לאחר שנפטר מסרטן הדם: כך מנציחים את בר אולי ז"ל בקורס מ"כים

רס"ן בניהו כהן (26), מפקד פלוגת כפיר בקורס מ"כים, נזכר בעצב ובגעגוע בקשר המיוחד והמרגש שנרקם בינו לבין בר אולי ז"ל, שנפטר ממחלת סרטן הדם.

"בגיל 16 התחלתי להתנדב בעמותת זכרון מנחם, שתומכת בצעירים חולי סרטן ובבני משפחותיהם", הוא מספר. "נחשפתי לראשונה לקשר המיוחד הזה כשאבא שלי, קצין משטרה, היה בין מארגני טקסי הדלקת נרות בחנוכה לחולים ולמשפחות, כחלק מאימוץ העמותה על ידי מחוז ירושלים".

את המפגש הראשון עם אולי, שבאותה עת אושפז לטיפולים בהדסה עין כרם, לא ישכח בניהו לעולם. "בר היה אז בן 14 וכבר בפגישה הראשונה נוצר קשר מיוחד", הוא אומר. "התחלנו לדבר על הפועל ירושלים כדורסל, ששנינו אהדנו, ומאז הקשר הפך להדוק. בר הפך לחלק ממני, והמשפחה שלו הפכה לחלק מהמשפחה שלי".

לקראת גיוסו לצה"ל החליט בניהו למלא את המשאלה של אולי והתגייס כלוחם בכפיר. "בר אמר לי שאם הוא היה יכול, הוא היה מתגייס לכפיר", מספר בניהו. "ביקשתי לשרת רק שם. אחרי חודש וחצי של טירונות הגענו לטקס ההשבעה בכותל. בר, שהיה באותה עת בטיפולים, הגיע מבית החולים לשעה וחצי עם אבא שלו, וזו הייתה סגירת המעגל הראשונה".

הקשר נשמר בתום מסע הכומתה. "נסעתי לבית החולים כדי להביא לבר את הכומתה שקיבלתי", הוא מספר. "בר כל הזמן חי את המסלול שעברתי והפכתי לבן משפחה. בכל פעם שיכולתי הייתי מתקשר ומבקר".

גם כמפקד המשיך בניהו לשמר את הקשר המיוחד. "כשהייתי מפקד מחלקה, במסע הכומתה הנפנו שלט 'כולנו עם בר אולי'. הבאתי לו לבית החולים את התמונה ואת דגל החטיבה והייתה התרגשות גדולה".

אולי נאבק במשך שנים בסרטן הדם, חלה והחלים שש פעמים, ולאחר הפעם השביעית כוחותיו כבר לא הספיקו. באוגוסט 2018 הוא נפטר.
"גם לאחר מותו, שהיה אירוע מאוד קשה עבורי, המשכתי לשמר את המורשת של בר", ממשיך בניהו. "בשיעורי כושר קרבי אנחנו מחלקים 150 חולצות אדומות, הצבע שבר אהב, ורצים איתן. חשוב לי להנציח את המורשת של בר, שהמסר העיקרי שלה הוא אופטימיות ונחישות. הוא נאבק בגבורה בסרטן, ובחיי היומיום, כשמתמודדים עם קשיים, צריך לקחת הכל בפרופורציה, ללמוד מהנחישות שלו להתגבר".