אריאל פלאח, בן 14 מקריית מלאכי עבר במשך שלוש שנים שלמות בריונות קשה. מדי יום היו מתעללים בו בבית הספר - פיזית ונפשית. המורים היו מתעלמים מכך ואף תמכו בילדים שנהגו בבריונות כלפיו. ״מדי יום במשך שלוש שנים היו מקללים אותי, זורקים עליי דברים, לוקחים לי את האוכל, קורעים לי ציורים, מרביצים לי. היו אומרים לי ששונאים אותי ושאתאבד״, הוא מספר.
"לעצור הכל": תופעת הבריונות בבתי הספר רק הולכת ומתרחבת
"שכב לבד במזרון ובכה": חשד להתעללות בילדים על הרצף האוטיסטי בבאר שבע
״היו צוחקים על זה שאני עם משקפיים ומכנים אותי ״משקפופר ומוזר״. פעם גם נעלו אותי בשירותים. לא הייתי רוצה להגיע לבית הספר והייתי בוכה ומתעקש שלא להיכנס אליו. ההורים שלי לא הבינו מה קורה לי״, הוסיף.
אריאל לא סיפר להוריו כלום במשך שנה וחצי - בעיקר כי לא רצה לצער אותם. ״הייתי בוכה לבד בלילות עם עצמי, לא הייתי אוכל, הייתי עצוב ומדוכא. כל קללה של הילדים הייתה כמו חץ שפוגע לי בלב״, הוא נזכר ברגעים הקשים בחייו, ומוסיף: ״לאחר שסיפרתי להורים על מה שחוויתי, ניסינו להתמודד יחד ובשנה שעברה עברתי לבית ספר אחר. לצערי בכיתה ז׳, האלימות המשיכה ואף החמירה. אלימות בלי סוף וחרם - אף אחד לא מדבר אליך בהפסקה, כאילו שאתה שקוף״, הוא מספר.
״התחלתי את כיתה ז׳ בבית ספר חדש וילד שהיה איתי ביסודי המשיך להתנהג אליי בצורה לא יפה ודרדר את כולם. חוויתי אלימות פיזית קשה. לא הרגשתי בטוח. במקרה קיצון ביום אחד בכיתה ז׳, אחד הילדים זרק עליי כיסאות ושולחנות. הרגשתי פחד על החיים שלי והתקשרתי לאמא שלי כדי שתבוא להציל אותי. לא הגעתי לאחר המקרה במשך חודש וחצי לבית הספר. זה היה הקש ששבר את גב הגמל״.
״בבית הספר שלו המורים גוננו על הילדים הבריונים. הבן שלי היה אומר שהוא רוצה ללמוד - ואותם ילדים היו מתנכלים לו כי אהב ללמוד והם לא״, מוסיפה כנרת, אימו של אריאל.
״המצב הקשה שלו בבית הספר השפיע על הבית שלנו. הקדשתי את מרבית הזמן בעזרה לאריאל, ושלושת הילדים האחרים היו גם זקוקים לעזרה. אני כבר נפלתי לחולי מהמצב, הבית שילם את המחיר. כאב לי על כל מה שהוא עבר שם״, היא מספרת.
משפחתו של אריאל אף שינתה את כל אורח חייה הדתי בעקבות מה שחווה: ״החלטתי לחזור בשאלה והורדתי כיסוי ראש. אמרתי לעצמי - אם הרבנים והמורים שהם אנשי דת מפנים את הגב לילד שלי ולבקשות שלנו להפסיק להתעלל בו, איך אמשיך להיות דתייה? הרגשתי שדווקא בבית הספר החילוני קיבלו אותו. הייתי בוכה, מתחננת להורים שיגידו לילדים לבוא לבר מצווה של בני. הם לא התייחסו וגינו את הבן שלי. איך הם יכלו לתמוך במה שעשו אותם הבריונים?״.
מאז שאריאל עבר לבית ספר אחר, והצטרף לעמותה ״ים של חברים״ שנלחמת בתופעת הבריונות, חייו השתפרו מקצה לקצה: ״אני נמצא בכיתת מצוינות ויש איתי ילדים מכל גווני החברה הישראלית ומדתות שונות. כולנו מקבלים זה את זה. בבית הספר הקודם, הגיעו חמישה ילדים לבר מצווה שלי. לעומת זאת, כשחגגתי יומולדת לא מזמן כל חבריי לכיתה החדשה התאמצו והגיעו מכל קצוות הארץ לחגוג איתי.
זו הייתה מן סגירת מעגל בשבילי. אני סוף סוף מרגיש שיש לי חברים. בנוסף, כתוצאה מההתעללות שחוויתי, יצא לי להרצות בצבא, בבנייני האומה, בבתי ספר שונים ובכנסת על מה שעברתי. אני זוכה להשתתף בכתבות גדולות בטלוויזיה ובקמפיינים, ולספר את הסיפור שלי. אני רוצה שכל ילד שחווה אלימות, חרם או בריונות יפנה אל מבוגר שהוא סומך עליו, ולא יישאר לבד עם מה שהוא חווה. אף נפגשתי עם עטרה אוריה שכתבה שיר על ילד שעבר אלימות - וכמעט כל מילה בו מזכירה לי את מה שאני עברתי, הוא גורם לי לבכות״.
״הילדים האלה הורסים חיים ומשפחות שלמות. למרות הכאב, צריך לדעת להתגבר ולהמשיך. אני מרגיש כיום שהצלחתי להתגבר על הכול ואף להתחשל בזכות העזרה שהייתה לי מסביבי. אני רוצה למסור לכל מי שחווה בריונות שלבקש עזרה - זו לא בושה״.