חוק "נכי רדיפת הנאצים" קובע כי ניצולי שואה שנרדפו בזמן מלחמת העולם השנייה ועלו לארץ לפני 1.10.53 יקבלו קצבה חודשית. לעומת זאת, קובע החוק, כ-80 אלף ניצולים שעלו לארץ לאחר אוקטובר 1953 זכאים רק למענק שנתי. אורלי סיון, מנכ"לית עמותת "אביב לניצולי השואה", מסבירה: "כ-70 אלף שורדים שעלו לארץ בעיקר מארצות הגוש הקומוניסטי, מלוב ומתוניס, אינם מקבלים קצבה חודשית רק משום שעלו לארץ אחרי השנה שבה נחתם הסכם השילומים. כיום הם זכאים רק למענק שנתי בסך 3,991 שקלים ורבים מהם חיים בדוחק".
אוולין כץ, בת 79, הייתה במחנה ריכוז מצפון לתוניס עם אמה ואחיה, וכשהייתה בת שנה וקצת, אחיה, שהיה צעיר ממנה, נפטר במחנה בשל תנאים סניטריים קשים וחוסר מזון. "אני חיה את השואה מגיל אפס. זוכרת את החרדות שהיו לי מן המטוסים שהיו חגים מעל המחנה", היא מספרת. מכיוון שעלתה אחרי 1953, אוולין לא מקבלת קצבה וגם נכות של 100% לא עזרה לה.
דוד ללוש, בן 83 מנתניה, התחבא עם משפחתו מהנאצים כשהיה רק בן ארבע במשך חודשים ארוכים: "הייתי כמו בגטו. מהחלון ראיתי כל יום שני חיילים גרמנים עושים פטרול – זה הזיכרון הראשון שלי". הוא עלה ב-1955 למעברות בבית שאן אבל מקבל רק מענק שנתי.
"לחברה בישראל", הוסיפה אורלי סיוון, "יש חוב מוסרי לניצולי השואה, מוטל עלינו לתקן את העוול שנגרם להם ולדאוג לכך שיחיו בכבוד וברווחה לעת זקנתם. אנו מצפים שבכנסת הבאה המחוקקים מכל הסיעות יתאחדו יחד כדי לשנות את המצב לפני שיהיה מאוחר מדי".