מתקופת השואה ועד היום: לקראת תחילת שנת הלימודים מרגישים רבים מהילדים מגוון של ציפיות, חששות והתרגשות רבה. על מנת להקל על הילדים, התחילו יהודי גרמניה במסורת רבת שנים שהתחילה כבר בשנות ה-30 ונמשכת עד היום - חלוקת הצוקרטוטה (Zuckertüte) או בתרגום לעברית- שקית סוכר.
על פי המסורת יש לכבד את הילדים בצוקרטוטה (חרוט, קונוס) מקושט פרי יצירתם של ההורים וקרובי משפחה, מלא בממתקים ואביזרי כתיבה לבית הספר על ידי הוריהם ובני משפחתם. נהוג להעניק לילדים את החרוט לילה לפני היום הראשון בכיתה א׳ והתלמידים החדשים פותחים אותו בסוף היום הראשון או לוקחים אותו איתם לבית הספר.
יחיאל הירשברג ז״ל קיבל מהוריו את הצוקרטוטה 6 שנים לפני שנספו בשואה.
. ״אחד הזיכרונות הטובים שהיו לו הוא קבלת הצוקרטוטה. הוא עלה לכיתה א׳ קצת אחרי עליית היטלר לשלטון, לא היו בתי ספר יהודיים ועדיין שמרו על המסורת. הוא עלה לארץ לבדו בשנת 39׳ אחרי שחווה חוויה קשה של ליל הבדולח וזאת אחת התמונות היחידות מהילדות שהיו לו, זה היה לו זיכרון מתוק תרתי משמע. עם השנים, זכה למעל 30 נכדים והוא הכין לכל אחד מהם את הצוקרטוטה״ מספר בנו, דני הירשברג, שקיבל מאביו את הצוקרטוטה בשנת 72׳.
דני שמר על המסורת ובשנת 99׳ העניק לבנו, יצחק הירשברג, את הצוקרטוטה, והשנה המשיך את המסורת והכין גם לנכדתו טוהר הירשברג, לקראת עלייתה לכיתה א׳.
יצחק מספר: ״לפני 22 שנה סבא שלי ז״ל הכין לי את הצוקרטוטה וזה היה מרגש מאוד לראות את הבת שלי מקבלת את זה מאבא שלי״. וטוהר מוסיפה: ״כשסבא נתן לי את הצוקרטוטה התרגשתי, חיכיתי לזה המון, זה מאוד שימח אותי. היו שם תמונות שלי מהחופש הגדול, מדבקות של אותיות ושל המקצועות שאלמד בכיתה א׳ וכמובן הרבה ממתקים״.