20. חבר הכנסת דוד ביטן (הליכוד)
דוד ביטן נחשב לדמות ליכודית בולטת וככזאת שלא חוששת לומר את אשר על לבה. הוא “איש של אנשים" - יוצר קשרים עם אנשי הליכוד ולא רק. הוא חבר כנסת מאוד פופולרי במשכן, והתחיל את הקריירה הפוליטית שלו בסניף הליכוד בראשון לציון. ביטן החל מתפקידי שטח, עד שלימים הפך ליו"ר הסניף, ורק בשנת 2015, לאחר כמה ניסיונות, הצליח להיכנס לכנסת כחבר מטעם הליכוד, לאחר שנים בפעילות מוניציפלית. כבר בקדנציה הראשונה מונה ליו"ר ועדת הכנסת וכיהן כיו"ר הקואליציה, תפקיד שזוכרים לזכותו.
ביטן לא מונה לשר בממשלה, למרות רצונו הרב ואף שהיה מועמד לתפקיד בממשלת המעבר ב־2020. הוא ויתר ותקף את יו"ר המפלגה נתניהו על שהתמהמה עם המינוי. בעוד שרבים מחברי הליכוד חששו לבקר את מנהיג המפלגה, ביטן עשה זאת לאורך השנים ללא חשש. גם כעת, עם הרכבת הממשלה ה־37, ביטן הוא היחיד מבין כל חברי הליכוד שמבקר בקולו את ניהול המשא ומתן עם השותפות הקואליציוניות. “הליכוד איבד את זה", אמר.
מבקריו יטענו כי "קל" לו לבקר, כי הוא לא יכול לקבל תפקיד בממשלה בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו על שוחד, מרמה והפרת אמונים, ומשכך הוא יכול לומר בקול את מה שהם חושבים. תומכיו יספרו שאכן כך, אך גם כדי לקבל תפקיד בכיר בכנסת - עדיף לחסוך בביקורת. אך ביטן לא אדם כזה. אולי הוא לא בעל מאפיינים של פוליטיקאי קלאסי - אבל דווקא הפשטות והעממיות נחשבות למה שמייחד אותו.
אם תשאלו בכנסת מיהו דוד ביטן, התשובה תהיה האיש והסוכריות. ביטן החל בנוהג של חלוקת סוכריות כיו"ר הקואליציה בלילות הארוכים כדי להשאיר את חברי הקואליציה ערניים - ומאז יש כבר שקית קבועה ומוכנה לדיונים ליליים. ביטן, שוויתר על החסינות הפרלמנטרית שלו, יצטרך השנה להתמודד עם ההליך המשפטי נגדו.
המשפיעים של מעריב - מקומות 100 עד 81
המשפיעים של מעריב - מקומות 80 עד 61
המשפיעים של מעריב - מקומות 41-60
המשפיעים של מעריב - מקומות 21-40
19. חבר הכנסת ישראל כ"ץ (הליכוד)
ישראל כ"ץ (67), הרואה עצמו בבוא היום כמנהיג הליכוד ב"קרב הירושה" הצפוי לאחר עידן נתניהו, צבר ניסיון עשיר הן בתפקידים הבכירים שמילא במרוצת השנים והן כבעל השפעה בקרב חברי מרכז הליכוד ומתפקדי המפלגה. כ"ץ, המכהן כחבר כנסת משנת 1988, הן בקואליציה והן באופוזיציה, שימש בעבר כשר החוץ, שר האוצר, שר החקלאות, השר לענייני מודיעין ושר התחבורה. כשר התחבורה הוא זכה לכינוי "הבולדוזר", בזכות פרויקטים ענקיים בתחומי התשתיות שהוביל, בהם קו הרכבת המהיר לירושלים, קווי הרכבת הקלה בתל אביב ובגוש דן, עשרות מחלפים וצירי תנועה מרכזיים, וכמו כן הקמת נמל התעופה רמון והרחבת הטרמינל בנתב"ג ופיתוחו – זאת לצד קידום רפורמת "השמיים הפתוחים", שהביאה לגל טיסות הלואו קוסט והגברת התחרות בענף התעופה.
כ"ץ החל את פעילותו הפוליטית כשנבחר בתחילת שנות ה־80 ליו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה פעיל בהתאחדות הסטודנטים הארצית. במסגרת זו פעל ביחד עם צחי הנגבי במה שהם כינו "האלימות וההסתה נגד מדינת ישראל" על ידי סטודנטים ערבים בקמפוסים.
בבחירות לכנסת שהתקיימו ב־1988 הוא עמד בראש מטה המבצעים המיוחדים בליכוד והוביל מאות אלפים לסיורי הדרכה ביו"ש, במסגרת "מבצע חיים". הוא המשיך להתחזק בשטח עד לכניסתו לכנסת, ובהמשך הצליח לבסס את מעמדו בזירה הציבורית. כ"ץ, שהוא גם יו"ר מרכז הליכוד, ראה עצמו מועמד לקבלת תפקיד בכיר בממשלת נתניהו לאחר ניצחון גוש הימין בבחירות שהתקיימו ב־1 בנובמבר 2022, אלא שההסכמים הקואליציוניים הנדיבים שנחתמו עם השותפות מגוש הימין־חרדים לא הותירו בידיו הרבה אופציות לתפקידים בכירים.
לאחרונה הוא הוריד כ"ץ פרופיל, נמנע מכניסה לעימותים פומביים עם נתניהו ופועל מאחורי הקלעים לקבל תפקיד שיהלום את מעמדו וניסיונו העשיר, שמבחינתו יהווה קפיצת דרך לקראת היעד שאליו הוא חותר: התמודדות בבוא היום על ראשות הליכוד.
18. ארנון בר־דוד - יו"ר הסתדרות העובדים
ארנון בר־דוד (65) ביסס את מעמדו כיו"ר ארגון העובדים הגדול ביותר בישראל בעקבות הבחירות שהתקיימו להנהגת ההסתדרות ב־25 במאי 2022. בר־דוד, שמולו התמודד היו"ר לשעבר עופר עיני, זכה בניצחון מוחץ, רוב קולות של 78.30%, תוך שהוא נהנה מתמיכה גורפת של מרבית ועדי העובדים החזקים החזקים במשק. בר־דוד, ששימש כמרכז הנהגת הצופים וכמנהל מחלקה במינהל החינוך בעיריית תל אביב-יפו, החל את פעילותו הציבורית כיו"ר ארגון עובדי עיריית תל אביב-יפו, תפקיד שבו כיהן יותר מעשר שנים.
משנת 2006 הוא שימש כיו"ר הסתדרות המעו"ף, ובמרץ 2019, בעקבות הצטרפותו של אבי ניסנקורן לרשימת כחול לבן ופרישתו מתפקידו כיו"ר ההסתדרות, הוא נבחר לתפקיד על ידי בית נבחרי ההסתדרות. תקופת כהונתו הייתה עשירה באתגרים מורכבים, בעיקר בתקופת משבר הקורונה. באותה תקופה בר־דוד חתם על שני הסכמים קיבוציים, שהסדירו יציאת עובדים מהמגזר הציבורי לחופשה, שרובה הייתה על חשבון ימי החופשה ומיעוטה על חשבון המעסיקים. בהמשך חתם על הסכם נוסף, שהסדיר את חזרת כלל עובדי המגזר הציבורי לעבודה והסדיר תשלום שכר חלקי לעובדים שתפקידם לא נדרש באופן זמני.
בר־דוד בלט בניסיונותיו להידברות ולהגעה להבנות עם הממשלה וארגוני המעסיקים. בנובמבר 2021 חתם על עסקת חבילה עם הממשלה וארגוני המעסיקים, שבמסגרתה הקפאת השכר במגזר הציבורי בשנת 2022 והעלאת שכר המינימום ב־700 שקל בפעימות לאורך חמש שנים, עד לסכום של 6,000 שקל בדצמבר 2025.
על רקע גל ההתייקרויות במשק ההסתדרות יצאה בקיץ לקמפיין ציבורי, הקורא לצרכנים שלא לקנות מוצרים של חברות שהעלו מחירים.
לנוכח המשך ההתייקרויות והחשש מהאטה לבר־דוד מצפים אתגרים קשים. עד היום הוא הצליח לסיים את סכסוכי העבודה בהידברות עם המעסיקים והממשלה, תוך גיבוי מלא מוועדי העובדים החזקים במשק. השאלה הגדולה היא אם השקט התעשייתי יימשך. את התשובה נקבל בחודשים הקרובים.
17. יעקב (קובי) שבתאי - מפכ"ל המשטרה
שנת 2022 שמה את משטרת ישראל בעין הסערה - בעיקר בעקבות כניסתו המיועדת של איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, ואת הספינה נאלץ לנווט במיומנות המפכ"ל רנ"צ יעקב (קובי) שבתאי. בגיל 58 המפכ"ל ה־19 של משטרת ישראל, שהגיע לתפקיד אחרי שפיקד על משמר הגבול, עומד בפני צומת דרכים. היחסים עם בן גביר ידעו עליות ומורדות עוד מראשית הצטלבות דרכם, ושנתו השלישית בתפקיד של שבתאי עשויה להיות הסוערת מכולן.
הוא התגייס למשמר הגבול ב־1991 והיה ממקימי יחידת המסתערבים ברצועת עזה ושימש מפקדה. הוא זכה בעיטור המופת של המשטרה ונשא בתפקידי פיקוד נוספים, בהם מפקד בית הספר ללוחמה בטרור של משמר הגבול ומפקד יחידת ברק ללוחמה בפשיעה במחוז תל אביב, שאותה הקים.
ב־2001 מונה למפקד מג"ב בית לחם ולאחר מכן לקצין אג"ם של מג"ב. ב־2010 מונה לפקד על מרחב שומרון במחוז ש"י במשטרה, ולאחר מכן קודם לדרגת תנ"צ ומונה למפקד מרחב שרון. שלוש שנים לאחר מכן מונה לפקד על מג"ב לאחר שהועלה לדרגת ניצב, ובתום ארבע שנים הפקיד בידיו השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה את המושכות ומינה אותו למפכ"ל.
הקדנציה של שבתאי הייתה מלאה אתגרים, בהם אסון מירון, מהומות חודש הרמדאן ומבצע שומר החומות, גל מקרי הרצח (שעדיין נמשך) במגזר הערבי, וכעת האלימות הגואה בכבישי ישראל ובמוסדות החינוך. בתקופת כהונתו המשטרה ידעה גם משבר פרישה רחב היקף. שבתאי הוא בוגר תואר ראשון במינהל עסקים ותואר שני בחינוך. הוא נשוי, אב לשלוש בנות ומתגורר בפרדס חנה-כרכור.
16. רונן בר - ראש השב"כ
בעיצומו של גל טרור ומתיחות בלתי פוסקת ביהודה ושומרון, האחריות המוטלת על כתפיו של רונן בר, שנמצא כבר בתחילתה של שנתו השנייה כראש השב"כ, גדולה במיוחד. בתמונת המצב הנוכחית של הסלמה וגל טרור משמעותי, שנמשך כמעט כבר שנה, הצלחה של פיגוע ראווה קשה שבו יהיו הרוגים רבים עלול להוות קו פרשת המים עבור בר ועבור האזור כולו. זאת בניגוד לאינטרס הישראלי להתכונן למלחמה רב־זירתית, ולהתמקד בעת הנוכחית במערכה מול איראן על שני מובניה - סוגיית הגרעין והמשך התבססותה באזור.
לצד האתגר המבצעי קיים גם אתגר אחר, פוליטי במהותו. נראה כי הממשלה המתגבשת דורשת מחד את הגברת הלחץ הצבאי, ומאידך את צמצום הקשרים ושיתופי הפעולה עם הרשות הפלסטינית. אלא שבין השורות מסתתרים גם רמזים לציפייה למעורבות פחותה של המחלקה היהודית בשב"כ - או בשמה המלא "החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים" - בהתמודדות עם פשיעה לאומנית מצד יהודים באיו"ש.
כראש השב"כ רואה בר - כמו בכירים נוספים במערכת הביטחון - את סיכול הפשיעה הלאומנית מצד יהודים כחלק בלתי נפרד מתפקידו. את היקפי הטרור מצד יהודים כלפי פלסטינים באיו"ש לא ניתן אומנם להשוות לטרור הפלסטיני, אבל במערכת הביטחון מוטרדים מאוד מהעלייה המשמעותית במקרים הללו, הכוללים פגיעה ברכוש, יידויי אבנים ואף פעילות אלימה של ממש.
האתגר הגדול נובע מכך שאירועים אלה נרשמים גם בקרב אוכלוסייה יהודית שבעבר נמנעה מלקחת חלק באירועים דומים ואינה משתייכת לקומץ "נערי הגבעות" כהגדרתם. התמהיל של התגברות הטרור הפלסטיני, פעולות תגמול של יהודים ומוקדי חיכוך ועימות מתרחבים בין האוכלוסיות עלול לגרור הסלמה חריפה עוד יותר.
כחלק מתפיסה זו, בשב"כ לא מתכוונים לצמצם את פעילות המחלקה היהודית, להימנע מלהמליץ על נקיטת צעדים חריגים במקרה הצורך, כמו צווי הרחקה, מעצרים מינהליים וכדומה. אלא שבשב"כ יודעים היטב כי כל אירוע כזה עלול להתפתח למשבר פוליטי בממשלה הנוכחית. העובדה שלעומת צה"ל השב"כ כפוף למשרד ראש הממשלה נוטעת תקווה בלב הבכירים שמשם יגיע הגיבוי במקרה הצורך אל מול הגורמים האחרים בממשלה.
אירועי שומר החומות והמהומות בערים המעורבות העלו שאלות בנוגע לתפקיד השב"כ גם בלב המדינה. הצורך במעורבות הארגון הפך לבולט עוד יותר על רקע חולשת המשטרה בפענוח ובביצוע מעצרים במהלך המבצע.
15. דוד (דדי) ברנע - ראש המוסד
ראש המוסד דדי ברנע מחליף בתוך שנתיים בלבד שלוש פעמים ראש ממשלה, כשהמעגל נסגר עם חזרתו הקרבה של בנימין נתניהו, שמינה אותו, לתפקיד. כמו נתניהו, גם ברנע מתנגד באופן נחרץ לכל הסכם או הסדר מול איראן, וגם בכהונת הממשלה היוצאת הוביל את הקו הנצי יותר - גם כשבמערכת הביטחון ובעיקר בצה"ל היו בכירים שסברו כי מציאות של הסכם גרוע עדיפה מהיעדר מסגרת שבה איראן ממשיכה להתקדם לעבר הפצצה.
כך או כך, במערכת הביטחון תמימי דעים כי המלחמה באירופה, התמיכה של איראן ברוסים והטיפול של משמרות המהפכה במהומות החיג'אב הובילו לכך שהסיכויים להסכם הפכו לאפסיים. במערכה הזאת למוסד יש לפחות שני כובעים מרכזיים: סוגיית הגרעין וההתבססות בסוריה מחד, ומאידך פרויקט הטילים המדויקים המשותף לכוח קודס האיראני ולחיזבאללה.
מתוך הנחה כי בידי ישראל לבדה אין כיום יכולת צבאית להשמיד לחלוטין את פרויקט הגרעין, למוסד צפוי תפקיד דומיננטי במיוחד בהגברת הלחץ על טהרן. ברנע ידוע כמי שתומך בהפעלת לחץ בכל המישורים על איראן, ולא מן הנמנע כי ימליץ לראש הממשלה להגביר את קצב המבצעים המיוחדים, כאלה שיגבו מחיר כבד מהאיראנים - והכוונה היא לא רק לפגוע בציוד או בנכסים כלכליים, אלא גם בחיי אדם.
ניתן להניח כי ככל שהעימות יעלה מדרגה ובזמן שאיראן תתקדם בתוכנית הגרעין שלה, נשמע עוד ועוד דיווחים על פעולות מסתוריות, ואולי אף חיסולים המיוחסים לישראל. קו פעולה מהסוג הזה מתאים מאוד לתפיסת עולמו של ברנע, שיבקש להוביל קו התקפי שאינו מסתפק רק בהגנה, אלא כופה התגוננות גם על הצד שמנגד. באין הסכם גרעיני, על המוסד מוטל תפקיד חשוב בהבנה מה קורה באתרי הגרעין באיראן, וכן בציפייה מצד ראש הממשלה ליוזמות מבצעיות שמטרתן גרימת נזק ועיכוב בתוכנית הגרעין.
כמו הרמטכ"ל, גם ראש המוסד מבין היטב את חשיבות מערכת היחסים עם האמריקאים בשמירה על גמישות, חופש פעולה ושיתופי פעולה צבאיים. מכאן גם האינטרס בשמירה על יציבות ביטחונית באיו"ש והימנעות ככל הניתן ממאבקים מול האמריקאים בשל שינוי מדיניות בשטחים.
14. הרצי הלוי - הרמטכ"ל המיועד
בעיצומו של ביקורו החשוב בוושינגטון זכה הרמטכ"ל הבא של צה"ל האלוף הרצי הלוי לחפיפה מושלמת. ממרחק של אלפי קילומטרים עקב הלוי אחר פרשת לוחמי גבעתי בחברון, העימות עם פעילי השמאל והסערה הציבורית שפרצה לאחר שאחד הלוחמים נשפט ונשלח לעשרה ימים בכלא הצבאי.
הזדמנות כמעט חד־פעמית עבור הקצין, שנכנס בימים אלה לקומה ה־14 במטה הכללי בקריה, להתבונן מהצד כיצד המציאות הישראלית השסועה והמפולגת כופה על צה"ל להשתתף במשחק הפוליטי, כשגם קצינים לא בכירים בדרגתם מוצאים את עצמם במעמד של אשמים בחוסר מתן גיבוי ללוחמים בשטח.
37 שנותיו כלוחם וקצין, הפיקוד על חטיבת הצנחנים ועל סיירת מטכ"ל, תפקידיו כמפקד עוצבת הגליל ומפקד פיקוד הדרום, והתפקידים שמילא במטה הכללי כראש אמ"ן וסגן הרמטכ"ל מספקים להלוי את סל הכלים הנדרש לתפקיד הרמטכ"ל. אתגרים מבצעיים, בניין הכוח של צה"ל, פערי כוח אדם, תוכנית רב־שנתית ושיתופי פעולה עם צבאות מארה"ב וממקומות נוספים הם רק חלק מהנושאים שעליהם יהיה אחראי הלוי, שיציג את חזונו ואת תפיסת העבודה שלו לקציני הצבא הבכירים כבר בימיו הראשונים כמפקד־העל.
אבל צבא מקימים כדי לנצח במלחמות, והרצי הלוי יידרש להכין את צה"ל לאפשרות של עימות רב־זירתי: מול חיזבאללה בצפון, מול חמאס ברצועת עזה - ואולי אף במעורבות ישירה של איראן. אלא שבדרך לשם האתגרים מבית לא פחות חשובים. בימים שבהם יש מי שמבקש לצבוע קצינים במטכ"ל המשתייכים לכאורה לחלק מקבוצת ה"דיפ סטייט", הרמטכ"ל יידרש ליצוק קיר בטון עבה בין הזירה הפוליטית לזירה הצבאית, ולהציג קו ערכי ברור כלפי פקודיו.
העברת הסמכויות על המינהל האזרחי לבצלאל סמוטריץ', החיכוכים הצפויים בפיקוד המרכז סביב החלטות שגרתיות של המינהל האזרחי או סמכויותיו של השר המיועד לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כמו גם מאבקים צפויים על גבולות הגזרה בתוך משרד הביטחון עצמו, הופכים את כניסתו של הלוי לתפקיד למורכבת עוד יותר. ברקע כמובן תמיד יהיה מי שידאג להזכיר כי הלוי נבחר לכאורה במחטף על ידי נציגי הממשלה היוצאת.
13. בני גנץ - יו"ר המחנה הממלכתי
גם אחרי ארבע שנים שבהן הוא נוכח במרכז הציבוריות הישראלית בצורה משמעותית, במערכת הפוליטית עדיין תוהים על קנקנו של בני גנץ. שר הביטחון היוצא אומנם הפך לחלק יציב משתי הממשלות האחרונות וקיבע את מקומו בהנהגה הלאומית, אך רבים עדיין מייחסים לו תמימות, חולשה פוליטית וניהול סיכונים מוטעה.
על דבר אחד כולם מסכימים: גנץ הוא איש נחמד, נעים הליכות ומכובד. קל לרצות אותו ונוח לעבוד איתו, הוא לא נוטה לפרובוקציות ומאמין בלב שלם בדרך מתונה וממלכתית. אלא שהיתרון הגדול שלו הוא גם החיסרון שלו והסיבה לכך שהוא לא מצליח להתרומם מעבר לכוחו הפוליטי.
אחרי שנכווה במי הרותחין של ממשלת הרוטציה, גנץ נשבע שלעולם לא יסמוך שוב על מילותיו של נתניהו, יהא המחיר אשר יהיה. בשנה החולפת כמות המסרים שהגיעו אליו בצורה ישירה ועקיפה להצטרף שוב לקואליציה עם הליכוד הייתה גדולה משניתן לתאר, אבל גנץ גמר אומר שלא לחזור על הטעות.
הגם שאת הליכוד הוא מחק משיתוף פעולה אפשרי, גנץ תמיד ניסה לשמור על קשר לפוליטיקה ולעסקנות החרדית, מתוך מטרה להוות גשר מחודש בין החרדים למרכז־שמאל הישראלי. דלתו נשארה פתוחה לחברי הכנסת שלהם, הוא נותר מקורב לחלק מהרבנים המרכזיים וזכר לחלוק כבוד לנכבדי המגזר.
"התוכנית הגדולה" שלו הייתה ונותרה להיות מועמד הביניים בין הגושים, הדמות שיכולה לאחד את הנצים ולשבור את הקיפאון הפוליטי ארוך השנים. גנץ לא התאמץ לשדר שהוא הכי נכון מבחינה אובייקטיבית, פשרה נוחה בין ימין לשמאל שאולי לא ממש אוהבים אבל אפשר להסתדר איתה.
אלא שמה שעבד בזמנו בצה"ל וסלל את דרכו ללשכת הרמטכ"ל הוא לא אותו המנגנון בדרך לבלפור. בזמן שהליכוד ויש עתיד הובילו קמפיין ראש בראש, הניסיון של גנץ לבלוט ביניהם נידון לכישלון. שורת ההחלטות שקיבל ביצירת המחנה הממלכתי והתשלום המופרז ששילם לגדעון סער לא הוכיח את עצמו.
כעת גנץ ניגש, לראשונה מאז צלל לחיים הפוליטיים, עמוק למים העמוקים של האופוזיציה. מוקדם להעריך אם סיעתו תישאר מאוחדת במרוצת הזמן. למעט המאבק בממשלת נתניהו, את המבט שווה להפנות לקרב האמיתי בתוך האופוזיציה ומול המנהיג הרשמי שלה יאיר לפיד. אם גנץ מעוניין לשרוד את המדבר האופוזיציוני, עליו להמציא את עצמו מחדש בהתאם לנסיבות. נראה כי יש לו הכישורים לכך.
12. גדעון סער - יו"ר תקווה חדשה
זאת הייתה השנה של גדעון סער במובן הפוליטי. מי שנחשב לפוליטיקאי מהמוכשרים בישראל, המכיר את הפלפולים הפרלמנטריים, וזה שפתח את השנה לצד זאב אלקין כשותף בכיר בממשלת השינוי שסילקה מהשלטון את יריבו המר בנימין נתניהו, עמד בפני משימת חייו. כשר המשפטים סער ביקש לחוקק שורה של חוקים שלא יאפשרו את חזרתו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה: חוק שקידם מניעה מנאשם בעבירה לקבל את המנדט להרכבת הממשלה, וחוק הגבלת כהונה שהצליח לעבור בקריאה שנייה.
אלא ששתי ההצעות לא עברו לבסוף, וסער נכשל במשימה. הוא ספג ביקורת רבה לאחר נטישתו את הליכוד ובעקבות דרישת החקיקה נגד נתניהו. המניה של מפלגתו תקווה חדשה החלה לצנוח, ולקראת מערכת הבחירות הוא נעלם מעמודת המנדטים בסקרים. סער, שדרכו הפוליטית ידעה הספדים רבים ומוקדמים (כשיצא לפסק זמן מהחיים הפוליטיים, כשהתמודד נגד נתניהו בליכוד וגם כשהחליט להקים מפלגה חדשה), שינס מותניים, בחן את המפה הפוליטית וזינק לסירת ההצלה הראשונה שנקרתה לדרכו - כחול לבן של בני גנץ. סער ואלקין צבעו את גנץ, שהואשם כשמאלן, בצבעי ימין וניסו להכשירו כמועמד הפשרה "הראוי ביותר להיות ראש ממשלה".
תוצאות הבחירות הראו שסער לא סיפק את הסחורה, אבל אלה צרותיו של גנץ. סער מבחינתו נשאר על הגלגל. ובחיים הפוליטיים כידוע הישארות על הגלגל זהו צעד חשוב. מי שהחזיר את נתניהו לשלטון בשנת 2009 והוציא אותו ממנו ב־2021 יצטרך כעת לבחון מחדש את המיזם המחנה הממלכתי ואת השותפות עם גנץ - ואולי לחשב מסלול מחדש.
11. יאיר לפיד - יו"ר יש עתיד
כמעט עשור שיאיר לפיד נמצא בחיים הפוליטיים, ובמשך התקופה הזאת הוא עשה מה שרבים אחריו ניסו ונכשלו - הקמת פלטפורמה פוליטית.
יש עתיד קמה כעוד מפלגת אווירה, "בלון" בעגה המקצועית, אבל לפיד ביסס אותה היטב בשטח. עם השנים המפלגה צברה תאוצה, ובזכות פעילים רבים ושטח חזק מאוד זכתה ב־24 מנדטים בבחירות האחרונות, הישג מרשים שביסס אותה כמפלגה השנייה בגודלה.
לפיד הציב כמטרה להגיע לשלטון, ואחרי כמעט עשור הוא עשה זאת - וגם הצליח להזיז, גם אם זמנית, את בנימין נתניהו. הוא הוכיח שלמען המטרה רצוי לוותר על האגו, פינה לבני גנץ את המקום הראשון באיחוד המפלגות, קיבל את המנדט למלאכת הרכבת הממשלה מנשיא המדינה, הרכיב ממשלה והציב בראשה מועמד אחר. לפיד הגיע השנה למקום הכי גבוה בפוליטיקה הישראלית - משרד ראש הממשלה. אומנם זה קרה בממשלת מעבר לקראת בחירות, אבל בתקופתו הוא זכה לארח את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, לחתום על הסכם גבול ימי עם מדינת אויב ולהראות שתואר ראש הממשלה לא זר בצימוד לשמו.
לפיד אף זכה להגיע למערכת בחירות לראשונה בחייו הפוליטיים כראש ממשלה - הזדמנות נהדרת שלא נוצלה כראוי. בבחירות האחרונות הוא נכשל באיחוד מפלגות גוש השינוי, ומרצ אף נותרה מחוץ לכנסת. כעת עומד בפני לפיד אתגר משמעותי: להוביל את האופוזיציה ואת הקרב נגד הממשלה. זאת בזמן שגנץ ממשיך לערער את מעמדו וכשהאופוזיציה עדיין לא מנהלת חזית אחידה.
לפיד יצטרך להתמודד בתוך הבית ובשינויים שמפלגתו, מפעל חייו, צפויה לעבור. לאחר הביקורת הרבה על אופן בחירת הנציגים ביש עתיד, לפיד ומפלגתו ייבחנו כל אחד לחוד אם יש להם עוד מקום במפה הפוליטית, אם לפיד יכול להביא שלטון בזכות עצמו ולא בממשלת מעבר, ואם למפלגה יש זכות קיום בלעדיו. אם יצלח את האתגרים הללו, לא מן הנמנע שישראל תחזה בעתיד פעם נוספת ביאיר לפיד יושב על כיסא ראש הממשלה.
10. אביגדור ליברמן - יו"ר ישראל ביתנו
קורות חייו הפוליטיים של אביגדור ליברמן הם מהעשירים והמגוונים במערכת הישראלית, והוא נמנה עם קבוצת פוליטיקאים מצומצמת שכיהנו במהלך הקריירה הפוליטית שלהם בשלושת התפקידים המיניסטריאליים הבכירים: שר החוץ, שר הביטחון ושר האוצר. נראה כי דווקא בתפקידו האחרון ליברמן הצליח להביא לידי ביטוי את מרבית כישרונותיו, ניסיונו ותוכניותיו. גם כי הגיע לתפקיד אחרי שנים ארוכות במערכת, מאובזר בניסיון מיניסטריאלי רב־שנים, אך גם כיוון שבשונה מכהונותיו הקודמות בתפקידים בכירים, הפעם הרגיש עצמאות מקסימלית.
לא אחת במהלך השנים האחרונות טען יו"ר ישראל ביתנו כי בתור שר בכיר בממשלות נתניהו הוא לא הצליח לבצע רבות מתוכניותיו במלואן, כי תמיד היה מעליו ראש ממשלה דומיננטי שהתערב לא מעט בפעילות משרדים אחרים, כולל אלה שליברמן עמד בראשם. שנת 2022 נראית כמו שיא חיובי עד כה בפעילותו של ליברמן כשר בממשלה. אחרי שתרם תרומה משמעותית להקמתה של ממשלת השינוי, הוא התמסר במלואו לעבודה בראשות משרד האוצר. מדי שבוע הוא כינס את בכירי המשרד בשעה שבע בבוקר כדי לשמוע דיווחים ולקבוע יעדים.
המדיניות הכלכלית שהנהיג ליברמן הייתה בדיוק זאת שממנה חוששים פוליטיקאים רבים כשמוצע להם תיק האוצר. השר היוצא נחשב לבעל השפעה רבה ואינו נרתע מקבלת החלטות לא פופולריות בקרב הציבור הרחב. ליברמן לא חשש להיות עקבי וקשוח או, כפי שניסח את הקו שהוביל, "לא ממהר לפזר שטרות מהמסוק". תנאי הפתיחה של ליברמן בתפקיד לא היו קלים. הוא התמודד עם אי־יציבות קואליציונית מהרגע הראשון, אינפלציה ועלייה אוטומטית במחירי מוצרים מפוקחים, כולל חשמל ודלק. הוא ספג אש ציבורית, כמו כל שר אוצר שמכהן בתקופה אינפלציונית, הכיל אותה - והמשיך בעבודתו.
על אף התמונה הכלכלית המורכבת, אחרי כמה מערכות בחירות וממשלות מעבר ללא תקציב, ליברמן הוביל כשר האוצר בהצלחה רבה את תהליך העברת התקציב על כל שלביו. הוא הצליח להעביר חוק הסדרים נרחב ועשיר ברפורמות, בהן רפורמת החקלאות, העלאת גיל הפרישה לנשים, אגרות גודש, פתיחת שוק הכשרות לתחרות, רפורמת היבוא, רפורמת הרגולציה, ביטול אג"ח מיועדות ומיסוי של כלים חד־פעמיים ושל שתייה ממותקת.
ניהול המשא ומתן הקשוח, הארוך והיצרי עם ארגוני המורים תחת לחץ פוליטי וציבורי אדיר היה שיא נוסף בקדנציה של ליברמן בתפקיד. ההסכם נחתם רגע לפני תחילת שנת הלימודים - וגם זמן לא רב לפני הבחירות.
9. יצחק גולדקנופף - יו"ר יהדות התורה, משה גפני - יו"ר דגל התורה
את יהדות התורה, המייצגת את המגזר החרדי האשכנזי, מובילים שניים - משה גפני ויצחק גולדקנופף. הראשון ותיק חברי הכנסת, המכהן מאז שנת 1988, השני חבר כנסת טרי אבל מאוד לא צעיר, שבגיל 72 קפץ לחיים הפוליטיים לפי דרישת האדמו"ר מגור כדי להחליף את השר לשעבר יעקב ליצמן.
הפער בין שניהם ניכר כמעט בכל רובד. גפני נחשב לפוליטיקאי מנוסה שיודע להתבטא ולשקול את הדברים בכובד ראש, ואילו גולדקנופף פזיז, מדבר בשפה "חרדית", ונדמה שלא מתבייש להכעיס את כולם. היחסים בין השניים ידעו עליות וירידות. לאורך השנים גולדקנופף ביקר את הפעילות הפרלמנטרית של גפני, ובנאום הברכה לח"כ החדש הזכיר לו זאת גפני כשאמר: "באת אלינו בטענות הרבה שנים. אמרת: 'אתם, חברי הכנסת, גורמים נזק למורים, למורות, לגננות, לסייעות - למה אתם לא פותרים את הבעיה הזאת?'. לא יהיה לך יותר למי להתלונן. אתה תהיה אשם בזה. יחד איתנו".
גפני עצמו מזוהה עם תפקיד יו"ר ועדת הכספים, שאותו מילא שנים רבות, וכעת חזר למקומו הטבעי, לעמדה שחולשת למעשה על כל תחומי חיינו. בזכות הלשון החדה וההבנה של תפקידו הוא מצליח למנף את שאיפותיו שלו ושל ציבור שולחיו. הוא נחשב לחבר כנסת אהוד, הוא מרוצה מתפקידו הפרלמנטרי ולא זקוק לתפקיד שר כדי לחוש את ה"בכירות". במובן הזה גפני וגולדקנופף הם הפכים מוחלטים.
גולדקנופף בחר בתפקיד השר וסיכם עם הליכוד על חברות בקבינט המדיני־ביטחוני, דבר שהכעיס את גפני ואנשיו. הוא מגיע מעולם החינוכי־עסקי, וכיהן כמנכ"ל רשת גני ילדים ומעונות יום ענפה, שהוריש לבנו עם כניסתו לכנסת. גולדקנופף הוא איש עשיר, בעל נכסים רבים, ושונה מאוד מהציבור שהוא מייצג בכנסת.
עתיד השניים ושיתוף הפעולה בין המפלגות שהם מייצגים (אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית) לוט בערפל. לכאורה, כבר לפני הבחירות עלה נושא פיצול המפלגות, אך כדי למקסם כוחות הם רצו יחד. כעת, לאור המאבקים האחרונים, נדמה שפיצול הסיעות הוא דבר כמעט בלתי נמנע. אם אכן כך יהיה, השניים יידרשו לעצב גישות מבדלות וברורות לציבור הכללי וגם לציבור בוחריהם, כדי להגיע למערכת בחירות עתידית עם כוח עצמאי שלא ידרוש איחוד נוסף.
8. אבי מעוז - יו"ר מפלגת נעם, חבר הכנסת צביקה פוגל (עוצמה יהודית)
אבי מעוז (66), יו"ר מפלגת נעם, שנבחר מטעמה לכנסת במסגרת רשימה עם הציונות הדתית ועוצמה יהודית, עורר סערה ציבורית כשהצליח לקבל בהסכם הקואליציוני תפקיד של סגן שר במשרד ראש הממשלה שיעמוד בראש רשות חדשה לזהות לאומית־יהודית, עם סמכויות לקביעת תכנים שיוכנסו למערכת החינוך - סמכות שהייתה נתונה עד היום בידי משרד החינוך.
מעוז עורר מחלוקת קשה לנוכח עמדותיו, בהן הכפפת הגיור לרבנות הראשית, הידוק הפיקוח על מתן אשרות שהייה לזרים והתנגדותו לשירות נשים בצה"ל ולמשפחות הומוסקסואליות. הוא גם נודע כמי שמתנגד לקיום מצעדי גאווה באופן כללי, ובפרט למצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, שאותו כינה בעבר "מצעד תועבה זנותי בפרהסיה". מעוז גם תומך במתן מעמד חוקתי לרבנות הראשית כרשות נפרדת, נוסף לרשות השופטת.
מעוז החל את פעילותו הציבורית במסגרת מטה "שלח את עמי" לשחרור אסירי ציון ומסורבי עלייה מברית המועצות, ופעל עם אביטל שרנסקי לשחרורו של בעלה נתן שרנסקי מהכלא הסובייטי. בשנת 1996 מינה אותו שרנסקי, שכיהן אז כשר המסחר והתעשייה, לראש לשכתו, ובין השנים 1999־2000 הוא כיהן כמנכ"ל משרדי הפנים והבינוי והשיכון תחת שרנסקי ובהמשך תחת אפי איתם.
מעוז צבר ניסיון עשיר בשירות הציבורי בשורת תפקידים נוספים, בהם כחבר קבוע מטעם ממשלת ישראל במועצת מקרקעי ישראל, חבר במועצה הארצית לתכנון ולבנייה וחבר בדירקטוריון חברת עמיגור. את ניסיונו העשיר בזירה הציבורית הוא מתכוון לרתום ליישום דעותיו, שכבר עוררו סערה ציבורית.
צביקה פוגל (66), שנבחר כחבר כנסת מטעם מפלגת עוצמה יהודית, היה קצין בכיר בצה"ל, ובין היתר פיקד על עוצבה בחיל השריון ועמד בראש מטה פיקוד הדרום. במסגרת הציבורית הוא שימש כראש המועצה הממונה ביישוב הבדואי טובא־זנגרייה בגליל העליון. במהלך כהונתו הועלו שיעורי גביית הארנונה מ־37% ל־70% ושיעור ההצלחה בבחינות הבגרות ביישוב זינק מ־9% ל־40%. הוא הצטרף לתנועת "הביטחוניסטים" שקראה לסיפוח בקעת הירדן, ובבחירות האחרונות לכנסת הוצב במקום העשירי ברשימת עוצמה יהודית-הציונות הדתית.
פוגל, בעל ניסיון עשיר בזירה הביטחונית והציבורית, הוא אחד מיועציו של השר המיועד לביטחון לאומי איתמר בן גביר והוא מתכוון ליישם את עמדותיו הפעם כחבר כנסת בקואליציה.
7. יריב לוין - יו"ר הכנסת הזמני
מעגלים רבים נוצרו בתוך הליכוד במרוצת הזמן. קבוצות כוח כאלה ואחרות, גורמים משפיעים יותר או פחות, גורמים הקרובים יותר או פחות ליו"ר בנימין נתניהו. בתוך כל המעגלים הללו שם אחד בולט במיוחד. בולט, וגם תמיד מוזכר בנפרד: יריב לוין. לוין הוא שילוב די לא שגרתי במערכת הפוליטית, של פוליטיקאי מנוסה ומוכשר הנאמן למנהיג - ובאותה מידה משפיע בפני עצמו, שואף גבוה ואינו נתפס כטוען לכתר. הוא תמיד בלב האירוע, תמיד מוביל ומכוון - ונשאר בצדי שדה הקרב. יותר נכון, מעליו.
לוין, עורך דין במקצועו, התחיל את פעילותו הציבורית הרבה לפני כניסתו למערכת הפוליטית. בשנת 2006 מונה על ידי יו"ר הליכוד נתניהו לעמוד בראש המטה לביקורת השלטון, שהוקם בליכוד על מנת לרכז פעילות אופוזיציונית של התנועה מול ממשלת אולמרט. באותן שנים לוין הוביל מהלכים בתוך לשכת עורכי הדין, ובין היתר הקים בה סיעה של משפטנים צעירים והתבלט בפעילות במסגרת זאת. לכנסת הוא נכנס לראשונה בשנת 2009, עת מפלגת הליכוד חזרה לשלטון ובנימין נתניהו - ללשכת ראש הממשלה. מאז ועד היום הדגל של לוין בכל תפקיד שהוא ביצע ומבצע הוא שינויים שנחוצים לדעתו במערכת המשפט.
ללוין משנה סדורה באשר לשאלה "כיצד היית רוצה לראות את תפקוד בית המשפט העליון?". הדבר כולל את כל הרפורמות ואת כל השינויים שהוא מציע לקיים במערכת. מבחינתו על בית המשפט להימנע מפסיקה חוקתית ומהתערבות אקטיבית בפעילות הרשות המבצעת. לוין מקדם רעיון של ייצוג "מאוזן ותואם" של כל המגזרים וכל ההשקפות גם במערכת המשפט בהרכבים שונים - ובראש ובראשונה בבית המשפט העליון.
כבר לפני שנים הוא סימן את היעד: משרד המשפטים, מוקד הכוח שיאפשר לו לממש את אותה משנה סדורה שגיבש במהלך השנים שלו בפוליטיקה.
במקביל, עם הזמן הפך ליד ימינו ולזרוע המבצעת של נתניהו: אינספור משאים ומתנים שהוביל, מגעים פוליטיים - שקטים וגלויים - שניהל, ולרוב בהצלחה. בשנה וחצי באופוזיציה היה זה לוין שתכנן והוביל מהלכים מורכבים מול ממשלת השינוי, כולל ההחלטות שלא לשתף פעולה בוועדות, פיליבסטרים אל תוך הלילה, וכמובן מגעים עם המורדים שבתוך הקואליציה המורכבת של בנט ולפיד. לוין חתום גם על המשא ומתן הקואליציוני האחרון, הארוך והקשה מתמיד, שהסתיים בהקמת ממשלת נתניהו השישית.
6. חבר הכנסת יואב גלנט (הליכוד)
יואב גלנט היה השבוע על סף סגירת מעגל אישית. לאחר שמינויו לרמטכ"ל טורפד ובמקומו נבחר בני גנץ, בעת כתיבת שורות אלה הוא המועמד המוביל לכהן כשר הביטחון ולהחליף בתפקיד את מי שמונה במקומו לרמטכ"ל. אומנם תפקיד שר הביטחון בעקבות ההסכמים הקואליציוניים "רזה" יותר ואינו כולל את המינהל האזרחי ביו"ש, שנחשב לגוף חשוב המשתלב בהתנהלות הרגישה בקרב הפלסטינים, אבל גלנט, בעל ניסיון ביטחוני עשיר, יפעל להטביע את חותמו על מערכת הביטחון באחת התקופות המאתגרות ביותר בתולדותיה, הכוללת גם את הזירה האיראנית.
גלנט (64) מילא תפקידים בכירים בצה"ל. את הקריירה הצבאית העשירה שלו הוא החל עם גיוסו בשנת 1976, כאשר התנדב לשרת בשייטת 13. במהלך שירותו בשייטת הוא השתתף בשורת מבצעים ובהמשך יצא לקורס קציני חי"ר, שאותו סיים כחניך מצטיין. בהמשך הוא מילא תפקידים בכירים בחי"ר, בהם מפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש, ובשנת 1994 סגר מעגל אישי, כאשר שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה.
לאחר תום כהונתו בשייטת הוא מונה למפקד אוגדת עזה, ובהמשך עשה הסבה לשריון ושימש כראש מטה במפקדת זרוע היבשה. בשנת 2002 גלנט מונה למזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף. במהלך כהונתו השתוללה האינתיפאדה השנייה והחלו ההכנות לביצוע תוכנית ההתנתקות. בסוף 2005 הוא מונה למפקד פיקוד הדרום. לאחר שמינויו לתפקיד הרמטכ"ל טורפד, למרות המלצת שר הביטחון אהוד ברק, גלנט סיים את שירותו הצבאי ופנה לסקטור הפרטי.
ב־2015 הוא נכנס למערכת הפוליטית, כאשר הוצב במקום השני ברשימת כולנו בבחירות לכנסת. לאחר הבחירות גלנט מונה לשר הבינוי והשיכון וב־2019 הודיע על הצטרפותו לליכוד. לאחר כשנה הוא מונה לשר החינוך, תפקיד מאתגר על רקע התפרצות משבר הקורונה. בכנסת היוצאת גלנט היה חלק מסיעת הליכוד, ולאחר הבחירות ב־1 בנובמבר נראה היה שהיעד שאליו חתר וחלם - עמידה בראש משרד הביטחון - עומד להתגשם.
5. אריה דרעי - שר הפנים, שר הבריאות והמשנה לראש הממשלה
לא סתם אריה דרעי נחשב לשותף הבכיר ביותר של בנימין נתניהו. דרעי הוא שעומד מאחורי גיבוש המיזם "בלוק הימין" וזה שמשך בחוטים לאורך כל התקופה שבה מפלגות המחנה הלאומי ישבו באופוזיציה. הניסיון הפרלמנטרי שלו, שמתחיל 30 שנים אחורה, לצד הקשרים עם השותפים לאופוזיציה - כן, גם הרשימה המשותפת - סייעו לנתניהו לסלול את הדרך חזרה אל השלטון.
בדומה לנתניהו, גם דרעי חש כי מערכת המשפט מתנכלת אליו. שותפות הגורל של השניים מוסיפה לדבק המחבר ביניהם. שני האישים נפלטו במרוצת השנים מהמערכת הפוליטית, רבים הספידו אותם - אך שניהם קמו מחדש כמו עוף החול והחיו מחדש את מפלגותיהם. דרעי הפך לאיש החזק לא רק בגוש המחנה הלאומי, אלא גם בתוך מפלגת ש"ס. למרות ההערכה שהמפלגה החרדית תיעלם לאחר מותו של המנהיג הרוחני הרב עובדיה יוסף, דרעי גייס מחדש את כל המנגנון המפלגתי לטובתו, השתלט על מועצת הרבנים, והפך לזה שקובע מי יהיו חברי הרשימה ואף מי יהיו היועצים של חברי הכנסת הנבחרים, מה שהפך אותו בפועל לשליט הבלעדי בש"ס.
ההצלחה של דרעי כפולה. הוא גם חיזק את מעמדו בתור המפלגה החרדית המרכזית בפוליטיקה הישראלית, וגם הצליח לסחוב אחריו תומכים רבים סביב הדגל החברתי, לאחר שהיה הראשון לזהות את נושא יוקר המחיה במערכת הבחירות. דרעי, שהבין את המצוקה האמיתית שאיתה מתמודדים אזרחי ישראל בחיי היומיום, הביא הישג מרשים של 11 מנדטים למפלגתו וביסס את מעמדו הפוליטי אל מול מערכת המשפט, שנאשמת בהתערבות נגד רצון הבוחר.
אחרי עסקת הטיעון שעליה חתם דרעי, שנת 2022 יכולה הייתה להיות אקורד הסיום של הדמות שנוכחת כבר יותר משלושה עשורים בפוליטיקה הישראלית, אבל יו"ר ש"ס מוכיח שהכללים הרגילים לא חלים עליו. עכשיו, עם חוק שנוי במחלוקת הנושא את שמו ועם חזרתו לשולחן מקבלי ההחלטות בתור השותף הכי חשוב של ראש הממשלה נתניהו, המשימה של דרעי היא לקבע סופית את מקומו בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל.
4. בצלאל סמוטריץ' - שר האוצר
דרך ארוכה עברה על בצלאל סמוטריץ' עד שהגיע למעמד הבכיר של שר האוצר. הפוליטיקאי הצעיר נכנס לכנסת לפני פחות משמונה שנים, טיפס לאט־לאט, עד שתפס את תפקיד מנהיג הציונות הדתית - גם המפלגה וגם המגזר - ולא לחינם. עם דימוי חרד"לי, עננת הרקע הפלילי שאופפת אותו ושאלת שירותו הצבאי המקוצר, לא טבעי שסמוטריץ' יקבל את ההובלה של הציבור הדתי לאומי, שתמיד העדיף דמויות ממלכתיות כמו נפתלי בנט או זבולון אורלב. בעבודה קשה והתמדה הוא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של עצמו.
ההישג הפנומנלי בבחירות האחרונות - הובלת רשימה שהשיגה 14 מנדטים יחד עם איתמר בן גביר - קיבע את מעמדו בציונות הדתית והשלים את המהפך שהציבור הסרוג עשה. מאות אלפי המצביעים שנהרו בעבר אחרי מפלגות הדתיות הקלאסיות נתנו הפעם את אמונם ברשימה יותר תורנית ולאומנית. סמוטריץ' הביא את מפלגת תקומה, האחות הקטנה והרעשנית של המפד"ל, ללב המיינסטרים הדתי לאומי, שזכתה לתמיכה עצומה גם במעוזים הדתיים המתונים כמו גבעת שמואל ורעננה.
נראה כי ההרס שהותיר נפתלי בנט בפוליטיקה המגזרית היה הכר הפורה שאליו נכנס סמוטריץ', שהשכיל לנצל את המציאות המורכבת שנוצרה והיווה החלופה הרעיונית למחנה הימין הדתי. הוא הצליח ליצור סביבו תדמית של פוליטיקאי שעומד על עקרונותיו ושואף לקיים את האידיאולוגיה שלו בכל מחיר, יהיה אשר יהיה. באווירה פוליטית של הפרת הבטחות סיטונאית וטראומת ממשלת השינוי, יו"ר הציונות הדתית נתפס בתור כמעט היחיד שלא מפר הבטחות וקשוב לקהל תומכיו.
סמוטריץ' רחוק מלהיות תמים. הוא פוליטיקאי חד ומשופשף שיודע לשחק את המשחק היטב, וממקסם את הרווחים (האישיים והאידיאולוגיים) בצורה מיטבית. כעת הוא ניגש לתפקיד חייו באחד המשרדים הקשים ביותר, שנחשב "בית קברות פוליטי" ברוב המקרים. אחרי ההערכה הרבה שזכה לה במהלך כהונתו הקצרה במשרד התחבורה, הציפיות ממנו כמעט נושקות לשמיים. הוא יהיה חייב להוכיח שהוא נכון למשימה, תוך ניווט המדינה בתקופת משבר כלכלי חריף, כשברקע קואליציה שהתחילה את דרכה ברגל שמאל. שנת 2023 תעמוד בסימן החזרת היציבות הפוליטית והכלכלית של מדינת ישראל, וחלק גדול מההצלחה או הכישלון יהיה חתום אישית על שמו.
3. איתמר בן גביר - השר לביטחון לאומי
סיפור עלייתו המטאורית של איתמר בן גביר הוא אחד הסיפורים הפוליטיים הבולטים של שנת 2022. נדמה שיו"ר עוצמה יהודית נמצא בכנסת כבר שנים רבות, אף שהוא מכהן כחבר כנסת זה שנה וחצי בלבד, וכחלק מהאופוזיציה. בן גביר הצליח להיות אחד מחברי הכנסת הבולטים במשכן ולהפוך לאחת הדמויות המוכרות בציבוריות הישראלית.
בן גביר רשם בקדנציה הקצרה שלו שורה ארוכה של הישגים ושל פעילות, ובראשם מאבקו למען הביטחון האישי ברחובות ישראל והחזרת המשילות באזורים הבעייתיים והבוערים במדינה. שיטת הפעולה שלו הפכה לכרטיס הביקור שלו. בן גביר שואף תמיד להיות בפרונט, ובכל מאבק שהוא מוביל הוא מקפיד להתייצב ראשון בשטח ולקבוע את לשכתו הפרלמנטרית במרכז האירוע.
הוא מעלה על נס את הטענה כי לכל יהודי זכות לעלות להר הבית, גם אם הוא חבר כנסת או שר. הוא גם, ואולי בעיקר, עומד במרכז המאבק בתומכי הטרור. אם מדובר בחבר כנסת מהסיעות הערביות - הוא גם לא מהסס להגיד את דברו, לא מעט במחיר של עוד סערה ציבורית. גם השמירה על חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון היא ערך עליון מבחינתו. זאת אחת הסיסמאות הבולטות שלו וגם אחת הדרישות הקואליציוניות המרכזיות שהעלה במשא ומתן עם הליכוד ונתניהו. בכל נאום, ראיון או דיון ציבורי הוא מתייצב לצד החיילים ומגבה אותם.
בן גביר פועל לא רק בתחומי ביטחון, אלא גם בתחום החברתי. יו"ר עוצמה יהודית נלחם בעד זכויות "האזרח מן השורה", ובמיוחד התייצב לצד אוכלוסיות שנפגעו על רקע אפליה דתית או עדתית, וקרא לכוחות הביטחון לאכוף את הסדר בצורה שוויונית. הוא אף מקדם נושאים חשובים כמו החוק שקובע שגם מסעדות יחויבו להחזיק תכשיר אפינפרין להצלת חיים, בדומה לחוק הקיים שמחייב להחזיק את התכשיר במוסדות החינוך.
אלפי פניות ציבור טופלו על ידי בן גביר וצוות לשכתו בנושאי רווחה, בריאות, דיור ועוד, ומאות מתוכן טופלו בהצלחה. בנוסף הוא הגיש יותר מ־100 שאילתות בנושאים שעלו מהציבור.
2. יצחק הרצוג - נשיא המדינה
הקדנציה הנשיאותית של יצחק הרצוג אומנם החלה רשמית בשנה הקודמת, אך דווקא במהלך 2022 הוא השלים את בניית תדמיתו החדשה, הממלכתית והמאחדת. הרצוג הפך מאחד השחקנים הבכירים במערכת הפוליטית לנשיא אהוד המהווה קונצנזוס, ולדמות יציבה בתקופה של אי־יציבות, פילוג, שיסוע ושינויים מהותיים.
עם קבלת תוצאות הבחירות הוא ערך התייעצויות עם אנשי הסיעות, והישיבות עם המשלחות הועברו בשידור חי ועוררו עניין רב. בעיקר היו אלה השיחות המרתקות שהתפתחו בין הנשיא לבין יו"ר מפלגת עוצמה יהודית איתמר בן גביר. גם כאן, כמו בשיחות נוספות שניהל לקראת הטלת המנדט, הרצוג הוביל את הקו הייחודי שלו: להיות מעורב ואכפתי - בלי לצאת מגבולות הסמל והממלכתיות.
מתחילת כהונתו הוא ביסס את עצמו כגורם משפיע ומאחד במישור הפנים פוליטי. בלי לקחת צד ובלי להתערב הנשיא פתח את דלתות משכנו לכל אנשי המערכת הפוליטית בישראל, מכל הקצוות ומכל המחנות. תפקיד נוסף שהנשיא הרצוג פיתח וביצע בהצלחה רבה במהלך השנה היה התפקיד של דיפלומט המוביל מהלכים מדיניים לצד ראשי הממשלה ובתיאום עמם.
אחרי שתרם להחזרתם ארצה של בני הזוג אוקנין שנעצרו בטורקיה, הוא פעל גם במישור המדיני מול הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן למען חידוש היחסים בין שתי המדינות. ואכן, 14 שנים לאחר הביקור הנשיאותי האחרון בטורקיה, הרצוג הצליח לפתוח פרק חדש ביחסים כשפגש את ארדואן בארמונו והתקבל במלוא הכבוד. במהלך הביקור שני הנשיאים סיכמו על הקמת מנגנון משותף למניעת משברים ועל חידוש היחסים הדיפלומטיים באופן מלא.
הרצוג היה מעורב גם במשבר מול פולין על רקע חוק השואה הפולני מ־2018, שמטיל סנקציות פליליות על מי שיאשים את פולין באחריות לפשעים בשואה. לאחר מכן פולין דרשה להתערב ולהשפיע על התכנים החינוכיים שמועברים במשלחות התלמידים הישראלים - אך שיחה של הרצוג עם מקבילו הפולני אנדז'יי דודה הביאה לסיום המשבר הדיפלומטי.
הרצוג אף ביקר לקראת סוף השנה בשתי מדינות המפרץ הפרסי והמרכזיות בהסכמי אברהם, בחריין ואיחוד האמירויות. גם משימה דיפלומטית זאת הייתה עבור נשיא המדינה הרבה מעבר לביקור ייצוגי גרידא. שאלות רבות נשאלו בחדרים סגורים בעקבות השינויים הפוליטיים המתרחשים בישראל, והנשיא דאג להעביר מסר של המשכיות מלאה ונאמנות להסכמי אברהם - מסר שהתקבל בברכה במנאמה ובאבו דאבי. הרצוג טרם הגיע למחצית כהונתו כנשיא המדינה, ומשימות רבות עוד לפניו. עם זאת, לפי ההערכות הוא אינו שולל את חזרתו לעשייה הפוליטית עם סיום כהונתו כאזרח מספר אחת - בקיץ 2027.
1. בנימין נתניהו - ראש הממשלה
בנימין נתניהו מככב בכמה ספרי ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה (אחד מהם, "ביבי: סיפור חיי", אף יצא לאור במהלך הבחירות והושק שבועיים אחרי ניצחונו המסחרר של המחבר), אך העלילה של השנה הפוליטית האחרונה שלו בהחלט שווה ספר נפרד. או לפחות סרט דרמה. את 2022 הוא התחיל בתור מי שאיבד את שלטונו אחרי 12 שנים בתפקיד ראש ממשלת ישראל. היום זה נשמע בגדר מדע בדיוני, אך בתחילת השנה, לקראת סיום כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, במערכת הפוליטית דיברו על האפשרות להגיע לעסקת טיעון שבמסגרתה נתניהו יעזוב את המערכת הפוליטית כאופציה הטובה ביותר עבורו. בליכוד ראו בו את "הברווז הצולע", וקרב הירושה החל להתפתח בעודו ממשיך לכהן כיו"ר תנועת הליכוד ויו"ר האופוזיציה.
נתניהו עצמו תיאר את זה בצורה הכי מדויקת באירוע השקת ספרו בנובמבר, בעיצומו של הקאמבק הגדול: "בחיים הפוליטיים מתִי שלוש פעמים: 99' - מוות. 2006 - הפסדנו. מוות. ולפני שנה וחצי, אתם זוכרים. ואילו ההספדים לא היו כל כך נחמדים. איך אמר אחד הפרשנים? הערת שוליים. לא כל אדם זוכה להספדים בחייו שלוש פעמים. כתבתי את תכלית חיי - להבטיח את ביטחונה, שגשוגה והצלחתה של מדינת היהודים. זה חוט ששזור ועובר בקורות משפחתנו".
ובכן, נתניהו בנה אסטרטגיה פוליטית שהוכיחה את עצמה, ובסופו של מהלך ארוך ומורכב החזירה את גוש הימין לשלטון ואת נתניהו עצמו ללשכת ראש הממשלה. חרף הערכות רבות נתניהו לא נחלש בתוך מפלגתו. להפך - הוא ביצר את מעמדו בראשות הליכוד. ובפריימריז האחרונים איש מבכירי הליכוד לא העז להעמיד את עצמו לבחירה. נתניהו זוכה לאמון מלא הן בקרב חברי מפלגתו והן בקרב שותפיו לגוש הימין שהקים, גיבש, הידק - ואף דאג לתחזק היטב במהלך כל תקופת האופוזיציה.
הבחירות האחרונות היו בסימן "הכל או כלום" עבור נתניהו. לחזור לשלטון - או להפסיד בגדול. אסטרטגיית הגוש ניצחה: מול מחנה השינוי המפולג והמסוכסך הוא הצליח להעמיד אלטרנטיבה שלטונית ימנית מגובשת ומאוחדת. הוא פעל למען איחוד הכוחות במפלגות הימין ודחף לחיבור בין עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' ונעם בראשות אבי מעוז. אחרי חמש מערכות בחירות הגיעה ההכרעה - ונתניהו הקים ממשלת ימין ברוב של 64 מנדטים.
בפעם הראשונה בקריירה הפוליטית העשירה שלו נתניהו עתיד לעמוד בראש ממשלה ימנית הומוגנית ללא כל גורם מהמחנה השני. זה פותח בפניו אופק חדש - מבטיח ומאתגר באותה מידה. האם הוא יצליח במשימתו המנהיגותית הבאה ויאזן בין השאיפות המדיניות הגדולות לבין תוכניות שותפיו? ימים יגידו.
