אלפים הגיעו במהלך היום לרחבת בר "אילקה" ברחוב דיזנגוף בלב תל אביב, כדי להתייחד את זכרם של הנרצחים בפיגוע שאירע ביום חמישי בלילה. במקום הודלקו מאות נרות נשמה, לצד זרי פרחים ושלטים קטנים, עליהם נכתב בין היתר: "דם יהודי אינו הפקר".
"התחושה רעה. למזלי בדיוק לא הייתי שם בעת הפיגוע", סיפר ניר ברייטמן, אחד מהשותפים בבר – "יום חמישי בערב נחשב ליום החזק ביותר. אלפים מגיעים בכל סוף שבוע לרחוב דיזנגוף מכל הארץ וזה הבר הכי ותיק, שהפך למוסד תל אביבי לכל סוגי האוכלוסייה". על הפיגוע הרצחני הוא אמר: "היה חשש שהפיגועים יגיעו גם לדיזנגוף, שזה לב המדינה וסמל".
קרן (26) המתגוררת חמש שנים בתל אביב, סיפרה בעצב: "התחושות קשות. בעת הפיגוע הייתי במשמרת שלי כמלצרית בפאב לא רחוק מכאן. אני גם מתגוררת באזור. היה לי ברור שאחרי הפיגועים במקומות אחרים, זה עניין של זמן עד שיגיעו למקום מרכזי בתל אביב, כמו דיזנגוף. אבל כאשר זה קורה וקרוב אליך, ההרגשה רעה מאוד".
היא הבהירה שבכוונתה להמשיך לעבוד כבר בסוף השבוע בפאב בו היא ממלצרת: "למרות העצב, חייבים להמשיך, זה הניצחון שלנו". אור (25) המתגוררת בתל אביב כשנה וחצי, אמרה עוד: "התחושה נוראית, אבל צריך להמשיך, כדי לא לתת להם תחושת ניצחון. ננצור את זכר הנופלים. זה יכול היה לקרות לכל אחד".
בר פינטו (30), שאף הוא מתגורר באזור, אמר: "מחבל מתועב עשה כאן פיגוע מזעזע. ברגע אחר נהרסו חיים, אבל אף אחד לא יעצור אותנו ועם ישראל חי. במבצע 'צוק איתן', חבר שלי נפל ואבא שלו אמר לי – 'הוא נהרג כדי שאתה תמשיך לחיות'. זו היתה המשאלה שלו, להמשיך את החיים. אצא בערב, כי חשוב מאוד להמשיך לצאת ושאף אחד לא יצליח לנצח אותנו. תמיד ננצור את זכרם של ההרוגים ונמשיך לחיות".
בחורה כבת 30, ישבה במשך דקות ארוכות בסמיכות לנרות הנשמה וקראה פרקי תהילים ולמקום המשיכו להגיע רבים גם ממקומות מרוחקים. ילדה כבת 10 שציירה ציורים לזכר הנרצחים עם שמותיהם, הגיעה עם אמה, שהניחה את הציורים סמוך לנרות הנשמה ולצידם זר פרחים.
לאזור הגיעו בני כל הגילאים. "כבר היו פיגועים קשים בעבר בדיזנגוף, אבל הפעם לילה שלם היינו בחוסר ודאות וביקשו שלא לצאת מהבתים, עד שמצאו את המחבל ביפו", סיפר חיים, תושב ותיק המתגורר באזור – "עצוב מאוד לראות את הרחוב המיוחד הזה שהתעורר בשנים האחרונות עם מקומות הבילוי, אחרי פיגוע רצחני".
למקום גם הגיעו הורים וילדיהם, שהביטו בתמונות ובנרות הנשמה. "אני עוד לא מעקלת מה שקרה כאן. כבר כמה ימים דיברו על גל פיגועים והיו פיגועים במקומות אחרים. ציפיתי שיהיו יותר שוטרים. אומנם אי אפשר לשים שוטר בכל כמה מטרים, אבל ציפיתי שביום חמישי תהיה כאן יותר נוכחות גלוייה. כשהיו הסגרים בקורונה ראיתי יותר שוטרים", סיפרה צעירה המתגוררת באזור.
במסעדות ובבתי הקפה הסמוכים, קשה היה לעיתים למצוא בשעות הצהריים שולחן פנוי. "ההרגשה קשה, אבל אנחנו ממשיכים לחיות. את החיים בתל אביב אי אפשר להפסיק", הסביר צעיר כבן 35, המתגורר ברחוב סמוך – "מצמרר מה שקרה, אבל אין ברירה, אנחנו ממשיכים לחיות. זה הניצחון שלנו".