בצל שרשרת האירועים הביטחוניים האחרונים, גל הפיגועים, העימותים בהר הבית והירי מהרצועה ומגבול הצפון, אני שואל את הנשיא יצחק הרצוג, בראיון מיוחד לרגל יום העצמאות ה־74 של מדינת ישראל, אם נידונו לנצח לאכול חרב. "אנחנו צריכים לשאוף לכך שלא", הוא אומר.
"אבל אנחנו צריכים להניח כהנחת עבודה שבטווח הנראה לעין של עשרות שנים קדימה, עוד נהיה חייבים כוח צבאי וביטחוני חזק שיהיה בעדיפות על כל יריב באזור, עם בריתות חזקות. זה חיוני וזה קורה. הדיבורים, למשל, על ברית הגנה אווירית אזורית זה חלק מהמרכיבים הללו. כמובן בכל דור ודור יש הקמים עלינו לכלותנו, ואסור לנו לשגות באשליות.
"גל הטרור האחרון הוא נורא, גורם לכאב ומלא בעצב", הוא מוסיף. "רעייתי מיכל ואני פקדנו את המשפחות השכולות המדהימות. אבל לא אלמן ישראל. זה קורה בגלל שאנחנו גם מצליחים, בגלל שבניגוד לכל הסיכויים והאמונות, הקמנו מדינה לתפארת. לפני 40 שנה כל המדינות השכנות היו אויבותינו, ואילו המדינות כיום הן בעלות ברית שלנו.
לא צריך לראות הכל רק בשחור־לבן. מערכות היחסים בינינו לבין העולם הערבי והמוסלמי עוברות תמורות מהפכניות, אבל יש כוחות שמנסים להרוס. חודש הרמדאן היה זמן נורא נפיץ. אלה נסיבות מורכבות שהמערכת מאותגרת על ידיהן כבר כמה חודשים, ועושים כל מאמץ שנעבור אותם בשלום. אבל לא הייתי קובע בגלל זה שאנחנו בכיוון שלילי".
האיום הגרעיני האיראני הוא קיומי?
"האיום האיראני תמיד היה איום קיומי. האיום של איראן גרעינית הוא איום קיומי במובן זה שנשק גרעיני בידי מדינה אלימה, כוחנית, שלא יודעת עכבות וקוראת להשמדת ישראל - זה דבר בלתי קביל בעליל, ולכן צריך לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. וישראל עושה הרבה מאוד כבר עשרות שנים".
אתה מקבל תדרוכים מראש הממשלה, מראשי מערכת הביטחון, קורא חומרים. ההסכם המתרקם עם איראן רע לישראל?
"אנו מוטרדים מההסכם המתרקם כיוון שיש בו אלמנטים שעלולים לחזק את הפעילות הטרוריסטית האיראנית ולעורר אי־יציבות באזור. כל האפשרות של הכרה חלילה במשמרות המהפכה היא אמירה שבשפת הסימנים האזורית היא מאוד־מאוד מסוכנת ובלתי קבילה. אני מאמין שהאמריקאים מבינים זאת. כרגע זה בדיונים".
רפי איתן ז"ל, בהיותו יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, דיבר ב־1983 על "מאה שנות טרור" וספג ביקורת קשה. בראייה היסטורית, הוא צדק?
"אנחנו חיים באזור לא יציב שבו ההתנגשות הבין־דתית מלווה את חיינו. זה מחייב לעבוד עם גורמים שונים כדי למנוע את הטרור. יש לעבוד במתינות באזורים נפיצים. גורמי טרור יש לצערי, וזה מחייב תהליכים חברתיים עמוקים מאוד אצל אויבינו כדי שנגיע למנוחה ולנחלה, וזה עוד רחוק.
לכן אני כל כך משתדל להראות גם את שפת הסימנים האזורית, גם את התמונות עם מנהיגים אזוריים חשובים. תמונה עם מנהיג האמירויות מוחמד בן זיאד - כשההמנון, 'התקווה', מנוגן והוא עם כאפייה - שמשודרת לכל העולם, או תמונה עם מנהיג טורקיה ארדואן, או טקס רשמי בארמון המלוכה בירדן - יש בהם אמירה נוקבת שאפשר גם אחרת. אני רואה בעיני רוחי ילד בן 10 באיזה מקום במזרח התיכון, שכל הזמן שטפו לו את המוח שיש רק שנאה בין מוסלמים ליהודים, וכעת הוא רואה תמונות אחרות. זה משפיע עליו. זה לדעתי חלק מהיכולת שלנו לשנות מציאות".
אבל יש משתנה שלא תלוי בנו מרגע שהסכסוך עבר מפסים של סכסוך לאומי לסכסוך דתי. יש לנו עסק עם מוסלמים קיצונים, עם חמאס ואפילו עם דאע"ש. ראינו עכשיו תאי טרור של דאע"ש בתוך ישראל. לא בטוח שתמונות שלנו באבו דאבי עושות עליהם רושם
"כן, אבל אתה רוצה להבטיח שהרוב יושפע לטובה, לבודד את המיעוט, לבלום ולעצור אותו. לא ינום ולא יישן שומר ישראל. יש מאמצים עצומים. זו גם הזדמנות של כולנו לומר תודה לאנשי הביטחון, המודיעין והצבא. כמה חובטים בחודשים האחרונים באנשי הקבע. אנו צריכים את אנשי הקבע עם המשכורות הכי טובות, עם האיכות הכי טובה. אתה רוצה את המוחות הכי מבריקים שידעו לעמוד מול כל צר ואויב. השכר חייב להיות מתגמל".
השמיכה קצרה, ויש גם צרכים חברתיים לקחת בחשבון
"הכל עניין של איזון. אף אחד לא מגזים בדרישות. חייבים לומר תודה לעובדי מדינה. צריך לתגמל את המורים, העובדים הסוציאליים, צוותי הרפואה. חייבים להם המון כאומה. גם לצבא, למשטרה, לכוחות הביטחון. כולם משרתים אותנו בסופו של דבר. אני לא נכנס לוויכוח הפוליטי בעניין הפנסיות של אנשי הקבע, אבל מנקודת מבטי אני רוצה שהמערכת המדינתית שלנו תהיה חזקה, יציבה, פתוחה לביקורת. צריך להיות שיח ציבורי ער שגם מעלה שאלות ותהיות, וגם מעלה ספק, אבל בסוף חייבים להכיר בעובדות. עובדי מדינה הם חיוניים לנו".
בוא נחזור לעימותים לאחרונה בהר הבית. היו כבר מי שאמרו שמלחמת העולם השלישית תפרוץ בהר הבית. האם לדעתך צריך לאפשר תפילת יהודים בהר הבית?
"קודם כל ישראל לא מאפשרת תפילת יהודים, אלא עליית יהודים בשעות ברורות ובכללים נוקשים. אני נכד לרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. עוד מימי הרב קוק, ומאז ועד היום, הרבנות הראשית אסרה עלייה להר הבית, ואני מכבד את הפסיקה של סבא שלי. אין סיבה שהעלייה תהווה אמתלה להתלקחות. ישראל עושה הכל כדי לשמור על הסטטוס קוו. לאפשר תנועה חופשית, מימוש פולחן לכל אחת מהדתות, תוך כדי נטילת סיכונים. עם זאת, אני חייב לומר שהר הבית מחייב רגישות קיצונית, ואני יודע שהמערכת עושה הכל כדי לגלות איפוק".
אז אתה בעד הסטטוס קוו שנקבע בימיו של משה דיין?
"זו שאלה פוליטית. בגדול ישראל מחויבת לסטטוס קוו, והצהרתי זאת בצורה ברורה כשהתחיל מסע הכפשה על כך שכביכול ישראל מאפשרת הקרבת קורבנות בהר הבית. זה שקר גס. אני מנסה להעביר ולהבהיר את המסרים לכל מנהיגי האזור. כל מה שאני אומר זה שמתחם הר הבית הוא רגיש ונפיץ מאוד, וחייבים לגלות התחשבות באמונות ובדעות של העולם המוסלמי ברגישות רבה. אני מזכיר שבהסכם השלום עם ירדן ניתן לה מעמד מיוחד שם. ואחרי שאמרנו זאת אין שום סיבה בעולם להתלקחויות. זו מערכת הסתה מאורגנת שנועדה לגרור אותנו לעימות הזה.
"המשטרה גילתה איפוק מרבי, ואני שמח למשל שמעמד ברכת הכוהנים עבר בשלום. הנושא עלה גם בשיחות שלי עם מלך ירדן ועם נשיא טורקיה ארדואן, והם מאוד מודאגים. מלך ירדן פגש גם את שר הביטחון ושוחח עם ראש הממשלה ועם שר החוץ לפיד בנושא".
היכרות ודיאלוג
יצחק הרצוג, 61, נשיא מדינת ישראל ה־11, נכנס לתפקידו ב־7 ביולי 2021 לאחר שזכה בבחירות לנשיאות לתמיכת 87 קולות חברי הכנסת, ובכך ניצח את מרים פרץ. לפני היבחרו לנשיאות שימש כיו"ר הסוכנות היהודית, והיה בעל קריירה פוליטית ענפה שבה כיהן כראש האופוזיציה, כשר, כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים 2003־2018 וכמזכיר הממשלה.
הוא נולד בתל אביב, בנם של חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל השישי, ואורה הרצוג, מייסדת המועצה לישראל יפה. לפני כניסתו לפוליטיקה שימש עורך דין, והיה שותף בכיר במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות', שאביו נמנה עם מייסדיו. מאז שנכנס לתפקידו כנשיא המדינה, הספיק הרצוג לצאת לביקורים נשיאותיים בשלל מדינות, בהן איחוד האמירויות, ירדן, טורקיה, אוקראינה, אנגליה, יוון וצרפת.
רק במקום אחד לא ביקרת, במרחק של 20 דקות מכאן, ברמאללה. האם מבחינתך אבו מאזן הוא פרטנר?
"מאז שנכנסתי לתפקיד כבר שוחחתי כמה פעמים עם אבו מאזן. הוא אפילו טלפן לנחם אותי על מות אמי. אני אדבר איתו גם כדי לאחל לו חג שמח. פגישה עם אבו מאזן מעצם טבעה היא טעונה מאוד במובן הפוליטי. אני בתפקיד ייצוגי. לאבו מאזן יש רשימת נושאים שהוא ירצה להעלות בפגישה, וגם לישראל יש רשימת נושאים. זה תפקיד הממשלה, ואני בתפקיד ייצוגי. אני לא מתכוון להיכנס לשם. זה ברור לי שזה שטח נפיץ. אני בעד דיאלוג עם הפלסטינים. תמיד הייתי, הם שכנינו. בכל דרך שאוכל לתרום לרגיעה ולהתקדמות במערכת היחסים, אני בוודאי אשמח לעשות זאת".
בעבר פרסמת את "תוכנית עשר הנקודות" שבה כתבת: "עלינו, המנהיגים האחראים, להמשיך ולחתור לשלום ולפתרון שתי המדינות, כי זהו הפתרון האפשרי היחיד". זה עדיין מסמך רלוונטי בעיניך? אתה עדיין מאמין ברעיון שתי המדינות?
"המון דברים השתנו מאז, ועולות שאלות מאוד מורכבות לגבי המערכת הפוליטית בצד הפלסטיני. היום אנו מדברים על שתי ישויות, באיו"ש ובעזה. זה לא דבר של מה בכך. ישראל לא יכולה לנהל דיאלוג עם שני עמים שונים. זו מערכת מורכבת עם עוינות קשה. אי אפשר להתעלם גם מהמאמץ שהרשות הפלסטינית מובילה נגד ישראל בעולם בזירות שונות שהן פסולות ולא תורמות לשלום, או מהתבטאויות חריפות של מנהיגים פלסטינים.
"לכן בסופו של דבר אני מקווה שיגיע היום וניתן יהיה לקיים דיאלוג - קודם כל במישור הפסיכולוגי של שני העמים. היכרות טובה יותר, דיאלוג פתוח וכן, הכאבים של שני העמים כשכנים. לראות איך אפשר לייצר מודלים אחרים של היכרות ודיאלוג בלי להיכנס לשאלות הפוליטיות".
אבל יש להניח שלא שינית את עמדותיך המדיניות רק בגלל התפקיד?
"אני לא מתכחש לעבר הפוליטי שלי. אני לא הופך את עורי, אבל אני נשיא המדינה של כולם. לא הפכתי את עורי. שום דבר לא סוד אצלי. אבל זכיתי גם לתמיכה מסיבית מכל סיעות הבית, ואני רואה בכך מקור עוצמה".
ב"תוכנית עשר הנקודות" כתבת ש"מפעל ההתנחלויות הגיע לממדים שמסכנים את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. המשך הבנייה הפרועה בכל ההתנחלויות כל הזמן יביא להחלפתה של מדינת הרוב היהודי במדינת רוב ערבי". דעתך בנידון השתנתה?
"אני מכבד את כל אזרחיות ואזרחי המדינה מכל הצדדים מכל כיוון פוליטי. זה לא סוד שאחד הביקורים הראשונים שלי היה במערת המכפלה כדי לאותת שכולם תחת החופה של בית הנשיא. אני מקווה שתחת האוהל הזה נוכל להביא לדיאלוג לא מתלהם בין כל הקבוצות, ושכולם יכירו את הקבוצות השונות ותהיה הפנמה של כל החלומות והשאיפות.
"הוויכוח הפוליטי קשה וכואב כי לכל אחד יש תחושת ייעוד עמוקה לקיומה של המדינה ומפרש את הסיטואציה בדרך אחרת. התפקיד שלי הוא למצוא נוסחה של קיום משותף יחד. לכל אחד זהות אישית, אבל צריכה להיות גם זהות קולקטיבית עם רב־תרבותיות מורכבת".
ספגת ביקורת רבה בעקבות החלטתך להדליק נר ראשון של חנוכה במערת המכפלה
"במערת המכפלה, גם לשיטתם של תומכי אוסלו, צריך לכבד בצורה מוחלטת את חופש הפולחן של היהודים. הפגיעה הקשה בקבר יוסף (שבוצעה בתחילת אפריל - א"ב) מדגישה כמה חשוב להקפיד על זה. התמונות של חילול קבר יוסף מאוד החרידו אותי. כעסתי מאוד. אני לא רוצה להפוך את זה עכשיו לעוד סלע מחלוקת, אבל בסופו של דבר טוב שצה"ל פעל כפי שפעל ושיקם את הקבר".
הנשיא הראשון חיים ויצמן אמר: "הדבר היחיד שבו מותר לי לתחוב את אפי הוא הממחטה", בהתייחס לכך שתפקיד הנשיא הוא ייצוגי בלבד. עושה רושם שבקדנציה שלך אתה מנסה ליצוק המון תוכן מדיני לתפקיד ויש אומרים שאתה בעצם שר חוץ־על
"זה שקר מוחלט. לנשיא בעצם מהותו של התפקיד יש מעמד מדיני. באופן טבעי, נשיאים נפגשים עם מנהיגים. זה אך טבעי. עיקר תשומת הלב שלי הוא לפנים החברה הישראלית, בהרבה מקרים בשקט, כדי לקיים דיון עמוק. למשל ביקורים בערים מעורבות, תחומי דת ומדינה, הוויכוח בכותל, הזרמים ביהדות. אבל כמובן שאני גאה מאוד גם בעשייה המדינית שלי. היא באה בעקבות ניסיון מדיני עתיר שנים שלי. וגם מתוך שיתוף פעולה מלא עם ממשלת ישראל. הכל בסמכות, בתיאום ובידיעת ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון".
אתה יכול לספר משהו מאחורי הקלעים של הפגישה עם ארדואן? איך התרשמת ממנו?
"אנשים מסתכלים על הבעת פניו, אבל יש לו שפת גוף קבועה. הוא לא אדם צעיר, הוא סמכותי. היה מעניין בארוחת הערב עם מנהיגי הקהילה היהודית. שם ראיתי חיוכים שלו בפעם הראשונה. חברי קהילה, רבנים - את כולם הכיר אישית וניהל איתם שיחות חבריות, עשה סלפי, והתרשמתי שמעבר למשקעים, היחסים שלו עם הקהילה היהודית בטורקיה טובים. הוא התבטא בחריפות נגד אנטישמיות וכינה אותה 'פשע נגד האנושות'.
"הקהילה התרגשה מאוד מהביקור שלי. זה ריגש וחיזק אותי. לא נכנסתי עם אשליות לתהליך. אמרתי לארדואן שהכול יימדד בצעדים בשטח. אבל כשהמסחר בינינו יכול להגיע ל־10 מיליארד דולר וצמח ב־30% בתקופת הקורונה, זה אומר שיש רצון של שני העמים להתקדם. אני מקווה שזה יתפתח, כמובן לא על חשבון הברית שיש לנו עם יוון וקפריסין. ברמת גינונים וטקסים, ארדואן עשה את המקסימום שהיה יכול. הם השתדלו כמיטב יכולתם לארח אותנו בכבוד".
נוצרה כימיה ביניכם?
"ניהלנו כבר חמש שיחות, והיה ביקור, וזה אומר שיש בינינו כבר דיבור. אנחנו מגלים הרבה כבוד. אני לא שוגה באשליות. אנו מדברים פתוח על הרבה דברים. הוא גינה בתקיפות את הפיגועים. באופן יחסי, הוא גילה בימים האחרונים אחריות וריסון בהתבטאויות. הוא גם מוטרד מהמצב בהר הבית והוא אמר את זה בצורה מפורשת במסיבת העיתונאים איתי".
אתה מצפה לביקור של ארדואן בישראל?
"אנחנו עוד לא הגענו לדון בזה. אנחנו עוד לא שם. צריך להיות תהליך שאחראי עליו משרד החוץ, הידברות והתדיינות בנושאים בילטרליים. גם העלינו את נושא חמאס בטורקיה, הכלכלה, מסחר, אנרגיה".
ארדואן התחייב למשהו בנושא חמאס? להפסיק את פעילותו?
"אין לי כוונה להיכנס לשיחות סגורות".
האור הגנוז
בוא נעבור ברשותך לזירה הפנימית. אנחנו בתוך משבר פוליטי מתמשך. הקואליציה איבדה את הרוב בכנסת, ואנחנו ניצבים אולי בפתחה של מערכת בחירות נוספת. אתה מנסה למנוע מערכת בחירות חמישית?
"אני משוחח עם כל הגורמים במערכת הפוליטית כדי למתן את תרבות השיח, שהיא תוצאה של המתח הפנימי בתוך החברה שלנו. אני לא נכנס לוויכוח הפוליטי בכלל. אין לי שום כוונה להיכנס לוויכוח הפוליטי, אבל אני חושב שמוסכם על כולם שישראל זקוקה ליציבות פוליטית. לא משנה מאיזה כיוון. היא צריכה מערכת יציבה ומתפקדת שיכולה לתכנן לאורך זמן".
יש ויכוח ארוך שנים על הפרדת יום הזיכרון מיום העצמאות משום שהמעבר מהאבל לחגיגות הוא חד מדי. מה דעתך?
"הוויכוחים האלה מאחורינו. חד־משמעית המסורת שהתקבעה כיום היא מסורת נכונה בעליל. יש חיבור ישיר בין המאבק לתקומתנו והשכול ובין עצמאותנו. יש לנו מדינה יוצאת דופן ומיוחדת במינה שהתת־מודע הלאומי שלה קשור למאבק לתקומתנו. בשנת ה־74 לעצמאות ישראל המסורת עמוקה והתקבעה. המרכיב הרגשי שקיים באומה שלנו הוא מיוחד. חלק מהחוסן הלאומי שלנו הוא היכולת שלנו לתפקד במארג הרגשי המיוחד. מאבל ליום טוב. זה משהו שטבוע עמוק".
בפרוש יום העצמאות ה־74, אתה יכול לסכם מה מצב האומה לטוב ולרע?
"מצב האומה שלנו מרשים, זאת אומה חזקה עם אור גנוז עצום בתוכה. אבל יש עליה איומים. האומה שלנו צריכה להתחיל לחשוב על שנת ה־100 שלה, לראות מה הוא חזון שנת ה־100 שלה. זאת כדי להתגבר גם על האיומים מבפנים, שיש בהם מרכיב מטריד של שחיקה באמון הציבור במוסדות המדינה, במערכת המדינתית מצד אחד ואי־יציבות כרונית פוליטית מצד שני, שהיא כמו מחלה.
"יש האומרים: 'אוקיי, הולכים לעוד בחירות', אבל בסופו של דבר משלמים מחיר על אי־היציבות, התזזיתיות ואי־קבלת ההחלטות. כל המערכות בארץ משלמות מחיר. אחרי הקורונה ואי־היציבות הפוליטית מתחיל שלב של שחיקה בלויאליות הפנימית לאתוס הלאומי המיוחד שלנו. זה נושא שמחייב אותנו להתכנס בחדרי חדרים, בלי לזרוק אבנים על ארמונות הזכוכית הפנימיים שלנו, ולדבר בכנות ובפתיחות על איך אנחנו ממשיכים הלאה ולאן. מצד אחד יש הישגים בלתי רגילים למדינת ישראל.
"פרופ' יוסי שיין קורא לזה 'המאה הישראלית'. ישראל בפריצת דרך; אליפויות, הישגים, שיגור לחלל, הצלחות מדעיות, עושר תרבותי וספרותי עצום, לימודי תורה בהיקף חסר תקדים, חקלאות ומדע והייטק. אבל מצד שני איך אתה שומר את המערכת הזו למרות ההבדלים בין הקבוצות בתוכנו? אני נשאל על זה על ידי מנהיגים מכל העולם. מצד אחד יש השתלבות מדהימה באזור, במזרח התיכון, מצד שני יש כוחות אופל שחותרים כל הזמן להתחזק על חשבוננו כמו האיראנים. כל הזמן אנחנו חיים באתגר. יש פה עם נורא מוכשר, נורא חכם, ואני כל פעם מתפעם ממנו מחדש".
כשאתה שם על כף המאזניים את ההישגים מול אי־הוודאות והאיומים, לאן הכף נוטה?
"אני תמיד אופטימי, אבל אני לא נח על זרי הדפנה, זו לא תעודת ביטוח. זה תלוי בנו. זה מעשה ידינו. אני מאמין ביכולות הישראליות ובתבונה הקולקטיבית. וגם אם, ולמרות שפקדו אותנו בהיסטוריה רגעים של טירוף שהביאו לחורבננו, אני מנסה בכל מאודי מתוקף סמכותי המוסרית, כמי שעומד בראש המדינה, לאזן את המערכת, להכיר לכל קבוצה את רעותה ושכנתה, לכבד זה את זה ולהבין שאין לנו ברירה אלא להמשיך ביחד".
איך בחזונך תיראה ישראל בשנתה ה־100?
"שמתי על סדר היום גם נושאים שהם מעל לכל מחלוקת, למשל סוגיית האקלים. ישראל היא לא רק מדינה קטנה שהשפעתה על ההתחממות הגלובלית קטנה, אלא היא גם מדינה מאוד מתקדמת שיכולה לתרום למאבק בתחומים כמו מים, אוויר, ים, יבשה וירוק. בתחום החלל אני צופה שישראל, בגלל הידע והיכולות של האנשים, יכולה להיות גורם משפיע בעולם החלל, שהוא עתיד האנושות.
"יש פה עמים חכמים שאפשר לעבוד איתם. המזרח התיכון, כספק אנרגיית שמש לאפריקה, אסיה ואירופה - זו לא פנטזיה. כבר עכשיו ישראל מקיימת משא ומתן עם יוון על חיבור חשמל בין ישראל ליוון שיוכל לספק אנרגיה סולרית לאירופה. במקביל ובנפרד יש משא ומתן בעניין צינור גז".
ישראל בחזונך יכולה להיות ספקית אנרגיה לאירופה?
"בחזוני לא רק ישראל, אלא כל האזור שמשופע באדמות מדבר. המדבר יכול להיות ספק לאנרגיות חלופיות מהשמש, במקום שהמזרח התיכון יהיה אזור יבש ורווי סכסוכים. אני לא יושב פה כפנטזיונר, אלא מאמין שישראל יכולה להיות לא רק חברת מופת, אלא גם יעילה. אני רואה זרימה תודעתית כלל־אזורית שבה ישראל משתלבת בתוך המרחב. הביקורים שלי באמירויות, בטורקיה ובמצרים הם חלק מהתודעה הזאת".
לסיום, מה אתה מאחל לאזרחי ישראל לרגל יום העצמאות?
"לקחת יום אחד שבו אפשר לשמוח, לחגוג ולהתגאות במה שיש לנו; ולצפות בעם הנפלא והמופלא שלנו עם הגיוון, המשפחתיות, עם המקוריות המתפרצת, ההישגים, במיוחד מה שאני קורא לו האור הגנוז הנפלא שלנו".