הלווייתה של הפעילה החברתית ואשת האופנה לשעבר, רות דיין, התקיימה היום (ראשון) במושב נהלל, בו הכירה את בעלה, משה דיין. בין הדוברים בהלוויה נמנו נכדה, ליאור דיין ואחייניתה, מיכל יופה-ויצמן.
רות דיין מובאת למנוחות | ליאור דיין, נכדה של רות: "כשהייתי צעיר יותר גרתי אצל סבתי. יום אחד היא אמרה לי 'יש ילדים מהרשות הפלסטינית שלא ראו מעולם את הים ואני חייבת לעזור להם'. באותו ערב היא כבר סידרה להם מעבר ולמחרת הגיעו אוטובוסים מהרשות עם הילדים"
— כאן חדשות (@kann_news) February 7, 2021
(מיכל וסרמן) pic.twitter.com/DShX5TZu8W
התסריטאי ועיתונאי מעריב לשעבר, ליאור דיין, ספד לה: "באחד הימים בהם קראה כתבות וראתה חדשות, שמתי לב שסבתא טילפנה להרבה אנשים. שאלתי אותה - מה העניין? היא הסבירה לי שיש ילדים ברשות הפלסטינית שמעולם לא ראו את הים. באותו הערב היא כבר סידרה להם מעבר ולמחרת הגיעו באוטובוסים ילדים בני 11. כעבור זמן מה, לי באופן אישי נולד ילד, וכשאנשים שאין להם ילד שואלים אותי מה ההבדל בין אדם שבוחר לא להביא ילדים לעולם לבין אדם עם ילדים, אני שואל אותם - תגידו, לכם יצא פעם להראות למישהו את הים? להכיר לו את הים? ובמובן הזה, סבתא הכירה את הים לכל-כך הרבה ילדים שלא יכלו לדעת את הים. היא הייתה ההורה של כל כך הרבה ילדים".
בנוסף, זר מטעמה של אלמנתו של יאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר, סוהא ערפאת ובתה זהווה, הונח על קברה של מי שפעלה נמרצות למען קירוב הלבבות בין ישראלים-יהודים לבין פלסטינים.
כזכור, הפעילה החברתית רות דיין הלכה לעולמה בלילה שבין שישי לחמישי בגיל 103. דיין הייתה אשתו הראשונה של הרמטכ"ל ושר הביטחון משה דיין, מייסדת חברת האופנה והטקסטיל "משכית" וארגון הצדקה "וראייטי ישראל". הלוויתה של דיין תתקיים ביום ראשון בשעה 12:00 במושב נהלל.
דיין נולדה בחיפה בשם רות שוורץ, הבכורה מבין שתי בנות לצבי שוורץ, עורך דין יליד נובוסליצה, ולרחל לבית קלימקר, אשת חינוך ילידת קישינב, שניהם מאנשי העלייה השנייה. אחותה הצעירה היא ראומה, שלימים נישאה לנשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן. בגיל שבע עשרה עברה לנהלל ולמדה בבית הספר החקלאי לבנות. בנהלל הכירה את משה דיין, וב-1935 השניים נישאו. מנישואיהם נולדו הפוליטיקאית יעל דיין, הפסל אודי דיין ובמאי הקולנוע והתסריטאי אסי דיין.
בשנת 1954, בעידוד ובתמיכה של שרת העבודה, גולדה מאיר, ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, הפך הפרויקט לחברת הלבשה ורקמה ממשלתית בשם "משכית", כשדיין שימשה כמנכ"לית שלה. החברה סיפקה מקומות תעסוקה למאות עובדים, בעיקר עולים חדשים, מקריית שמונה שבצפון ועד לדימונה שבדרום. בבגדי החברה ובאריגיה שולבו דוגמאות של עדות ואוכלוסיות שונות, בהם לובים, פרסים, תימנים, וגם דרוזים, בדואים ופלסטינים.
במשך עשרות שנים יסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען עולים חדשים, חולים והדו-קיום בין ערבים ליהודים. על מאמציה לקירוב לבבות בין יהודים לערבים קיבלה ב-1994 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת תשס"ב קיבלה את פרס יגאל אלון מטעם "עמותת דור הפלמ"ח". ב-2010, קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.