“כשנתב"ג סגור, זה פתרון שמתאים בול": כפר הנוודים הדיגיטלי הראשון

יום חול, בוקר בקיבוץ מורן. כ־30 צעירים מתפעלים את המטבח הקהילתי שהקימו במקום. משם, כל אחד יפנה ללפטופ שלו ויתחיל את יום העבודה מהחצר או מהערסל. כולם נוודים דיגיטליים שהיו שמחים אולי לשבת עכשיו על חוף בקופנגן או בפיג’י, אבל הקורונה אילצה אותם להישאר בישראל. בעקבות כך, הם הקימו לאחרונה קהילת נוודים דיגיטליים פה בארץ.

“חזרתי מהודו באמצע דצמבר וחיפשתי נחיתה רכה", מספרת מריה נמנמן, בת 34, רווקה מתל אביב, שמנוודת (מלשון נווד – סב"ד) בעולם זה חמש שנים. “לאחר בידוד במלונית חיפשתי בקהילת הנוודים בפייסבוק מקום למעבר חלק והסתגלות נוחה ומצאתי אותו בכפר הנוודים החדש בקיבוץ מורן. במציאות של שמיים סגורים אין לנו ברירה אלא להיות נוודים בארצנו שלנו".

נווד דיגיטלי מוגדר כמי שיכול לבצע את עבודתו בעזרת אמצעים טכנולוגיים וללא תלות במיקום. “קהילת הנוודים הדיגיטליים ישראל" היא קהילה וירטואלית בפייסבוק, המאגדת בתוכה קרוב ל־19 אלף ישראלים שמתייעצים ומקבלים מידע לגבי חיי נוודות בעולם. לצד זאת, בישראל מעולם לא הייתה קהילת נוודים פיזית, דבר שכן מקובל ברחבי העולם. הרעיון להקים כזאת בקיבוץ מורן עלה לאחר שהקורונה הפגישה בין תיירות סגורה ונוודים שסגרו להם את השמיים. נמרוד דין קיכל/“איפה דין?", מייסד הקהילה הווירטואלית, רקם את היוזמה ביחד עם מנהל התיירות בקיבוץ.

“אנחנו סוג של שבט וירטואלי, שמטרתו היא להיות הבית של הנוודים ולגשר בין העולם הווירטואלי לעולם הפיזי", מספר קיכל. “אנחנו עוזרים לאנשים להתחבר בכל מקום בעולם. אני שמח שבמורן הרימו את הכפפה. הנווד חי חיים חופשיים, אבל אחד הצדדים האפלים של חיים כאלה הוא הבדידות. קהילה כזו מגשרת בדיוק על הפער הזה. אז יש את הקהילה הווירטואלית, שבה בכל שעה תמצאו מי שיסייע ויתמוך, ויש את הקהילה במורן. זו קהילה של אנשים שחיים וחולמים באותה דרך, וזה יוצר ריאקציה חברתית נהדרת".

כמו עסקי תיירות רבים בתקופת הקורונה ספג האירוח הכפרי בקיבוץ מורן, בין הגליל העליון לגליל התחתון, מכה קשה, שכללה הפסדים של למעלה מחצי מיליון שקלים. זה גרם לעידן שיר, מנהל התיירות במקום, לחשוב על אפיקים חדשים, בהם כאמור הקמת כפר נוודים דיגיטליים, שתושביו משלמים דמי שכירות למקום. כיום מתגוררים בכפר כ־30 נוודים בגילים שבין 20 ל־40. כרגע מדובר בקהילה ללא ילדים.

“המקום מאפשר חיים ועבודה ומביא אליו קהילה מגוונת", מספרת נמנמן שעוסקת בפיתוח עסקי ועובדת מרחוק. “הקהילתיות הופכת את המקום לחי. לא מספיק להעמיד תשתית אם אין את הרוח המחברת והרצון להיות יחד. הקהילה כאן נוצרה בתוך פחות מחודשיים. בית האירוח הפך למקום שבו ענו על הצרכים של הנוודים: יש חלל עבודה משותף נוח כי אנשים עובדים הרבה שעות יחד; חשוב שיהיו שולחנות נוחים, כיסאות טובים ותשתית אינטרנט חזקה. יש מטבח של הקיבוץ העומד לרשותנו, וכל אחד יכול לבשל לעצמו, אבל כמו בכל קהילה טובה - החיים הופכים להיות יחד. כל הזמן אנשים מבשלים לכולם. יוצאים לטייל יחד באמצע היום, והתחושה היא כאילו אתה בחו"ל. הצלחנו לצאת מהקהילה הווירטואלית אל קהילה פיזית ויצרנו הווי וחיים משותפים".

“זה תפס תאוצה, ומסתבר שיש כיום המון נוודים", מוסיף שיר, מנהל התיירות במורן. “יש לנו המון אנשים מכל החברות הגדולות. הקורונה ביטלה לנו המון הזמנות והגענו למצב של סגירת האתר. חטפנו מכה כמו כולם, וזו יוזמה שסיפקה פתרון כלכלי לטווח ארוך, הביאה פריחה לחיי הקהילה בקיבוץ והציתה אותם מחדש. כל קהילה מפרה את האחרת".

המינון הנכון

קהילת הנוודים במורן כוללת הייטקיסטים, מתכנתים, מעצבים, עצמאים, אנשי שיווק, בעלי עסקים בדיגיטל, סוחרי שוק ההון, אנשי פייסבוק וגוגל, ואפילו מורה אחת שהצטרפה לאחרונה. כל אחד מהם משלם 4,600 שקלים לחודש עבור המגורים במקום. “הרבה זמן חיפשתי שיהיה מקום כזה בארץ, כמו שיש בעולם, של קהילת נוודים", אומר גיא רגב, בעלים של סוכנות אינטרנט אונליין, שחי חיי נוודות כבר למעלה מחמש שנים. “חילקתי את הזמן בין ישראל לחו"ל עד שזה הגיע לרמה שבה נפטרתי מהדירה בישראל. הייתי בהמון מדינות, בחלקן מצאתי קהילות נוודים של ממש וחזרתי אליהן שוב ושוב".

גם רגב, כמו רבים אחרים, מחכה לפתיחת השמיים. “העובדה שיש פה קהילת נוודים בישראל מחברת אותך לישראליות במינון הנכון", אומר רגב. “כשאתה מנווד המון, אתה כל הזמן מכיר אנשים ומתנתק מהם, ויש פה חוויה רגשית. פתאום הבנתי שאני עושה את זה המון בחו"ל ובארץ לא. כנווד, לרוב אתה נמצא בתוך טבע עצום, בין נוודים כמוך. אתם חולקים מידע, משתפים פעולה אפילו בעסקים, נעזרים זה בזה, גונבים יחד טיול ספונטני. פתאום, במסגרת החיים בכפר נוודים בישראל, אני מגלה בארץ מקומות שלא חוויתי עד היום. הייתי רגיל לגלות מקומות כאלה בחו"ל, ובארץ פחות, כי כאן המחיה הייתה יקרה ולא הייתה קהילתיות. גם החיבור המצוין עם האנשים בקיבוץ תורם לתחושת הביחד, ויש פה ערבי הרצאות שמעבירים החברים. זה לא אומר שנשארים פה כמובן. מיד לאחר הסגר אני חוזר לנווד ומתחיל באיים הקנריים, אבל כל עוד נתב"ג סגור, קפסולת הנוודים הקטנה שלנו מתאימה בול".

שאיפה עולמית

המשותף לכולם הוא כאמור העובדה שהם בוחרים לעזוב את ישראל לתקופות ארוכות או קצרות ויכולים לעבוד מכל מקום: מחוף ים, מבית קפה, מההר הכי גבוה, כל עוד יש שם רשת אלחוטית.

ארז פרץ חזר משנה בדרום אמריקה, ובזכות הקורונה החל לנווד גם בארץ. “אני מנווד בארץ כבר שנה ונמצא במורן חודשיים", הוא מספר. “התחלתי עם סאבלטים, עברתי לשכירות לטווח קצר, והיה קשה למצוא מקומות עקב ביקושים גדולים שיצרה הקורונה. הרבה אנשים החלו לעבוד מרחוק והבינו שהם יכולים לנוע ברחבי הארץ, וכפר הנוודים היה פתרון אידיאלי לנוודות וקהילתיות. יש בי חיידק נדודים וסקרנות גדולה לתרבויות ואנשים, אבל כרגע זה לא ריאלי. יש הרבה דברים שצומחים כיום מתוך הקהילה כמו סדנאות יצירה, ערבי פיצות, ורוב האנשים פה באותו ראש: יצירתיים, ליברלים, אוהבי חופש, עם ראש פתוח. יש לנו פה טבע שהוא עונג ענק, ויש חיי יצירה, ביטוי עצמי וחברויות. כל אלה היו חסרים להמון אנשים בתקופת הקורונה שכלאה אותנו בבית במנותק, וגם לנוודים. אומנם הרבה מהם לא חיים חיי קהילה רצופים, אבל כן יש שאיפה כלל עולמית לקהילות".