חודשים ארוכים עמל גדעון אייך, בן 45 מהיישוב נהורה שליד קריית גת, כדי להגשים את חלום חייו ולהעביר את המורשת האתיופית שרכש ממשפחתו בדרך ייחודית: הקמת סוכה המזכירה את הגודג'ו האתיופי, בית העץ הארעי שהיו בונים יהודי אתיופיה בכפרים, בידיעה שהבית הזה הוא מקום זמני עד ההגעה לבית האמיתי - ארץ ישראל.
גדעון, שעלה ארצה עם אחיו והותיר באתיופיה את הוריו ושלוש אחיותיו, הגיע לישראל כשהוא בן 8, ובמשך עשור גדל בבית סבו וסבתו - שמהם ינק את מורשת יהודי אתיופיה, זהותה ותרבותה. "בשנים האחרונות הלכו לעולמם חלק מבני המשפחה, והלך והתעצם בי הרצון להתחבר למורשת האתיופית ולחבר אליה את ילדיי, ישראלים יוצאי אתיופיה אחרים שנולדו כאן ובכלל את הציבור", מספר גדעון.
עוד הוסיף: "ראיתי במצוות האושפזין ובחג הסוכות, שהוא החג הכי אהוב עליי, ברכה גדולה והזדמנות גדולה לארח אנשים שלא מכירים את התרבות של העדה - וגם את מי שהוא חלק מהתרבות, אבל לא מתעמק או מתגאה בה מספיק".
הדבר השונה בסוכת הגודג'ו האתיופית, שבולט לעין מכל סוכה אחרת, הוא בעיקר הצורה המעוגלת שלה וגם הסכך הייחודי בעל הקצה המחודד הנוטה מעלה. "אני חושב שאין יותר סימבולי מזה כדי להזמין את הציבור לעגל פינות, להתרכז במאחד ולא במחלק, למצוא דרך לשבת כולנו יחדיו תחת הסוכה, ליהנות ולצחוק יחד. עמוד התווך היחיד שאין כמוהו בסוכות רגילות הוא המרכז, וזהו בעיניי סמל לחזון המשותף - מה שמחזיק את כולנו יחד, כמו את הסוכה", אומר גדעון.
הוא מספר כי באתיופיה לא היה נהוג שלכל בית יש סוכה משלו, אלא סוכה משותפת לכל הכפר שנבנית על ידי כולם בסמוך לבית הכנסת: "כך כולם היו מרגישים שהם חלק. אף אחד לא היה נטול סוכה, וכולם היו האושפזין בה. אני מזמין את כולם לפתוח את הסוכות שלהם וגם את הלב שלהם לאורחים מכל המינים, הצבעים והגילים, ולהתרכז בכל המשותף בינינו. אין ספק שסוכה כזאת, כאן בדרום, המזכירה לי מאוד את סוכתו של סבי, היא דרך להנכיח את כל הטוב שיש לעדה שלנו להציע, להתגאות בו ולהזמין את הציבור להכיר. אני מאחל חג שמח לכל בית ישראל".