"צריכים להיות קשובים זה לזה, ולא משנה באיזה מקום בעולם כל אחד מאיתנו נמצא"
ליטל וזהר איזנברג / קו ישראל־טנזניה
הם הכירו כמו בסרטים: היא הייתה חיילת משוחררת שחיפשה טרמפ מגבעתיים לבית הוריה בירושלים, והוא - נהג טרנזיט שאסף חיילים לירושלים. מאז, מעל 40 שנה, בני הזוג ליטל וזהר איזנברג נמצאים יחד. אלא שבשנות ה־90 קיבל זהר הצעת עבודה במקסיקו. "בדיוק סיימתי לימודים ומצאתי עבודה, ולילדות היה בית ספר, אז נשארתי בארץ", מספרת ליטל. "בימים ההם לא היה עוד אינטרנט, והדרך היחידה שלנו לדבר הייתה דרך הטלפון, בזמן מוגבל, או במכתבים. זה לא היה קל, אבל זה העצים את הקשר בינינו. מערכת יחסים רחוקה היא המתכון הסודי לשימור חיי נישואים. לא שזה קל, אבל צריך להסתכל על זה ברמת המאקרו ולא ברמת המיקרו".
בהמשך עברה ליטל להתגורר עם בעלה במקסיקו, שם נולד בנם בנימין. "כשבנימין עשה עלייה לארץ לבדו בגיל 16, ליטל החליטה שהיא לא יכולה שנהיה רחוקים ממנו כשהוא בצבא, אז חזרנו לארץ", משחזר זהר. "פה לא כל כך הצלחתי למצוא עבודה וקיבלתי הצעת עבודה באפריקה לשלוש שנים. אחרי שלוש שנים חזרתי לארץ שוב, ובתוך חודשים ספורים נסעתי שוב לתקופת עבודה ארוכה של כמה שנים במקסיקו, ואחרי כן באבו דאבי".
איך שמרתם על הקשר?
ליטל: "יצרתי לעצמי שגרה מסוימת, מילאתי אותה בחיי קהילה פעילים, וכמובן יש את הילדים ואחרי כן הנכדים. נסעתי אליו לתקופות ארוכות, והוא בא לארץ גם".
זהר: "בהמשך גם הגיעה הטכנולוגיה, אז יותר קל לנו לדבר בוואטסאפ, בטלפון, במחשב. לא משנה כמה שנים אהיה רחוק – האהבה שלי לליטל תמיד תהיה חזקה, ללא תנאים ותלויה באמון מלא. אם לא היא וההכלה שלה – לא הייתי עושה שום דבר בחיים".
בתקופת הקורונה קיבל זהר הצעת עבודה בטנזניה ומאז הוא שם. "כל שלושה חודשים הוא מגיע לארץ לשבועיים", מספרת ליטל. "כמובן שאנחנו בקשר טלפוני יומיומי. כל פעם שהוא מגיע, אנחנו מנסים למצות את הכל. אהבה יכולה להתגבר על כל ריחוק גיאוגרפי. צריכים להיות קשובים זה לזה, לקבל ולהכיל זה את זה, ולא משנה באיזה מקום בעולם כל אחד מאיתנו נמצא".
"אנחנו שומרים חזק על הקשר אפילו שאלפי קילומטרים מפרידים בינינו"
אור לוין (37) ורמי רודריגז־נייטו (31) / קו ישראל־ארגנטינה
בקיץ 2019, משפחתו של אור לוין ביקשה ממנו ומאחיו לארח בן של חברים מארגנטינה. לוין לא דמיין שכך ימצא אהבה. "פגשתי את רמירו (רמי רודריגז) לארוחת ערב והתאהבנו זה בזה", מספר לוין. "מאז אותו מפגש, החלטנו שאנחנו נעשה הכל כדי לפתח את מערכת היחסים הזו", מספר רודריגז. "אנחנו מדברים כל יום בטלפון ולעתים בווידיאו, נשארים מעודכנים זה בחייו של זה. זה הגדיל את האהבה".
לא חששתם מהריחוק הגיאוגרפי?
לוין: "לפני הקורונה נהגנו להיפגש כל שלושה שבועות למשך שבוע לפחות. זה בסך הכל תלוי ברצון שיש לך לשמר משהו טוב שקיבלת בחיים ולא לשחרר, אפילו כשהעניינים מסתבכים".
רודריגז: "בגלל שאני עובד בחברת התעופה הלאומית של ארגנטינה, יש לנו הטבות של כרטיסי טיסה, אז לא היה לנו חשש גדול וידענו שנתראה לעתים תכופות. אנחנו שומרים חזק על הקשר אפילו שאלפי קילומטרים מפרידים בינינו".
איך אתגרה אתכם תקופת הקורונה?
לוין: "תקופת הקורונה הייתה מבחן גדול מאוד למערכת היחסים שלנו. פגשתי את רמירו בינואר 2020, ואחר כך רק באפריל 2021".
ממליצים על ניהול מערכת יחסים מרחוק?
רודריגז: "זה דורש עבודה קשה, מאמץ והרבה סבלנות, תוך רצון לשמור על האהבה ולא לוותר. אם אתם מוכנים לזה - אז כן".
לוין: "אין אמת מוחלטת לגבי זה, זה מאוד אינדיבידואלי לכל בן אדם אם הוא יכול להיות במקום כזה".
"אין על הרגע הקוסמי של לחכות בשדה התעופה ולראות את אהוב לבך"
בן רייס (31) וסינה וובר (29) / קו ישראל־גרמניה
השיחה עם בן רייס מרמת גן וסינה וובר ממינכן מתקיימת בזמן ביקורה של וובר בישראל, אחרי שנה וחצי שבהן לא יכלה לבקר את בן זוגה ואת משפחתו בשל מגבלות הקורונה. "המפגש הראשון אחרי כל הזמן הזה היה מאוד מרגש, כמו רכבת הרים של רגשות", מתארת וובר. "ממצב של לא לראות זה את זה פיזית כל כך הרבה זמן - עברנו ל־24/7 ביחד עד שאיאלץ לחזור למינכן".
השניים הכירו בהודו. "טיילתי שם עם אחותי ובן הזוג שלה, וגם בן טייל שם", היא מספרת. "ערב אחד נפגשנו במסעדה כשישבנו שולחן ליד שולחן. התחלנו לדבר ופתאום הבנו שיש לנו כל כך הרבה נושאי עניין משותפים. דיברנו כשעה וחצי, וזה היה כל כך מרענן, כיף, זורם וקסום. הרגשתי משהו שלא הרגשתי הרבה זמן". "זו הייתה אהבה בשיחה ראשונה", מוסיף רייס.
לא חשבתם על זה שניהול מערכת יחסים מרחוק יכול להיות קצת קשה?
רייס: "לא היה לנו מושג שזה יהיה כל כך קשה, אבל אנחנו ביחד כבר יותר משנתיים, מנובמבר 2018. לפני הקורונה זה היה מעולה למערכת יחסים מתחילה כי לכל אחד יש שגרת חיים משלו, חברים ועבודה, וככל שהעמקנו את הקשר, התחלנו לבקר זה את זה לעתים יותר קרובות".
וובר: "לקח לנו כמעט שנה להבין שיש לנו מערכת יחסים. לקח לנו זמן עד שהחלטנו שאנחנו רוצים להיות במערכת יחסים רצינית. לפני הקורונה נהגנו להיפגש חמש־שש פעמים בשנה ואפילו בילינו חודש שלם בג’ונגלים של קוסטה ריקה, תוך יצירת סרט דוקומנטרי יחד. זה חיזק את הקשר בינינו".
איך השפיע עליכם הריחוק הפיזי בזמן הקורונה?
רייס: "זו תקופה מורכבת ומאתגרת. היינו צריכים להתמודד עם המון בעיות בירוקרטיה מצד הממשלה. למרות שאנחנו בזוגיות, מתייחסים לסינה כאל תיירת, וכל הזמן מבקשים מאיתנו הוכחות ותעודות שאנחנו ביחד. העובדה שאני צריך לחכות שנה וחצי עד שאמא שלי תוכל לראות אותה – מעציבה מאוד".
אז איך בכל זאת התגברתם על הקושי?
וובר: "הודות להתפתחות הטכנולוגיה קל לנו יותר לדבר זה עם זה".
רייס: "אם אנחנו רוצים לראות סרט ביחד, אז אנחנו צופים בו במקביל כשאני שם את סינה במשבצת על המסך שלי ואני במשבצת על המסך שלה, ואנחנו מדברים וחולקים רשמים לאורך הסרט".
אתם ממליצים על מערכת יחסים בלונג דיסטנס?
וובר: "זה לא משהו שתכננתי או רציתי, אבל כשאהבה באה אז עושים בשבילה הכל. ניהול מערכת יחסים כזו מאפשר לך לפתח את עצמך וגם להרגיש געגוע, ואין על הרגע הקוסמי של לחכות בשדה התעופה ולראות את אהוב לבך אחרי הרבה זמן".
רייס: "זה אומנם מעלה המון אתגרים שלא מתמודדים איתם במערכת יחסים נורמלית עם אנשים באותה העיר, אבל יש לזה יתרונות וייחודיות אחרת, טובה ויפה לא פחות. אנחנו עוד חושבים איך לתכנן את העתיד המשותף שלנו, אבל יש לנו כרגע את ההווה ביחד ואנחנו אסירי תודה על כך. אני אוהב את עצמי יותר מאז שיש לי את סינה".
"אנחנו לא מבזבזים זמן בלהתווכח, אלא מנצלים את הזמן שיש לנו ביחד"
איתן שפירא (25) וקלואי כריסטי (22) / קו ישראל־אנגליה
קלואי כריסטי מאנגליה ואיתן שפירא נפגשו ב־2018 במחנה קיץ בטקסס שבארצות הברית. היא הגיעה למחנה כמורה לריקוד והוא כמורה לאמנויות לחימה. "זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון", היא מודה. "בהתחלה חשבתי אומנם שהוא מושך, אבל היינו בעיקר ידידים. רק בשבוע האחרון, כשהתקרבנו מאוד, התחלנו לפתח משהו רומנטי, ואחרי חמישה ימים שבילינו ביחד, חזרתי לאנגליה והוא לישראל, והייתי בטוחה שבזה זה נגמר, רומן קיץ וזהו".
"כשקלואי הייתה באנגליה ואני בישראל, התכתבנו בוואטסאפ ובפייסבוק, אבל הקשר היה רופף, ולא חשבנו שתצא מזה מערכת יחסים", מספר שפירא. "רק כשקלואי נפרדה מהאקס שלה, התחלנו לדבר יותר ולהתקרב".
כעבור כמה חודשים, בפברואר 2019, שפירא נסע לטיול באנגליה. "חשבתי שאם אני כבר שם, אז אקפוץ לבקר אותה, ויצאנו לטיולים", הוא מספר. "אז החלטנו שאנחנו רוצים להיות זה עם זה. שלושה שבועות אחרי שחזרתי לארץ טסתי שוב אל קלואי לאנגליה, ושלושה שבועות אחרי שחזרתי לארץ, היא טסה לישראל. הטיסות האלה חיזקו את הרצון שלנו להיות ביחד".
בשנת הזוגיות הראשונה הם נפגשו אחת לחודשיים, אך עם פרוץ הקורונה, החוקים השתנו. "קניתי כרטיס לישראל לחודש אפריל 2020, אבל בחודש מרץ השמיים נסגרו, ואז התחיל בלבול רציני", היא מספרת. "בחדשות אמרו X, רשות ההגירה והאוכלוסין אמרה Y וחברות התעופה אמרו Z. זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות למערכת יחסים בשלט רחוק".
מה עשיתם?
שפירא: "ניסינו לא לחשוב על זה שלא נראה זה את זה הרבה זמן, ודאגנו להתעסק בעבודה ולשמור על הקשר קרוב. המזל שלי הוא שהאנגלים היו פחות מחמירים, אז טסתי אליה שלוש פעמים מאז פרוץ הקורונה, בכל פעם לתקופה של חודש. גם עכשיו אני אצלה".
כריסטי: "התגברנו כי יש לנו חיים משלנו, לא התעמקנו בזה ובכינו על זה, אין ברירה אחרת, צריך לזרום עם זה. אז שוחחנו כל יום בוואטסאפ, בפייסבוק, בזום".
מה היתרונות של מערכת יחסים כזו?
שפירא: "פחות דרמה. היתרון הגדול הוא להתגעגע זה אל זה. זה מעצים את התשוקה, ואנחנו רק מחכים לראות זה את זה. זה הפך את זה ליותר מיוחד. אין מריבות כמו שקורה אצל זוגות שחיים 24/7 ביחד".
כריסטי: "אנחנו לא מבזבזים זמן בלהתווכח אלא מנצלים, מעריכים ומוקירים את הזמן שיש לנו ביחד".
ממליצים לאנשים על מערכת יחסים כזו?
כריסטי: "זו לא מערכת יחסים נורמלית, אבל כשרוצים משהו – גורמים לו לקרות. אם היינו חיים ביחד ואז נפרדים למדינות שונות, זה היה יותר קשה מאשר קשר שמלכתחילה הוא מרחוק".
"כשאנחנו רחוקים, אנחנו מצליחים לשמור על העצמי שלנו"
לי ציפקין (26) ולן ג'ייקוב (30) / קו ישראל־ארצות הברית
לי ציפקין מקיסריה ולן ג’ייקוב מארצות הברית מצאו אהבה דווקא בטוויטר. "בדצמבר 2018 הגבתי על ציוץ בנוגע למשחקי וידיאו, ואז אלן הגיב לי והתחלנו לפתח שיחה על זה", מספר ציפקין. "תוך כדי זה שמנו לב שיש לנו מכנה משותף הרבה מעבר לזה". "זו הייתה אהבה מציוץ ראשון", אומר ג’ייקוב. "בהתחלה היינו רק חברים ודיברנו על תחביבים משותפים, ואז התחלנו לחבב זה את זה יותר. אומנם חשבנו שהריחוק יהיה בעייתי, אבל הבנו שאנחנו רוצים וצריכים להתמודד עם זה".
מתי נפגשתם לראשונה?
ציפקין: "ביוני 2019, כחצי שנה אחרי שהכרנו, וזה היה מרגש וגדול מכל חלום".
ג’ייקוב: "בפגישה הראשונה כבר ידעתי והרגשתי שהוא האחד".
מה גורם למערכת יחסים לעבוד מרחוק?
ציפקין: "כמו כל מערכת יחסים רגילה, צריך לאהוב זה את זה ולתמוך זה בזה".
ג’ייקוב: "חשוב מאוד שיהיה אמון, בייחוד במערכת יחסים כזו שבה אתה לא רואה את בן הזוג שלך הרבה זמן, ואם לא תסמוך עליו, אתה יכול להיות פרנואיד ולחשוב שהוא בוגד בך".
מה היתרונות?
ג’ייקוב: "מצד אחד יש לך את מערכת היחסים שאתם בונים ביחד ומצד שני אתה שומר על הזהות העצמית שלך. זה גורם לך לתת את האהבה במערכת היחסים בצורה חזקה ועוצמתית יותר".
ציפקין: "לפעמים במערכת יחסים אתה שוכח את עצמך והולך לאיבוד בתוך הזוגיות, ולכן כשאנחנו רחוקים, אנחנו מצליחים לשמור על העצמי שלנו".
ציפקין: "האמת שזה די הסתדר בשבילנו. בגלל שלמדתי בבצלאל והלימודים עברו לאונליין, נסעתי לארצות הברית והייתי עם לן ביחד במשך חצי שנה. כך גם למדתי, גם הייתי עם הגבר שאני אוהב וגם התנתקתי מכל הבהלה של הקורונה".
ג’ייקוב: "היה לנו כיף בקורונה, זה קירב בינינו מאוד, יותר משגרה רגילה. עובדה, התארסנו!".
אז אתם ממליצים לזוגות לא לפחד ממערכת יחסים בלונג דיסטנס?
ג’ייקוב: "אם אוהבים מישהו, הריחוק הוא זמני ולא צריך לפחד ממנו. צריך להסתכל על הטווח הארוך ולא הקצר".
