כשאדם נמצא בסכנה אובדנית ומביע את מצוקתו באינטרנט באופן אנונימי בפורומים של ייעוץ או בקבוצות סגורות, מה גובר על מה: האנונימיות והפרטיות שאפשרו לכותב לצאת לרגע מהמצוקה המשתקת או החובה להציל את חייו ולהציע לו או לה סיוע, משיחה של מתנדב דרך טיפול או ייעוץ פסיכולוגי ועד הפניה למיון במקרים מיידיים ואקוטיים? אין תשובה חד־משמעית לשאלה הקשה הזאת, אבל מחקר ראשוני חדש מנסה לענות עליה.
עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) הפועלת זה 22 שנה כקו חם אינטרנטי לסיוע באמצעות מתנדבים המוכשרים לטיפול במצוקות נפשיות פופולרית מאוד גם בקרב צעירים, בהם בני נוער רבים. לפני 14 שנים הקימה סה"ר את סיירת המתנדבים שלה שעושה את הדרך ההפוכה – פנייה פרו־אקטיבית בהצעת סיוע לאנשים המביעים מצוקה אובדנית ברשת.
ורד קיסר, מתנדבת בסיירת סה"ר בחמש השנים האחרונות, היא כיום גם סטודנטית בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, ובליווי ד"ר עמית באומל ופרופ' שרון שניטמן בחרה כחלק מעבודת התזה שלה בתואר השני לערוך מחקר, שמטרתו לבחון את עמדותיהם של משתמשים אובדניים כלפי המענים של מתנדבי סה"ר, ולבדוק אם יש אינדיקציות לכך שאלו מקדמים פנייה לעזרה.
קיסר סקרה במחקרה את כל המענים של מתנדבי סה"ר למשתמשים אובדניים בין יולי 2015 ליוני 2020 ואיתרה 116 מקרים שבהם המשתמשים הגיבו לפנייה היזומה אליהם. היא מצאה כי 69.8% הגיבו באופן חיובי וציינו שהמענה סיפק להם תמיכה, 16.4% העלו תחושת חוסר תקווה או חשש שהאנונימיות לא תישמר עם פנייה לסיוע ורק 10.3% הביעו כעס והתנגדות לעצם האיתור היזום שלהם ברשת וחשש שהמתנדבים דיווחו עליהם למשטרה, דבר שבסה"ר מדגישים שלא היה.
מנכ"לית עמותת סה"ר יעל לוי אומרת ל"מעריב": "כשהתחלנו את פעילות הניטור היזום ברשת זה היה פורץ דרך. הבנו שאנחנו לא רוצים לחכות רק לאנשים שיפנו אלינו ושהנושא של איתור מצוקות נפשיות והושטת יד לעזרה הוא מאוד חשוב ואין כמעט כזה. המחקר מעיד שהפעולה שאנחנו עושים היא בצורה די מובהקת מעודדת פנייה לעזרה".
לוי: "רוב הפעילות היא באיתור מצוקות בני נוער באתרים שאנחנו מכירים. אנחנו לא מתעלמים מתגובות שליליות המגיעות בעיקר מחשש על דיווח למשטרה והבנה שאין שירותי חירום טובים בארץ למענה נפשי. היה ראוי שיהיה בישראל מערך חירום כמו 'אמבולנס נפשי'".
עוד אמרה: "מוקד 105 מאתר ונותן מענה ביחד עם אנשי טיפול לילדים בסיכון של בריונות ואלימות ברשת, אבל בכל הנוגע למבוגרים מעל גיל 18 ולמצוקות אובדניות של בני נוער אין ממשק כזה ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי למלא את החסר".