כקודמו בראשות הכנסת, דב שילנסקי, ענה פרופ' שבח וייס, שהלך אתמול לעולמו בגיל 87, להגדרת משואה לתקומה. הילד, שהוסתר מהקלגסים הנאצים, הגיע לשיא פעילותו הציבורית כיו"ר כנסת ישראל ה-11 ובהמשך-כשגריר ישראל בפולין וכיו"ר מועצת יד ושם.
עברו בשואה ליווה את וייס כצל עד קץ ימיו, כשזכר כיצד הוא ובני משפחתו ניצלו בעירם, בוריסלב-אז בפולין, כיום באוקראינה-במחבוא בחרך של קיר ובהמשך במרתף טחוב של גן ילדים. לאחר גלגולים באירופה הוא עלה ארצה בעליית הנוער שבועיים אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר ואת שנותיו הראשונות בארץ הוא עשה בכפר הנוער הדסים, שם הפך משייבח לשבח בניסיון לאמץ לעצמו את דמות הצבר כתלמיד וכמדריך נערץ.
מי שהיה בצעירותו חידונאי מבוקש היה לפרופסור למדעי המדינה, שחקר את הכנסת ופרסם ספרים עליה טרם היבחרו אליה ב-81' וכיהן בה 18 שנה לאחר היותו חבר מועצת העיר בחיפה, עיר מגוריו. הוא זכור כיו"ר לדוגמה של הכנסת, ממלכתי ואהוב הן על הציבור, הן על עובדי המשכן. וייס היה מקורב לרבין וניצב לצדו בעצרת השלום הגורלית של ה-4 בנובמבר 95', שבה נרצח ראש הממשלה, שאליו התלווה לטקס חתימת הסכם השלום בוושינגטון ולטקס הנובל באוסלו.
כשבבחירות 99' הוא הפך לח"כ לשעבר, זה צרב את וייס. "בחודשיים הראשונים אחריהן התגעגעתי לכנסת עד כאב", סיפר לי בראיון לפני כשמונה שנים. "הרי הייתי שותף בה ליוזמות חקיקה רבות, ביניהן של חוק הדיור הציבורי וחוק חסידי אומות העולם. בשבילי הכנסת הייתה הרבה יותר ממקום עבודה. הייתי פותח אותה בבוקר עם עובדי הניקיון ויוצא ממנה מאוחר בערב. נתתי שם הכול ולמרות זאת נשארתי בחוץ. ככה זה בפוליטיקה..."
וייס, שורד השואה, התמנה אז כיו"ר מועצת יד ושם, תפקיד שבו חש גאווה רבה לצד מועקה לא מעטה. "בסופו של דבר התפטרתי כשהרגשתי שגם כך לא חסרה לי תוגה בחיים", אמר וייס, שנשא עמו את כאב מותה ממחלה של רעייתו, אסתר, שהייתה אשת חינוך.
בהיותו כבר בגיל גמלאות התמנה כשגריר ישראל בפולין לתקופה של שלוש שנים וראה בכך היענות לקריאה לדגל. "הגעתי לוורשה כשהפולנית שלי הייתה רזה ושגויה לאחר שנים שלא הרביתי לדבר בה", סיפר השגריר לשעבר שעם שלל תאריו אקדמיים לא התקשה להתגבר על המכשלה.
עד מהרה הוא הפך לדמות נערצת בפולין ולאחר כהונתו הדיפלומטית הוא הועמד בראש קתדרה ללימודי ישראל ותולדות היהודים באוניברסיטה בוורשה בהיותו על הקו בין ארצו לארץ הולדתו ראה בכך שליחות. "בהערצה של הפולנים כלפיי משתקפת מידה מסוימת של נקיפות-מצפון", העיד. "בתקופת השואה, בניגוד לאוקראינים, או לליטאים, הפולנים לא היו מעורבים במכונת המוות הנאצית והיו ביניהם לא מעט חסידי אומות העולם שהצילו יהודים. אבל אחריה פולנים אנטישמים ערכו פוגרומים ביהודים ולאחר מלחמת ששת הימים פולין ניתקה את היחסים עם ישראל ל-22 שנה, מה שיושב על המצפון של הפולנים".
בגיל מתקדם הפך וייס לכוכב-על שם, כשבעודו מתרחק מהעין הציבורית בישראל תוך שמונה שנים הועטרו עליו שישה תארי דוקטור לשם כבוד ממיטב האוניברסיטאות בפולין.
במקביל הצר על מה שנראה היה לו כפיחות במעמדה של הכנסת. חבל שמרוב שנאתיות, יש נטייה קולקטיבית להמאיס את הכנסת על הציבור", הצר. "ככה זה אצלנו כשהפילוגים הפכו לרעה חולה".