"השיחות נמשכו לאורך כל הלילה": קווי החירום בבני ברק הוצפו לאחר הפיגוע

רגעים ספורים אחרי שהזדעזעה לשמוע על הפיגוע בעירה, התיישבה אפרת בקרמן, תושבת בני ברק, לענות לפניות בקו הסיוע של עמותת "בית חם", שבה היא מתנדבת מזה ארבע שנים. "ברגע ששמעתי על הפיגוע, הצטרפתי למענה", היא מספרת.

"אני בעצמי הייתי צריכה לעכל את זה. אני גם תושבת בני ברק, גם אמא לילדים, וגם הייתי צריכה להכיל את הטראומה והקושי, את המציאות הזאת. אבל תוך שנייה התאפסתי על עצמי, והתחלתי לענות לפניות". עמותת "בית חם", המעניקה שירותים שונים הקשורים בבריאות הנפש, תוך התמקדות בחברה הדתית והחרדית, מפעילה בין היתר גם קו ייעוץ ותמיכה, שמתוגבר בעתות חירום. "לצערנו, עברנו את אסון מירון. אנחנו כבר מכירים את המענה", אומרת בקרמן.

כמה פניות קיבלתם?
"היו אין ספור שיחות מרגע הפיגוע ביום שלישי. כל הזמן נכנסו שיחות, גם ביום רביעי. עם היוודע דבר הפיגוע, אנשים החלו להתקשר. לחלק יש חרדה של 'מה יהיה, ומה עם זה, ומה עם ההוא'. הייתה הרבה דאגה לבני משפחה שמסביב, שאולי הם היו בחוץ בזמן הפיגוע. הרי לקח זמן עד שקלטו שהאירוע הסתיים. בין המתקשרים היה את המעגל הראשון, שהיו חרדים לעצמם - אלה האנשים שהיו בבתים שמסביב, שמעו יריות, ראו אמבולנסים והרגישו חוסר ודאות. עבור תושבי בני ברק זו הייתה חוויה לא פשוטה, כי במשך הרבה שנים לא חווינו פיגוע. גם גברים וגם נשים התקשרו".

תארי כמה מהשיחות שקיבלת.
"פנתה אישה שאמרה שהיא שמעה הכל, שהיא בחרדה מאוד גדולה, לא מסוגלת לתפקד. שאלתי אותה מה הדבר שהיא הכי חוששת ממנו. היא ענתה: 'למות'. ענתה שהיא חוששת שתצא לרחוב ושדבר כזה יקרה שוב. מה שעשיתי בשיחה הזאת ובעוד הרבה שיחות אחרות הוא להבין מה הבן אדם שנמצא בחרדה מרגיש. ממה הוא הכי חושש. השתמשתי במודל 'מעש"ה' שפיתחנו. זוהי שיטה שמחזירה את הבן אדם לשליטה. אמרתי לה: 'אני איתך, אני פה, אני שומעת, בואי תספרי לי מה היה'. ניסיתי להביא אותה ואת האחרים למצב של עשייה מסוימת, להעביר קצת מהרגש לשכל, להבין שזו תחושה נורמלית, שלא השתגעתם, שזה לגיטימי להרגיש ככה בסיטואציה כזאת".

אישה נוספת, מספרת בקרמן, דיברה על החרדה של הילדים שלה: "היא שאלה אותי מה עושים, ותוך כדי אני שומעת את בעלה שלידה צועק מרוב דאגה. ביקשתי לדבר איתו, ניסיתי להרגיע אותו, להסביר שהוא צריך להירגע כדי לא להלחיץ את הילדים".

הרחובות התרוקנו

בין הפונים היו גם אנשים במעגל הרחוק יותר. "אנשים שהם עצמם לא גרים באזור, אבל יש להם קרובי משפחה בבני ברק", מספרת בקרמן. "השיחות נמשכו לאורך כל הלילה. אנשים לא ישנו. אני למשל עניתי לשיחה בשלוש בבוקר. גם אתמול נמשכו השיחות, אנחנו ממש מוצפים. את הולכת היום בבני ברק ופשוט חשה את המתח הזה".

"מאז הפיגוע התקבלו במוקד החירום שלנו אלפי שיחות טלפון. אנשים מאוד מודאגים", מוסיף הרב אריה מונק, מנכ"ל עמותת "בית חם". "אנשים שמעו את הדי הירי בעיר. זה היה במרכז העיר. בבת אחת נעלמו אנשים מהרחובות, אנשים הסתתרו בבתים כי לא ידעו אם יש עוד מחבלים. זה יצר טראומה מאוד גדולה במגזר, פאניקה מאוד גדולה בקרב אנשים שרגילים בשעות האלה שבני ברק שוקקת חיים. אנחנו לפני חג הפסח. הרבה אנשים ברחובות עושים בימים אלה קניות לחג".

החרדה, מספר מונק, אחזה בכל בני המשפחה, גם הגדולים וגם הקטנים. "המבוגרים לא ידעו מה לעשות, איך לתווך את זה לילדים", הוא אומר. "הילדים מצדם מתחילים להיכנס לפחד, לבכות. עיקר השאלות היו איך לתווך לילדים את מה שקרה. הורים סיפרו שילדים לא מצליחים להירדם, מפחדים ללכת לישון".

טרור בפתח הבית

מאות פניות הגיעו בעקבות הפיגוע גם לקו החירום לסיוע נפשי של עמותת "עזר מציון". גם כעת הקו ממשיך לפעול ומאויש על ידי אנשי המקצוע של האגף לבריאות הנפש של העמותה. "החברה החרדית בהלם. חלקים ממנה, ובמיוחד הדור הצעיר, נחשפו בשלישי בערב ברגע אחד לעובדה שאנו נמצאים בגל טרור, שהגיע הפעם ממש עד לפתח ביתם", אומרת מרב לוי, עובדת סוציאלית ומנהלת האגף לבריאות הנפש בעמותת "עזר מציון".

"יש לנו בשגרה קווי תמיכה שמופעלים ביומיום ומאוישים על ידי עשרות מתנדבות שעוברות אצלנו הכשרה. יש קווים שמיועדים למגזר הדתי, החרדי והכללי. בעתות חירום - למשל כמו במשבר הקורונה, אסון מירון וגם לאחר הפיגוע שלשום - פתחנו קו ייעוץ מיוחד עם אנשי מקצוע מיומנים בתחום, עובדים סוציאליים קליניים, אנשים מתחום בריאות הנפש עם הרבה מאוד ניסיון. הקו הופצץ בפניות, קיבלנו הרבה שיחות בקצב מאוד מהיר גם מאנשים שהיו ממש פיזית באירוע, ברחוב או בסביבה, וגם מאנשים ממעגלים רחבים יותר שהאירוע הציף אצלם ואצל ילדיהם תחושות שונות וחששות".

לדברי לוי, "כל הצוות שלנו, כ־15 עובדים, התיישב באופן מיידי על הקו, וביום רביעי תגברנו את הקווים בעובדים נוספים. יש לנו מודל שיחה שפיתחנו, לצערנו, מניסיון שנצבר. ההתערבות היא ממוקדת, קצרת מועד, וכוללת הקשבה פעילה, סיוע לפונה לנרמל את תגובותיו והנחיה כיצד לסייע לילדיו אם גם הם נמצאים במצוקה".

ספרי על הפניות.
"הגיעו כאמור פניות של אנשים שהיו פיזית במקום, ברחו והגיעו הביתה מאוד מבוהלים. הם דיברו על דפיקות לב מואצות, בכי, חשש של הילדים ללכת לישון. שאלו מה לספר לילדים, איך לספר לילדים. היו הרבה מאוד פניות מתושבי בני ברק, אבל גם ממעגלים רחוקים, מירושלים, מהצפון, מהדרום. גם עבור הרבה אנשים שחוו אירועים דומים בעבר זה היווה טריגר".

"פנתה אליי אישה, תושבת בני ברק, שהייתה לבד בבית ולא הצליחה ליצור קשר עם בעלה. היא מאוד דאגה לו וממש הייתה בפאניקה", מספרת מירה מולדבן, עובדת סוציאלית ומנהלת המרכז "בלב ובנפש" שמלווה מתמודדים בתחום בריאות הנפש בתהליך מיצוי זכויות, שהתיישבה ביום שלישי על הקו של "עזר מציון". "זה היה ממש תהליך לתכנן עם האישה הזאת ביחד מה היא יכולה לעשות עכשיו ולמי היא יכולה לפנות כדי לנסות לאתר את בעלה. פנו אליי נשים שנכחו באירוע או גרות ממש קרוב, והיו בחרדה. פנתה גם אישה שהייתה באסון מירון ועכשיו כל האמבולנסים החזירו לה את החרדה. היו כאלה שראו את הפיגוע עצמו ממרפסת הבית ושאלו איך מתווכים זאת לילדים".