שוקת שבורה בפזורה: המצב הקשה ביישובי האוכלוסייה הבדואית בצפון ידוע לרשויות ולממשלה כבר שנים, ועדיין, הטיפול והמשאבים המוקצים לטובת פתרון המשברים לא ממומש לטובת האזרחים, כך עולה מדוח מבקר המדינה בנושא שמתפרסם היום (רביעי) וחולש על מספר גדול של תחומים.
הראייה העיקשת לחוסר ההצלחה בהתרוממות מצבה הסוציו-אקונומי של הפזורה הבדואית בנגב, היא העובדה כי אין שיפור ניכר או בכלל בדירוגן החברתי-כלכלי של אף אחת מהרשויות המקומיות הכפופות לרשות ההסדרה, וזאת, חרף השקעת הממשלה תקציבי עתק למימוש תוכניות חומש לצד תוכניות רב שנתיות ורוחביות לטיפול בבעיות במגזר.
על מנת ליצור את הדוח, מבקר המדינה סקר היבטים הנוגעים למשילות המדינה בנגב במשרדי ממשלה ובגופים שונים, לרבות רשות האוכלוסין, משרד החינוך, אגף החשב הכללי שבמשרד האוצר, חברת החשמל, חברת מקורות, חברת תשתיות נפט, המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב (רשות ההסדרה), ומשרד הפנים, במוסד לביטוח לאומי, ברשות המיסים וברשות המים.
שבעת היישובים הוותיקים (רהט, חורה, לקייה, תל שבע, שגב-שלום, כסייפה, ערערה בנגב), נבחנו בעיקרם בדוח. עוד נבדקו המועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר.
משקרים את רשות האוכלוסין
בהיבטי רישום אוכלוסייה, ביישובים מסויימים הבדואים מדווחים למרשם האוכלוסין רק על חצי מהתושבים. בדוח נאמר כי "לרשות האוכלוסין אין כלים מתאימים ומשאבים כדי לבצע בירור יסודי על החלקים בחברה הבדואית הרשומים כ'שבט'". על פי הרשות, נעשה שימוש פעמים רבות באישורים מזויפים כמו חוזי שכירות פיקטיביים, נתוני צריכת מים וחשמל מזויפים ועוד.
עוד נמסר בדוח כי, רשות האוכלוסין ממעטת לבצע חקירות שטח בכפרים הבדואיים מפאת חשש לביטחונם האישי של החוקרים. לרוב הרשות מסתמכת על חקירות והחלטות של הביטוח הלאומי, שאף הוא כאמור מתמודד עם קשיים בביצוען של חקירות מסוג זה.
עוברים ליהודה ושומרון - ועדיין נהנים מהטבות מהמדינה
בדוח צוין עוד כי תושבים מהאוכלוסייה הבדואית הגרים בפועל בשטחי יהודה ושומרון נהנים מהטבות המוענקות להם, ובפרט קצבאות מהביטוח הלאומי, מתוקף היותם רשומים כתושבי הנגב, והודגש כי "הדבר מביא לאובדן של כספי המדינה".
עוד עלה כי לא מתבצע רישום של יציאות תושבים בדואים מישראל לאזור יהודה ושומרון, וכן, לא מתבצע מעקב אחריהם. הכניסות של התושבים היוצאים לישראל נרשמות באופן חלקי בלבד.
בעיית הפוליגמיה
בהיבטי התיקים החוקרים נישואים למספר נשים באותו בית אב, נמצא כי למרות שהיועץ המשפטי לממשלה הנחה להגביר את האכיפה בתחום הפוליגמיה, ומאות דיווחים על עבירות כאלו שהועברו למשטרה, על פי הנתונים לפברואר 2020, הוגשו כתבי אישום רק ב-18 תיקים, ואילו 345 תיקים נסגרו. דהיינו, בכ-5% מהתיקים בלבד הוגשו כתבי אישום.
עוד נמסר כי קיימת תופעה לפיה נשים מגורשות על ידי בעליהן ונשארות לחיות במקום מגוריו ואף סרות למרותו, אך מדווחות לביטוח הלאומי כמשפחות עצמאיות (חד הוריות). כמו כן, נשים בדואיות תושבות ישראל שעברו לגור בשטחי יהודה ושומרון ממשיכות לקבל קצבה.
בשל היעדר משאבים מתאימים וקשיים אובייקטיביים, הביטוח הלאומי לא מצליח לבצע חקירות ובדיקות נאותות, שיוכיחו כי מרבית הנשים המדווחות כמשפחות עצמאיות עדיין מקיימות חיי משפחה עם הגבר שגירש אותן. היעדר אכיפה מספקת מאפשר את הניצול של תופעת הפוליגמיה לצורך קבלת קצבאות שלא כדין.
מצב עגום בתחום עבירות הבנייה
ביישוב תראבין, 20% מתושבי השבט מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של היישוב. בשנים שמאז הקמתו, הושחתו חלק מהתשתיות שנבנו בו - מגרש ספורט הוצת והושחת עד כי לא ניתן להשתמש בו. עבודות פיתוח, אספלט ותאורה בשכונה מסוימת הופסקו בשל איומים על מנהלים וקבלנים.
בדוח נכתב: "בכל הקשור לתיעוד ונהלים בביצוע ואישור עבודת קבלני משנה, נמצא כי במועצה האזורית אל-קסום לא קיים נוהל להגשת חשבונות ביצוע של קבלני עבודות תשתית ולאישורם. כמו כן, במערכת הממוחשבת של ביצועי הפרויקטים במועצה לא מנוהל 'תיק פרויקט', הכולל את מכרז העבודה, חוזה העבודה, תחשיבי כמויות, דפי ביצוע וכיוצא באלו".
עוד עלה בביקורת כי ברשויות המקומיות הבדואיות בנגב קיימת בעיה מתמשכת של היעדר מיפוי ושיום לרחובות. רוב הרחובות ביישובים אלו הם חסרי שמות רשמיים, ובבתים אין שלטים שבהם מצוין מספר הבית.
רק תחנת דלק פיראטית אחת נסגרה
אובדן ההכנסות למדינה בשל מכירת דלק באופן פיראטי ביישובים הבדואים נאמד בכ-400 מיליון ש"ח בשנה. על פי נתוני רשות המיסים מאוקטובר 2020, בשנים 2019-2016 לא נערכו שומות לבעלי תחנות דלק פירטיות. באותה תקופה טופל במשרד מע"מ באר שבע, בשיתופה של משטרת ישראל, אדם אחד בלבד שמכר דלק בחצר ביתו.
נכון ליוני 2020, 218 מתוך 388 התיקים הפליליים (56%) שנפתחו לעברייני מס באזור הנגב משתייכים לאוכלוסייה הלא-יהודית. יצוין כי שיעור העוסקים הפעילים באזור הנגב הוא 22,416 עוסקים, ומתוכם 3,504 משתייכים לאוכלוסייה הלא-יהודית (כ-16%). כלומר, שיעור עבירות המע"מ של האוכלוסייה הלא-יהודית גדול פי 3.5 מחלקם היחסי בכלל אוכלוסיית העוסקים בנגב.
בשנים 2019-2016 ערכה הרשות 327 מבצעי אכיפה באזור הנגב, אך רק מבצע אחד מהם נערך בפזורה הבדואית. הימנעותה של רשות המיסים מלהיכנס לאזורים אלו עלולה לגרום לאובדן מהותי של הכנסות ממיסים ולהפחתת ההרתעה.
"לממשלת ישראל האחריות"
כך נכתב בסיכומו של הדוח: "מיצובם (של האוכלוסייה הבדואית) כיום כקבוצה הענייה ביותר בישראל, מטיל על ממשלת ישראל את האחריות לפעול להגברת המשילות בנגב כדי לאפשר להם להיחלץ ממצבם ולהעניק להם, ובייחוד לדור הצעיר, את הכלים הדרושים ואת התשתיות הפיזיות כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי העתיד".