צבי כהן, שנפצע באסון הר מירון ואיבד את חברו משה בן שלום ז"ל, שוחח עם בן כספית וינון מגל ב-103FM וסיפר על הרגעים הקשים: "האנשים חנקו אותי. בבטן, בחזה. קנה הנשימה נעצר ממש, העוצמה של הדוחס בלתי ניתנת לתיאור, בגלל שהירידה הייתה מאוד תלולה, כל מי שהיה מאחוריי בעצם היה עליי. כל הגוף שלי היה מכווץ כולו ולא הצלחתי לנשום".
"לא הייתה אפשרות להזיז איבר, את היד, כלום", הוא הוסיף. כשנשאל אם הבעיה הייתה בגדר שהוצבה במקום השיב: "לשים אותה מראש זה היה מעשה שנעשה בלי מחשבה תחילה, אם מגיעים להחלטה שחייבים לחסום אז שמים גדר למעלה ואז למטה, זה היה ממש מגלשה, לא שמים גדר למטה זה מעשה מאוד לא חכם".
לדבריו, זו הפעם הראשונה בה מוצבת גדר כזאת: "הצפיפות הייתה איומה הרבה יותר מכל שנה. הארגון השנה, לא רק השוטרים שחסמו למטה אשמים, האגון של האירוע כולו היה ממש לא טוב. במתחם של תולדות אהרון הצפיפות הייתה כל כך קשה, הרמתי את הראש למעלה לבדוק אם יש כוחות הצלה ולא ראיתי איש הצלה אחד במתחם".
"כל שנה יש בכל כמה מטרים איש הצלה, ראיתי מישהו שהתעלף בתולדות אהרון ולקח לפחות שלוש דקות עד שכוחות ההצלה הגיעו אליו. קודם לכן מישהו התעלף, אף אחד לא הגיע. מישהו שפך על האדם מים והעיר אותו בלי כוחות הצלה. כוחות ההצלה לא היו פרושים בנקודות כמו שהיה בכל השנים, אם היה איש הצלה שעמד במעבר כמו שהיה בכל השנים, הוא היה מציל עשרות הרוגים בדקות שהוא היה שם. עד שזה קרה לקח יותר מעשר דקות עד שאיש ההצלה הראשון הגיע", המשיך.