מה, לדעתכם, משותף לאנואר סאדאת, ניקולאי צ'אושסקו, נלסון מאנדלה, מרגרט תאצ'ר, פייר אליוט טרודו ומנחם בגין? - כך פתחתי כתבה שפרסמתי כאן לפני חמש שנים על דן פתיר, ראש וראשון ליועצים לראשי הממשלה, ביום הולדתו ה-85. ופתרון החידה - הם היו בין המנהיגים, שצילומיהם עם הקדשות אישיות פיארו אוסף מרשים שהיה ברשותו.
"הטוב שבדוברים השתקנים", כך בעקבות פעילותו מאחורי הקלעים כינה אותו בגין, שבהתנערו משיקולים פוליטיים קטנוניים ירש אותו מקודמו, רבין ושיתפו במשא ומתן בקמפ דייויד.
"שתקנים", חזר פתיר על המילה והשתדל להעלות חיוך על פניו המיוסרות, כאשר לקה מאוד בבריאותו בעקבות כשלונו של ניתוח שעבר בעמוד השדרה.
פתיר, לבית פכטר, נולד בתל-מונד להורים ממייסדי היישוב. נטייתו לעיתונאות הייתה מובנית אצלו. "כבר בהיותי בכיתה ג' פורסמה הכתבה הראשונה שלי ב'דבר לילדים'", ציין מי שכנער, תלמיד תיכון, כתב בקביעות ל"דבר" על ספורט.
מהספורט הגיע לזירה המדינית. בהיותו השגריר בווושינגטון הכירו רבין כדובר ועם מינויו כראש הממשלה החמישי קרא לפתיר לשמש כיועץ התקשורת שלו.
"משום מה רבים חושבים שהכל התחיל בביקור ההיסטורי של סאדאת בירושלים", העיר פתיר. "למעשה, היו מהלכים שקדמו לכך. אני זוכר אחת הנסיעות הסודיות של רבין, באוקטובר 76', מחופש כאחד מהביטלס - כן, מה שאתה שומע! - לצרפת. משם הטיס אותו מטוס מרוקאי לרבאט, לפגישה עם מולאי חסן השני, מלך מרוקו".
כששאלתיו אם רבין סיפר לו מה חיפש שם, השיב: "לדבריו, הוא התייעץ עם המלך לגבי מי ממנהיגי ערב רצוי לו להידבר. אולי תופתע, אבל הוא לא המליץ על נשיא מצרים. 'סאדאת חלש מדי', קבע ושגה, כשהמליץ על חאפז אסד, שליט סוריה".
פתיר סיפר שבנסיבות רגילות אולי לא היה מגיע לקמפ דייויד. זאת, באשר עם מהפך 77' הוא הגיש את התפטרותו בהיותו איש אמונו של רבין, שאמר לו לא להיחפז ולהשאיר אדמה חרוכה. פתיר משך את התפטרותו, בגין צירפו לנסיעתו הראשונה לוושינגטון והשאר היסטוריה. כששבו ארצה והוא שאל את בגין מי יחליף אותו, "אתה!", השיב בגין למי שהוא כינה אותו "הבחור מהנוער העובד".
פתיר לא שכח כיצד נרקם הביקור ההיסטורי המפעים של סאדאת בישראל. לדבריו, בנובמבר 77' היה טרוד בארגון ביקור היסטורי אחר, של בגין בלונדון, כראש הממשלה, שבעבר הנהיג כמפקד האצ"ל את המאבק בבריטים. אז צלצל הטלפון. 'תשיג לי את בגין', שמע מעברו השני של הקו את קולו המוכר של השדר הנודע וולטר קרונקייט. כשתהה מה קרה, אמר שזה עתה סיים ראיון לווייני עם נשיא מצרים, שבו הכריז - "אם אני מקבל הזמנה, אני בא בשבוע הבא לירושלים". לדבריו, זאת לא הייתה הפתעה רבתי, באשר חמישה ימים קודם לכן, בנאומו במועצת העם המצרי, הצהיר סאדאת: "אני מוכן לנסוע לכל העולם, אפילו לירושלים, בשביל בניי".
לדברי פתיר, הוא יצא מיד למלון "הילטון", בתל-אביב, שם נאם ראש הממשלה בפני נשות ויצ"ו קנדה. הוא תפס אותו אוכל שם מרק, כמו כולם ולחש על אוזנו מה שלחש. בגין לא החצין את רגשותיו, אך הציע להשמיע מעל הבמה הזמנה רשמית לנשיא מצרים. פתיר תיקן אותו שסאדאת ציפה להזמנה אישית וקרונקייט - לראיון, שאכן בוצע ממשרדו של מנהל המלון. בגין הזמין את סאדאת ללא היסוס.
פתיר גילה שלרגל ההזמנה מבגין, שהגיעה באמצעות השגריר האמריקאי בישראל, סמואל לואיס, כינס סאדאת מסיבת עיתונאים באיסמעיליה, שם שהה. כשביקש מסגנו, חוסני מובראק, את ההזמנה מבגין, כדי להציגה קבל עם ועולם, החוויר מובראק ולחש לבוס - "יא, ראיס, שכחתי את המכתב בקאהיר". "תן לי מעטפה ריקה!", התעשת סאדאת ובה נפנף...
לדברי פתיר, הוא שאל כעבור זמן את סאדאת מדוע נענה דווקא לבגין, לאחר שהתעמת הן עם גולדה, הן עם רבין. זה השיב לו שהוא חיפש בישראל מנהיג חזק שיוכל להעביר במערכת הפוליטית הישראלית החלטה על שלום והגיע למסקנה שזה יוכל להיות רק איש-ימין.
"סאדאת גם גילה לי מתי הבשילה אצלו ההחלטה לבוא לירושלים", הוסיף פתיר. "לדבריו, זה היה בטיסה מבוקרשט לטהרן, בדרך לביקור אצל השאה. 'כשהייתי בשמי טורקיה, מעל הררי אררט, עלה בי הרצון להיות בירושלים".
"הביקור הדרמטי של סאדאת בארץ כמעט לא התרחש", חשף פתיר. "לקראתו היו דיווחים על כוחות מצריים שנעו מזרחה. סגן ראש הממשלה, יגאל ידין, הציע גיוס מילואים חלקי. אבל בגין לקח אחריות ופסק - 'אין גיוס; הביקור יתבצע!"
"כשסאדאת הגיע לנתב"ג, שפשפנו את עינינו, להיות בטוחים שזאת המציאות", שחזר פתיר. "כשנפרש השטיח האדום, היה מי שלחש מה שעלול לקרות אם במקום סאדאת ופמלייתו תצא מהמטוס חוליית מתאבדים מצרית ותקטול את כל הצמרת הישראלית".
פתיר סיפר עוד, שכאשר עבר על פני מקבלי פניו, התעכב סאדאת ליד הרמטכ"ל, מוטה גור, שהביע ספקות לגבי הביקור והעיר לו בחיוך - "זאת מלכודת, נכון?" "יס, סר!", הגיב מוטה. וכשהתעכב ליד גולדה, זו הושיטה את ידה לנשיא המצרי ואמרה - "חיכיתי לרגע הזה הרבה שנים". "גם אני", השיב לה סאדאת בנימה מבוישת.
"קרטר לא היה לגמרי נייטרלי כפי שהיה אמור להיות", פתיר חיווה את דעתו. "סאדאת ידע לשבות את לבו בגינונים מחמיאים. לעומתו, בגין היה נימוסי מאוד, אבל הקשה על המארח בהיותו יסודי מאוד ולא מוכן להתפשר עד שוויתר על כל סיני..."
לגבי השלום הקר, שהתפתח עם מצרים במרוצת השנים, אמר פתיר: "הייתי בין אלה שלא ציפו לשלום עם מצרים כמו זה שיש בין ארצות הברית לקנדה. מה שחשוב זה שמאז כינון השלום לא הייתה מלחמה ביו המדינות וחיי אדם נחסכו. מראש היה ברור שרבים מהמצרים לא יהיו חסידי השלום כמו סאדאת".
בתפקידו הציבורי האחרון ניהל פתיר את "קרן אברהם", קרן אמריקאית-ישראלית, המפעילה פרויקטים יהודיים-ערביים. "אני מאמין גדול בדו-קיום בין יהודים לערבים", העיד על עצמו. "אם ברצוננו לשמור על חוסן המרקם החברתי במדינה, זהו צורך בעדיפות לאומית עליונה, לא פחות מביטחון, מחינוך או מכלכלה".