האסון במירון יירשם בספרי ההיסטוריה של ישראל אחד האירועים האזרחיים הקשים ביותר שידעה המדינה, אך מאז הקמתה ידעה ישראל אירועים לא פחות קשים. מאסון ערד, דרך ורסאי ועד אסון הכרמל - הטרגדיות שהותירו אבל כבד בישראל.
האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי לא היה הראשון בהיסטוריה. כבר לפני 110 שנים, ב-15 במאי 1911, התרחש אסון בעל מאפיינים דומים בהר מירון. במסגרת האסון, קהל רב גדש את מתחם הקבר. מעקה מרפסת, שעליו נשענו אנשים רבים התמוטט, וקרוב למאה איש נפלו מגובה של כ-7–8 מטרים. באירוע נהרגו 11 בני אדם, ארבעה מתוכם בימים שלאחר האירוע. 40 איש נפצעו.
ב-11 ביוני 1985 התרחש אסון חוף הבונים, במסגרתו התרחשה תאונה בין רכבת לאוטובוס שהוביל תלמידים מחטיבת הביניים של בית ספר ברנר בפתח תקווה לטיול שנתי, בקרבת מושב הבונים. באסון נהרגו 22 בני אדם, ביניהם 19 תלמידים. היה זה אסון הרכבת הגדול בתולדות מדינת ישראל.
בני הנוער ששילמו על המחדל
ב-18 ביולי 1995 התרחש בישראל אסון פסטיבל ערד או אסון ערד, בו נמחצו למוות שלושה בני נוער למוות. מדובר בפסטיבל שהביקוש אליו היה גבוה מאוד בעקבות הופעת הפרידה הצפויה של להקת משינה. זמן רב לפני ההופעה כבר המתינו אלפי בני נוער ליד שער הכניסה למתחם. בהוראת המארגנים לא נפתחו שערים נוספים ונוצר דוחק רב בכניסה. חלק מהשער התמוטט מלחץ הקהל, וקרס על הצעירים שעמדו על ידו.
באירוע הקשה נהרגו איטן פלד, חן יצחק ונעמה אלקריב. למרות הטרגדיה, מארגני הפסטיבל ניסו להמשיך כרגיל במופעים, אך כמה אמנים, בהם שלמה ארצי ועפרה חזה, הודיעו כי הם מסרבים להופיע. לאחר מכן הפסטיבל בוטל. שבוע לאחר האסון פורסם דו"ח ראשוני לפיו למופע נמכרו 25 אלף כרטיסים, כמות גבוהה בהרבה ממספר הצופים שאושר על ידי המשטרה בהתאם לגודל המתחם. בעקבות האירוע התפטר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה.
ב-14 ביולי 1997 התרחש אחד האסונות החקוקים ביותר בזיכרון של מדינת ישראל - אסון המכביה. באירוע התמוטט גשר מעל נחל הירקון בעת טקס הפתיחה של המכביה ה-15 שהתקיימה בישראל. באסון נהרגו ארבעה ספורטאים ו-69 נפצעו.
במסגרת משפט שהתנהל בעקבות הכשלים הפליליים באירוע, בית המשפט קבע כי אסון המכביה קרה בגלל מחדל חמור שנגרם על ידי המהנדסים והקבלנים שהקימו את הגשר. חמישה אנשים הורשעו בגרימת מוות וחבלה ברשלנות. ארבעה מהם נשלחו לתקופות מאסר של חמישה עד 21 חודשים והחמישי נידון לשישה חודשי עבודות שירות.
ברגע אחד, הרצפה קרסה
בליל ה-24 במאי 2001, במוסך לשעה 22:43 בלילה, קרסה רחבת הריקודים באולם האירועים ורסאי שבירושלים. האירוע הטראגי התרחש בעיצומה של חתונת בני הזוג קרן ואסף דרור. רוב האורחים רקדו ברחבת הריקודים בקומה השלישית, שבה נערכה באותה עת החתונה, ולפתע קרס חלק גדול מרצפת הרחבה וכתוצאה. כתוצאה מהקריסה נהרגו 23 וכ-380 מהאורחים נוספים נפצעו.
מדובר היה באחד מאסונות הבנייה החמורים בתולדות המדינה. צילום של הקריסה פורסם והיכה בתדהמה את הישראלים. בעקבות האסון חוקקה הכנסת את חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה באולמי ורסאי, לפיו הוקמה ועדה מיוחדת בענייני הטיפול בנפגעי האסון ובפיצויים.
מלכודת האש בכרמל
ב-2 בדצמבר 2010 החלה שריפת יער באזור הכרמל. מהר מאוד הפכה שריפה נרחבת לאחד האסונות הגדולים ביותר בישראל, גם בנפש וגם אקולוגית. בשריפה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם, וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש.
השרפה כילתה יער, חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים שבסביבתו, שטח המשתרע בין עספיא, שכונת דניה בחיפה, טירת כרמל, מגדים, כפר האמנים עין הוד, כפר צבי סיטרין ועין חוד.
האירוע הזכור ביותר במהלך ארבעת ימי המשבר הלאומי, הוא אסון האוטובוס שהוביל צוערים שנשלחו לתגבר את פינויים של אסירי כלא דמון. במהלך נסיעתו נקלע האוטובוס, על כל יושביו, למלכודת אש באזור בית אורן. 38 מבין 40 איש לא שרדו, רובם צוערי קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר.
באסון נספו גם שלושה כבאים, אחד מהם נער מתנדב צופה, נהג האוטובוס, ושלושה קציני משטרה - ליאור בוקר, אהובה תומר, ויצחק מלינה, שניסו להציל את נוסעי האוטובוס הבוער.