"לקחתי על עצמי אתגר, להחדיר את הענף הזה לתוך המדינה שלנו. גרתי בתוך האוטו עשר שנים כדי לדחוף פטריות טריות לכל מלון ומסעדה. היו זורקים אותי, הייתי אומר: 'קחו, תנסו. תעזבו את השימורים'", מספר רמו בן שושן, הבעלים והמנכ"ל של קבוצת מרינה פטריות הגליל, שחלק מרכזי בפעילותה מתמקד בגידול פטריות בחממות ובייצור מוצרי פטריות מוגמרים. נוסף לכך, החברה מגדלת את כל סוגי הנבטים, ירקות, פירות ותבלינים.
עוד בהיותו נער צעיר התחבר בן שושן לתחום גידול הפטריות, ובימים אלה, אחרי עשרות שנים של השקעה ועבודה קשה, הוא ממשיך לדחוף את הפטריות קדימה, הפעם דרך תחליפי בשר המיוצרים מפטריות טריות.
לצד העיסוק בגידול ושיווק מוצרים מתחום החקלאות המסורתית, יש לחברה שלו גם זרוע פודטק, העוסקת בייצור ובפיתוח מוצרי מזון מוגמרים על בסיס פטריות טריות. לפני שלושה חודשים, לאחר עבודה של כמה שנים, הושק המוצר הראשון שלו: המבורגר מן הצומח המבוסס על פטריות טריות. בימים אלה הושק המוצר השני בסדרה: שווארמה פטריות מן הצומח, העשויה מ־67% פטריות טריות. "בחודשים הקרובים נשיק גם נקניקיות מפטריות, סטייק פטריות פורטבלו וגם פטריות ממולאות בגבינה", הוא מספר.
מה הניע אותך להיכנס לשוק תחליפי הבשר?
"זה הגיע מהצורך לראות איך מגדלים יותר פטריות ומכינים מהן מוצרים וגם מפני שמספר הצמחונים והטבעונים בעולם הולך וגדל. לכן, נוסף לחממות, הקמתי לפני שנה וחצי מפעל לייצור מוצרי פטריות. במפעל הושקעו כ־5 מיליון שקלים בשלב א', והוא עתיד להתרחב לייצור מוצרים נוספים המבוססים על פטריות".
איך התגובות עד כה?
"אני מאמין שאנחנו יכולים להיות שחקן חשוב בשוק תחליפי הבשר. אפשר לעשות הרבה מוצרים מהפטריות ומהירק שאנחנו מגדלים. היתרון שלנו הוא שאנחנו עושים הכל באופן ממש טרי: מהגידול היישר למפעל. יש כבר התעניינות במוצרים בעולם, בייחוד בארה"ב, בגלל היהודים שם, כי יש לנו את כל הכשרויות שהם מחפשים. כרגע אנחנו נמצאים במשא ומתן עם אחת החברות בארה"ב. אני מאמין מאוד שזה יתפוס כי זה טעים ובריא. זה משהו מיוחד".
300 מיליון שקל בשנה
אומנם בן שושן שועט קדימה, אך לדבריו, לישראלים עדיין יש לאן להתפתח במובן של צריכת פטריות טריות. "בישראל מגדלים כ־17,000 טונות פטריות בשנה, ושוק הפטריות הטריות מגלגל כ־300 מיליון שקלים בשנה", הוא מספר. "ממוצע צריכת פטריות לנפש בישראל הוא 1.7 ק"ג בשנה. זני הפטריות בארץ הם פטריית שמפניון לבנה (כ־78%), פטריית מיני בלה חומה (כ־10%), פטריית פורטובלה (כ־10%) ופטריות אקזוטיות (כ־2%). המחיר הממוצע בסופר לק"ג פטריות טריות הוא כ־30 שקלים. מבחינת ממוצע צריכת פטריות לנפש, אנחנו בערך באותה רמת צריכה כמו ארה"ב. ברוב מדינות אירופה, ממוצע הצריכה לנפש הוא 2.4־2.6 ק"ג בשנה, אבל בגרמניה למשל צורכים הרבה יותר פטריות: בממוצע 5־6 ק"ג לנפש בשנה. במדינות חבר העמים לשעבר הצריכה היא אף גדולה יותר: 9־10 ק"ג לנפש בשנה. אומנם ישראלים אוכלים הרבה ירקות והרבה סלטים, אבל פטריות טריות נותרו איכשהו בצד. אגב, במגזר החרדי והערבי אוכלים פחות פטריות. שם צריך להחדיר את זה יותר".
בקיצור, יש לאן לשאוף.
"להערכתי, מספר מגדלי הפטריות בארץ לא עובר את ה־20. לא מדובר בשוק גדול מאוד, הוא די נישתי, אבל כולי תקווה שהוא יגדל. אני למשל מגדל היום 40% פחות ממה שאני מסוגל לגדל מפני שהביקוש בארץ לפטריות טריות - למרות ההתקדמות עם השנים - עדיין לא מספיק גדול. אני מקווה שבתוך ארבע־חמש שנים אוכל כבר לגדל את כל הכמות שאני מסוגל לגדל. הפטריות בריאות מאוד. יש בהן יש ברזל, ויטמינים טובים, הן טעימות וגם דלות קלוריות. לדעתי, לא עושים מספיק יחסי ציבור לפטריות".
בן שושן (62) מתגורר כיום במושב חוסן בצפון, והוא "חקלאי בנשמתו", כהגדרתו. הוא ממקם עצמו בין מקימי ענף הפטריות בארץ. "כשהייתי נער בן 16 התחלתי לעבוד בסוכנות היהודית, שהחליטה להכניס את הענף הזה למושבים", הוא מספר. "המושב הראשון היה מושב מעונה בצפון הגליל המערבי, שבו נולדתי וגדלתי. התחלתי לעבוד בפטריות אצל השכנים. היינו זורעים בידיים, וזאת הייתה עבודה קשה מאוד. התחלתי להתאהב בענף, וכשהשתחררתי מהצבא המשכתי לעבוד בפטריות במושב מעונה אצל שלושה מגדלים. הייתי מנהל להם את השיווק של הפטריות".
באילו קשיים נתקלת?
"בהתחלה לא היה מה לעשות עם הפטריות הטריות. אנשים לא ידעו מה זה. הם הכירו רק שימורים של פטריות, וכמעט שלא ידעו מהן פטריות טריות. המטרה שלי הייתה לכבוש נתח מפעילות הפטריות המשומרות ולהחליפו בדבר האמיתי, בפטריות טריות. עברתי ממסעדה למסעדה, ממלון למלון, שיווקתי גם לאולמות אירועים. בהתחלה אף אחד לא רצה לקנות, אבל המשכתי בכל הכוח, ולאט־לאט התחילו להכיר את המוצר. במקביל גם הקמתי עסק עצמאי בשנת 1985, והתחלתי להקים את החוות שלי לגידול פטריות. בהתחלה הקמתי מחסן מאולתר בחצר האחורית של המשק הפרטי, ובעזרת אשתי וצוות עובדים מצומצם התחלתי בפעילות מסודרת של גידול, אריזה והפצה של תוצרת טרייה למושבי הצפון. עם הזמן הפעילות התרחבה לשווקים הסיטונאיים בצפון ובמרכז, לעסקים קטנים, למסעדות ולאולמות".
מתי התחלת לקצור את הפירות?
"בערך בשנת 1995 החלה תפנית חזקה מאוד, שהגיעה גם בעקבות הדחיפה של השפים. הייתי משתתף בקורסים של שפים, מסביר להם מה עושים עם פטריות. הייתי מזמין לסיורים אצלי שפים מכל הארץ. גם העלייה הגדולה מחבר העמים לשעבר תרמה לגידול בצריכת פטריות טריות, והחלה גם אספקה מסודרת לרשתות השיווק הגדולות".
גידול פטריות הוא עסק כלכלי?
"זה כלכלי אם הכל הולך לך טוב. אבל אם קורה לך פנצ'ר - למשל שזרעת, אך בגלל וירוס הגידול לא מצליח - את פושטת את הרגל, לא רק מפסידה. בגידול פטריות צריך להיות מדויק מאוד־מאוד, יסודי מאוד. צריך הרבה מאוד ידע להכנת המצע לגידול וכמובן צריך לדעת איך לטפל ולגדל. באים אליי בעלי מסעדות מהארץ לביקור, ואומרים לי: 'למה הפטריות יקרות כל כך?', אבל כשהם מסיימים את הסיור, הם שואלים: 'רמו, למה הפטריות זולות כל כך?'. גידול פטריות מצריך המון עבודה, המון לוגיסטיקה, הרבה מאוד השקעה בבניית חממות מתקדמות לגידול פטריות. השקעתי בשנים האחרונות 100 מיליון שקלים בחממות חדשות לגידול פטריות שנמצאות במושב חוסן. גידול הפטריות שלנו מוגדר כחקלאות מתועשת. הגידולים נעשים בחוות גידול מתקדמת ומודרנית, בחדרי גידול מבוקרים".
עסק משפחתי
גם ילדיו של בן שושן הצטרפו לעסק: יוחאי מנהל את מערך המכירות והפיתוח בחברה, איציק סיים לימודי משפטים והחל להשתלב בחברה, גל הצעיר הצטרף למערך הרכש החקלאי, ואילו הבת, עו"ד אוריין שטרית, משמשת כיועצת משפטית בחברה.
לדברי בן שושן, הוא מגדל כיום כ־9,700־10,000 טונות פטריות בשנה, והן משווקות לבתי מלון, למסעדות, לרשתות שיווק ולשוק המוסדי. החברה גם מספקת מדי יום מגוון של מאות מוצרים חקלאיים נוספים ליותר מ־1,200 נקודות מכירה. "אנחנו עושים הכל: מהכנת המצע לגידול הפטריות ועד לסיום, כלומר, לשיווק בערוצים השונים", הוא אומר. "הפטריות שאנחנו מגדלים הן לשיווק מקומי בלבד, מפני שחיי המדף של פטריות טריות הוא קצר מאוד ולכן כמעט בלתי אפשרי לייצא אותן".
מהן השאיפות לעתיד?
"כרגע אני מתמקד במוצרים של תחליפי בשר. השאיפה היא לפתח כמה שיותר את המוצרים הללו וגם לגדל זנים חדשים של פטריות. מלבד לאהבה שלי לפטריות, אני גם מטפח את המוצרים הנוספים שלנו, כ־450 במספר".
כמו לרבים אחרים, גם עבור בן שושן הייתה שנת הקורונה מאתגרת ולא פשוטה. "וואו, וואו, זה היה מטורף", הוא אומר. "אנחנו משווקים 50% מהפטריות לשוק המוסדי, ופתאום הכל נעצר. נשארנו עם המון פטריות ותרמנו כמויות אדירות לכל מיני עמותות. זו הייתה שנה מאתגרת, בעייתית מאוד. חילקתי את העובדים לקפסולות, הקוטפים פחדו לקטוף, היה תוהו ובוהו. שילמנו בונוסים, קנינו לעבדים כל מיני דברים - רק שיבואו לעבוד. זה לא היה פשוט, אבל עכשיו חוזרים לשגרה".
מערך מכירות מקוון, שהציל עסקים רבים בימי הקורונה, קיים במרינה כבר שלוש שנים. "עם זיהוי המגמות המתגברות של צמיחת המסחר המקוון, פותחה במרינה אפליקציה לטובת הזמנות ללקוחות העסקיים. בתקופת הקורונה הורחבה הפעילות גם לשוק הפרטי, והפעילות האינטרנטית נמצאת בתאוצה מתמדת", מספר בן שושן.
מהם האתגרים המרכזיים שלך כיום?
"בעיקר כוח אדם, אין כוח אדם, וגם מה שיש - זה לא מה שהיה פעם. בקטיף ובאריזה אין להשיג כוח אדם. אנחנו פשוט מתמוטטים. אנחנו עובדים כרגע עם חברה הולנדית על פיתוח רובוט לקטיף פטריות. אם אחליט אי פעם לסגור את העסק, זה יהיה בגלל כוח אדם. אנשים לא מעוניינים לעבוד, אנשים נמצאים בחל"ת ולא מעניין אותם כלום. כוח אדם הוא האתגר העיקרי אצלי, כי אם את לא קוטפת פטריות בזמן, את בעצם צריכה לזרוק אותן או למכור בחצי מחיר".