אוסף נדיר של אסטרגלים, עצמות למשחק ולניבוי עתידות מהתקופה ההנליסטית, התגלה על ידי חופר האתר, ד"ר איאן שטרן בגן לאומי מרשה-בית גוברין שבשפלת יהודה. האוסף הנדיר, אשר פורסם לאחרונה פעם הראשונה במגזין המדעי הבריטי LEVANT, נחקר בשנים האחרונות בידי ד"ר לי פרי-גל מרשות העתיקות, פרופ' עדי ארליך מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, ד"ר אבנר אקר מהמחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, וד"ר איאן שטרן מהמכון למקרא ולעתיקות ע”ש נלסון גליק בהיברו יוניון קולג'. מקורו של האוסף, שהתגלה בתחילת שנות ה-2000, בחללים התת-קרקעיים המצויים מתחת לעיר הקדומה מרשה.
המדובר ב-530 פריטים – עצמות קרסול של עזים וכבשים הדומות בצורתן לקוביה, שנועדו לשמש כקוביות משחק ופולחן בידי נשים וילדים. חלק מהקוביות שויפו, חוררו, ונמזגה לתוכן עופרת, וזאת לצורך הטלתן בצורה מיטבית. עשרות מהעצמות נשאו כתובות ביוונית: על חלק מהן נחרתו שמות של אלים ואלות הקשורים למשאלות לב של חיי היום-יום בעת העתיקה. בין השאר, נחרתו שמות האלים אפרודיטה, אלת הפריון האהבה והיופי, האל ארוס- אל האהבה, האל הרמס, האלה הרה והאלה ניקה – אלת הניצחון. על חלק אחר של עצמות באוסף נכתבו הוראות משחק, או תפקידים במשחק, כגון: "שודד", "עצור", "נשרפת", ועוד.
לדברי ד"ר לי פרי-גל, ארכיאוזואולוגית ברשות העתיקות ועמיתת מחקר באוניברסיטת חיפה, אמרה כי "אוסף האסטרגלים ממרשה הינו נדיר ומיוחד בכמות ובאיכות החריתות שעל העצמות. האוסף מעיד על כך שממש כמו היום, בעת מצוקה, בני האדם חיפשו תשובות בגורמים חיצוניים, בכישופים ובעולמות הנסתר. בימי קדם, אנשים – ובפרט נשים, התמודדו עם סביבה של חוסר ודאות, מוות בילודה ובעיות בריאות, ולכן ניסו להגן על עצמם בעזרת מאגיה".
"בנוסף ידוע, כי קוביות אלה שימשו גם למשחק; מעניין לציין, כי בעולם מוכרות דוגמאות של קבורת ילדים עם קוביות משחק מסוג זה. הקוביות, שהיו חפץ משחק משמעותי, נועדו לעבור עם הילדים לעולם הבא ולשמש אותם שם". פרי גל מוסיפה, כי "מאחר שהאסטרגלים סימלו מזל, נהגו גם להטמין אותם במפתן הבית, בתקווה שאלה יביאו ברכה".
"מעניין, כי חלק גדול מעצמות אלה נמצאו לצד אוסטרקונים (כתובות שנחרתו או נכתבו בדיו על חרס) בארמית, שנשאו 'נוסחת כישוף/תנאי' ; 'אם תעשה כך, יקרה לך דבר כזה.' דבר זה מחזק את המסקנה שהאסטרגלים שימשו במקרים רבים בטקס הניבוי המאגי, ולא למשחק. מרשה היתה אחד מכורי ההיתוך של דרום הלבנט. חיו בה תרבויות שונות בשכנות ובכפיפות לשלטון ההלניסטי. גרו בה אדומים, פיניקים, נבטים ויהודים, והתרבויות השפיעו זו על זו", הוסיפה.
לדברי מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, "המחקר המרתק שופך אור על אורחות החיים בעולם העתיק, ומזכיר לכולנו שאנשים הם אנשים; הם חולמים, הם מקווים, ולמרות כל קשיי היום-יום, גם עוסקים בפנאי ובהנאה".