"התואר 'בן ירושלים' תמיד ייגע עמוק בלבי" // נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין
"אני ירושלמי. איש ירושלים. לא ביקשתי לי תארים, אבל התואר הזה, 'בן ירושלים', תמיד ייגע עמוק בלבי. נולדתי בירושלים לפני למעלה מ־82 שנה, ראיתי את העיר בשברונה וזכיתי לראות בבניינה. אני זוכר את ההבדל בין ירושלים שלפני 1948 - שהייתה כולה מגרש המשחקים שלנו - לעיר החצויה והמבותרת שאחרי המלחמה; ירושלים, שעל מקומותיה המופלאים ביותר יכולנו רק להציץ מעל לשער מנדלבאום. במלחמת ששת הימים זכיתי להיות איש מילואים".
"אנחנו, שגדלנו בעיר החצויה, לא נשכח לעולם את שהרגשנו לשמע המילים: 'הר הבית בידינו'. עבורנו, מאחדי ירושלים, לוחמי מלחמת ששת הימים, בכל הגזרות ובכל החזיתות, היו אלה רגעים שלעולם לא יימחו. הרגשנו שמילאנו את חובתנו כלפי העם היהודי, וכן, גם כלפי עצמנו. עבורי ירושלים המאוחדת, האחת, היא חלום שהתגשם. היום, 54 שנים לאחר איחוד העיר, עבור ילדיי ונכדיי, ירושלים הייתה תמיד אחת, וטוב שכך. 'שישו את ירושלים, גילו בה, גילו בה כל אוהביה'. חג ירושלים שמח, עירי האהובה".
“חלום שמתגשם לנגד עינינו" // חתן פרס נובל לכלכלה, המתמטיקאי פרופ’ ישראל אומן
"עם ישראל מתפלל לקב”ה 2,000 שנה, שלוש פעמים ביום, ‘ולירושלים עירך ברחמים תשוב’. שיבתנו לירושלים, אחרי 2,000 שנה, היא חלום שמתגשם לנגד עינינו, ואנו זוכים להיות חלק מחלום זה”.
“מקום מיוחד בלב שלי" // השחקנית חני נחמיאס
"כשהייתי בת 10 השתתפתי בסרט ‘אני ירושלמי’ בכיכובו של יהורם גאון בשיר ‘השר משה מונטיפיורי’, כשאני נוסעת עם חבורה של ילדים ועם יהורם גאון על המרכבה המקורית של השר מונטיפיורי, שנסעה אז ברחובות ירושלים. זאת אחת מחוויות הילדות היותר מקסימות שלי. יש לירושלים מקום מיוחד בלבי מכיוון שהיא הייתה עיר שהיינו מבקרים בה בכל שבת".
"מרגע שהעיר העתיקה חזרה לידינו, הוריי נסעו לשם בכל שבת, ולעולם לא אשכח את הטיולים בשוק בעיר העתיקה; החומוס, הפלאפל, הריחות, הטעמים, הדוכנים, והבייגלה עם השומשום. כל אלה הם צלילים ותמונות של ילדותי. אני זוכרת את הביקורים במנזרים, במסגדים, בבתי כנסת. זאת עיר קסומה ומיוחדת שיש לה צביון מיוחד, קדושה ומקום מיוחד בלב שלי”.
“היא אהבתי, היא ביתי, היא גאוותי" // איש העסקים רמי לוי
"אני דור שלישי בירושלים, נכדי הוא דור חמישי בירושלים. עוד מימי קדם, ירושלים הייתה מרכז חיי העם היהודי, ותמיד הייתה מושא געגועים בזמן גלות. ירושלים היא עיר מיוחדת המשלבת עבר מפואר, הווה מרשים ותכנון עתידי קסום. ירושלים היא עיר היסטורית שלא מפסיקה להתפתח בכל התחומים ומשלבת מורשת לצד מודרניזציה ופיתוח.ירושלים היא מהות הישראליות, ואין לישראל ולעם היהודי זכות קיום בלעדיה".
"ירושלים היא העיר שבה נולד ולחם אבי, העיר שבה הכירו ונישאו הוריי, העיר שבה נולדתי, העיר שבה התחלתי את עסקיי, העיר שבה פגשתי את רעייתי, העיר שבה נישאתי ובניתי את ביתי, העיר שבה גידלתי וחינכתי את ילדיי. ירושלים היא אהבתי, היא ביתי, היא גאוותי, היא כבודי, היא חיי. אני רוצה לאחל לירושלים שתהיה לה שלווה ונחת, ושבסופו של דבר תהיה אהבה מכל הדתות כלפי ירושלים. אנחנו אוהבים את ירושלים, היא בנשמה שלנו”.
"שום משבר לא יכול לשתק את הווייתה הרוחנית" // מנכ"ל בית החולים הדסה, פרופ' זאב רוטשטיין
"השבוע, בעודי נהנה מהמנות המשובחות של מסעדת 'רחמו' בשוק מחנה יהודה, נדדו מחשבותיי לשנות ילדותי בעיר הקודש הכל כך מיוחדת; העיר, שחוברה לה יחדיו על ידי המוני פנים, עדות, לאומים, אמונות ודרכי חיים, שאין שום משבר או אפידמיה שיכולים לשתק את הווייתה הרוחנית השורה מעל לכל. משנות ילדותי זכורה לי עיר שונה - רגועה יותר, פשוטה יותר, אך חמה ומחבקת בדיוק כפי שהיא היום".
"אולי הייתה זו נקודת מבט של ילד, המגיע אל סבו וסבתו בעיר הקודש, ואולי אכן ירושלים של אז אינה בדיוק מי שהיא בימינו אנו. מי חלם אז, בשנות ה־50, שנתגאה בשנות האלפיים בירושלים כבירת הייטק וביומד מובילה? מי ידע אז שמכל קצוות העולם יבקשו ללמוד ולהכיר את השיטות והטכנולוגיות במרכז הרפואי הדסה, שהחל כבית חולים מקומי אך צמח והתפתח וקנה לו שם עולמי יחד עם בתי החולים המובילים בחו"ל? מי האמין שדרכי הטיפול, המחקר והרפואה המצוינת שאנו מבצעים בו יהיו לדוגמה עבור רבים כל כך?"
"ירושלים של היום היא אחרת. היא מתקדמת ובועטת, היא איתנה, מלאת עומק ותחכום, משלבת מדע מתקדם ורוח, היא העוגן האיתן של רבים אשר חשים בה, ורק בה, בביתם. כמנכ״ל הדסה, אני שמח ומודה על האפשרות להיות גם ירושלמי - גם אם ביתי אינו קבוע כאן - לטפל בירושלמים עם הצוות הנפלא בהדסה ולקבל טפיחות על השכם מהירושלמים, כפי שקרה באותו יום בשוק מחנה יהודה. אומרים על ירושלים שהיא טבורו של העולם. מבחינתי, היא לגמרי הלב".
"הפרק הבא של מדינת ישראל" // היזם אראל מרגלית
"ירושלים בשבילי היא היסטוריה: אלפי שנים אנשים נשאו עיניהם אל העיר, אין משהו שהעיר הזאת לא ראתה. ירושלים בשבילי היא יזמות: התעקשתי להקים את קרן ההון סיכון JVP דווקא בה, וכיום אנחנו אחת מקרנות ההון סיכון המובילות בעולם. ירושלים בשבילי היא חלומות: מאה דורות חלמנו עליה, והיא אפשרה לי ולעוד רבים וטובים לחלום בה".
"ירושלים בשבילי היא כאב: תקופת הפיגועים, פחד ברחובות, דם שנשפך, מוות. ירושלים בשבילי היא להתגבר על כאב: העיר הזאת קמה על רגליה פעם אחר פעם, זקפה ראשה כמו עוף החול. ירושלים בשבילי היא אהבה: בירושלים התאהבתי בדבי שהפכה להיות רעייתי. ירושלים בשבילי היא ילדים: הבנות שלי נולדו וגדלו בה. ירושלים בשבילי היא טדי קולק: איש מבוגר אחד שנתן לי הזדמנות".
"ירושלים בשבילי היא ניגודים: יהודים וערבים, דתיים וחילונים, עבר ועתיד. ירושלים בשבילי היא סך כל ניגודיה: בליל של שפות ותרבויות וצבעים במקום שכל הזמן בוער וסוער וזוכר. תל אביב היא העיר המרתקת של ישראל, ירושלים היא העיר המרתקת של המזרח התיכון. ולכן, בשבילי, ירושלים היא הפרק הבא של מדינת ישראל, שבו הניגודים מצטרפים לשלם אחד גדול, יוצרים חזון חדש לעיר. ירושלים בשבילי היא המקום, המרכז, הבית. חג ירושלים שמח לכולנו".
"כל אבן בסמטאותיה מספרת את סיפור תקומתה" // אשת החינוך מרים פרץ
"ירושלים שלי זה געגוע, זו כמיהה, זה חלום שחלמנו בהרי האטלס במרוקו, זה הסיפור שכל לילה סיפר לי אבי שמעולם לא ידע לקרוא ולכתוב ולא ראה את תמונות העיר ולא קרא עליה, אבל היא הייתה בשבילו קוד שעבר מדור לדור. קוד שמשמעותו גן העדן של היהודי. הבית שאליו שואף היהודי. כשאבי היה הוגה את המילה 'ירושלים', הוא היה רועד מהתרגשות, וכך גדלתי על ירושלים, כשאני מנשקת את אותיותיה, מתגעגעת אליה וגם זוכה להגיע אליה".
"לצערי, בניי נפלו על משמרה. המקום האחרון שבו בני אלירז ביקר לפני שנפל, בי"א בניסן תש"ע, הוא ירושלים. כשאומרים ירושלים, פעימות הלב מאיצות. כל אבן שעליה אני הולכת בסמטאותיה מספרת לי את סיפור התקומה של הארץ הזאת, של ירושלים הזאת. כל אבן ספוגה בדם הנופלים עליה.
"ולכן היום, כשאני מדברת עם הקצינים הבכירים של צה"ל ועם בה"ד 1, אני תובעת מהם: 'המשיכו לבנות את ירושלים, שתהיה ירושלים של צדק ומשפט, של רעות, של אחווה ואהבה, ירושלים של אחדות. ירושלים של אבא שלי. שנוכל להעביר אותה מדור לדור לנכדינו ונספר להם על הכמיהה ועל החלום שמתגשם. זכינו והיא נבנתה, ועכשיו אנחנו צריכים לדאוג יותר לבניין חברת המופת שבה'".
“המקום שכולם מאוהבים בו" // המוזיקאי תום כהן
"ירושלים מבחינתי היא הניגודים החזקים בין קודש לחול, בין מזרח למערב. היא המפגש בין כל הדתות, ובה כולם בני בית. אף אחד בה לא אורח לרגע. מתוך כל אלה נוצרים הדברים היפהפיים ביותר בעולם, ובמוזיקה שלי אני מנסה לקחת את כל המסורות האלה ולייצר מהן את השפה המוזיקלית של העיר הזו, ליצור הומאז’ למקום שכולם מאוהבים בו, ולא בכדי”.
“פוטנציאל עצום להפוך לעיר של חדשנות ופריחה כלכלית" // נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ’ אשר כהן
"אני ירושלמי שנולד, צמח והתחנך בעיר. גדלתי במשפחה ירושלמית שהתגוררה בשכונת שמואל הנביא, טרום מלחמת ששת הימים, עם קרובי משפחה במאה שערים, גאולה ושערי חסד שאותם ראינו תכופות. למדתי בתלמוד תורה, ולאחר מלחמת ששת הימים נהגתי כל שבת להתפלל בכותל. בימים ההם היה אפשר לשלב את כל זה עם הליכה בשבת למשחקי הפועל ירושלים בכדורגל".
"כיום אני אדם חילוני תושב ירושלים שמכהן כנשיא באחת האוניברסיטאות המובילות בעולם השוכנת בירושלים ומקדשת ערכי מצוינות וחדשנות, עם קהילה תוססת של אנשי ונשות סגל, סטודנטים וסטודנטיות ישראלים ובינלאומיים. מהקמפוסים הירושלמיים יצאו חברות מוצלחות כמו מובילאיי, אורקם ולייטריקס, ומיזמים חברתיים רבים".
"לצערי, לירושלים יש כיסי עוני מטרידים וקיימים לא מעט מתחים, אך יש לה גם פוטנציאל עצום להפוך לעיר של חדשנות ופריחה כלכלית עם אוכלוסייה רב־תרבותית. לאוניברסיטה תפקיד קריטי בפיתוח העיר. כך למשל, אנו בונים עתה פארק תעשייתי ענק בשולי קמפוס ספרא בגבעת רם, שיספק אלפי מקומות עבודה ויקשר בין הפעילות המדעית פורצת הדרך אצלנו לתעשיית העילית בישראל".
"כמו כן, סיכמנו זה עתה על שיתוף פעולה עם בצלאל והרשות לפיתוח ירושלים, שבמסגרתו נבנה מרכז ייחודי לעיצוב תעשייתי, שבו חוקרות וחוקרי האוניברסיטה יחד עם מעצבות ומעצבים של בצלאל, ובשיתוף חברות תעשייתיות, יספקו עיצובים יצירתיים תוך שימוש בחומרים חדשניים. שילובים יצירתיים בין המחקר, המדע, התעסוקה ופיתוח התעשייה, יזניקו את העיר לעתיד טוב יותר”.
