דפוסי הנישואים עברו שינויים רבים בארבעים השנים האחרונות ברוב המדינות המפותחות. הממצאים של המחקר "מגמות עכשוויות בנישואים וגירושים בישראל" של פרופ' אלכס וינרב, מראים ירידה בשיעור הנישואים ועלייה במספר הרווקים והרווקות. נוסף על כך, ישנה עלייה במספר הזוגות שחיים במגורים משותפים ונמצאים בזוגיות ללא נישואים - הזוגרות.
הירידות בשיעורי הנישואים והעליות בשיעורי הרווקות מהותיות מאוד ומלמדות שבשנים האחרונות ישראל הולכת ונעשית פחות ממוקדת-נישואים.
על אף ירידה זו, מחקר נוסף של מרכז טאוב, "באושר ובעושר? פרמיית הנישואים בשוק העבודה בישראל", שערכו החוקרים מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס, בדק את הקשר בין נישואים לשכר ומצא שעובדים ועובדות נשואים מרוויחים שכר גבוה יותר מאשר עובדים לא נשואים.
ירידה בשיעור הנישואים
בשנים שלפני הקורונה הייתה ירידה בשיעור הנישואים הכולל. בקרב נשים יהודיות הירידה בשיעור הנשים הצפויות להינשא לפחות פעם אחת עד גיל 55 הייתה חדה – משיעור של יותר מ-80% ב-2012–2014 ל-70% ב-2019. בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות הייתה ירידה לקצת פחות מ-75%. אצל נשים נוצריות הירידה החלה מוקדם יותר והשיעור התייצב סביב 70% מאז 2016. שיעור הנישואים הכולל של גברים יהודים, נוצרים ודרוזים צנח בין 2015 ל-2019 אל מתחת ל-70%. בקרב גברים מוסלמים הירידה התחילה מאוחר יותר: בשנים 2010–2016 הוא היה בממוצע 85%, ועד 2019 ירד ל-78%.
על פי רוב הירידות האלה נובעות מעלייה במספר הרווקים והרווקות. כלומר, למרות עלייה במספר הזוגות שחיים בזוּגָרוּת (מגורים משותפים ללא נישואים), שיעורם מכלל השותפויות הזוגיות בישראל נשאר יציב לאורך כל התקופה שבין 2013 ל-2020 ועמד על כ-5%. שיעור זה נמוך בהרבה מהשיעור שדווח במדינות מפותחות אחרות ב-2013 – 12% בארה"ב, 13% בגרמניה, 14% באירלנד, 21% בהולנד, 24% בדנמרק ו-27% בנורווגיה. המחקר מצביע על סימנים של מעבר מזוגרות לנישואים בקרב זוגות בשנות השלושים לחייהם.
פרופ' וינרב מתייחס לממצאי המחקר ואומר: "אלמלא שיעורי הנישואים הגבוהים בישראל, רמת אי-השוויון הייתה כנראה גבוהה יותר, תוחלת החיים הייתה נמוכה יותר ואנשים היו פחות מאושרים. מסיבה זו, כל שינוי בדפוסי הנישואים בישראל ראוי לתשומת לב".
המחקר מראה כי ההסתברות של גבר נשוי בהווה לעבוד גבוהה ב-10 נקודות אחוז מזו של עמיתו שלא נישא מעולם. לגברים שהיו נשואים בעבר אך אינם נשואים בהווה יש יתרון של 3 נקודות אחוז בהסתברות לעבוד על פני עמיתיהם שלא נישאו מעולם. בקרב נשים, לעומת זאת, נשואות בהווה צפויות לעבוד בהסתברות נמוכה בכ-2 נקודות אחוז מהרווקות, בעוד גרושות, פרודות ואלמנות צפויות לעבוד בהסתברות גבוהה בכ-2 נקודות אחוז מהרווקות.
בעניין השכר, שכרם השעתי הממוצע של גברים נשואים גבוה בכ-30% מזה של עמיתיהם הרווקים (לאחר בקרה על משתנים אחרים), ויתרון זה נמחק לחלוטין עבור מי שהיו נשואים בעבר אך אינם נשואים. אצל נשים הפרמיה לנשואות נמוכה יותר – הן משתכרות כ-20% יותר מנשים רווקות, אך רק מחצית היתרון הזה צפוי לשרוד עבור אלה שכבר אינן נשואות.
כאמור, בקרב גברים נשואים ההסתברות לעבוד גבוהה ב-10 נקודות אחוז מזו של רווקים. בחלוקה על פי לאום ההפרש הוא 8–9 נקודות אחוז בקרב יהודים וכמעט 16 נקודות אחוז בקרב לא-יהודים. יהודיות לא-אשכנזיות מועסקות פחות, במיוחד לאחר תום הנישואים. לעומתן, בקרב יהודיות אשכנזיות ובקרב לא-יהודיות, נישואים בהווה או בעבר אינם תואמים תעסוקה גבוהה יותר, ובקרב לא-יהודיות הם אפילו תואמים תעסוקה נמוכה יותר.
גברים נשואים יהודים מדור שלישי וממוצא מעורב (אשכנזי ומזרחי) נהנים מהפרמיה הגבוהה ביותר ומשתכרים 36.5% יותר מרווקים, ואחריהם הגברים האשכנזים והגברים המזרחים, עם פרמיות של כ-25%–27%. גברים נשואים לא-יהודים משתכרים כמו רווקים.
בקרב נשים נשואות הפרמיה נמוכה יותר. אשכנזיות נשואות נהנות מכ-62% מהפרמיה של הגברים האשכנזים, בעוד יהודיות לא-אשכנזיות נהנות מ-84%–87% מהפרמיה של גברים לא-אשכנזים. גרושות, פרודות ואלמנות יהודיות לא-אשכנזיות נהנות ממרבית הפרמיה של מקבילותיהן הנשואות, בעוד בקרב האשכנזיות הפרמיה בלעדית לנשואות בהווה. זאת, כאמור, בניגוד לגברים – שהגרושים, הפרודים והאלמנים בקרבם אינם משתכרים יותר מהרווקים בממוצע.
בקרב נשים לא-יהודיות, נישואים בהווה ובעבר תואמים פרמיה שלילית – שכר נמוך בכ-10% ו-16% מזה של נשים רווקות, בהתאמה – זאת נוסף על הקשר השלילי בין נישואים בהווה ובעבר לבין תעסוקה בקבוצה זו.
פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ואחד מעורכי המחקר מסביר: "פרמיית נישואים היא תופעה המוכרת בכל העולם, ויש לה הסברים שונים. במחקר זה בדקנו אם הפרמיות שרואים במדינות אחרות קיימות באותה מידה גם בישראל ומצאנו שלמרות הבדלים אלו ואחרים, המצב בישראל אינו שונה מהותית מהקיים במדינות מפותחות אחרות".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.