יסמין פורת בת 44 תושבת קיבוץ כברי בצפון בילתה עם בן זוגה טל כץ, במסיבה נובה בדרום, הצליחה להימלט מהתופת, שהתה בממ"ד הודות לסיוע של תושבי קיבוץ בארי, שביתם נפרץ על ידי 40 מחבלים וגם אחרי שעמדה לצידם, הצליחה לשרוד ולהישאר בחיים בסיפור שהפרטים שלו יכולים להוות תמהיל לסרט אימה.
עדיין מחכים לך, עדיין נאחזים בתקווה: מתפללים לשלומה של כתבת מעריב שי רגב
"אני הייתי במסיבה בנובה בליינית רגילה הגעתי לשם עם בן הזוג טל כץ. היה לי לאורך כל הדרך המון מזל. בסביבות השעה 06.15 ניגשנו טל ואני לרכב להתרענן, רצינו לאכול משהו קטן. היציאה ממקום המסיבה עד לחנייה זה כעשר דקות הליכה. ניגשנו לרכב, אכלנו משהו, התאפרתי והתחלנו לצעוד חזרה".
"אני ילדת קטיושות לא נבהלת מקאסמים. הייתי במוד וגישה של צחוקים. אני בחורה אמיצה אמרתי לו תן חיוך על כיפת הברזל. הוא נכנס ללחץ המוזיקה עדיין מתנגנת ואנחנו לא יודעים שיש מחבלים בשטח. עשרות טילים באוויר ואני בצחוקים. פתאום נשמעה הודעה כולם לפנות את השטח זה מה שאמרו לנו בכריזה. אמרתי לו תעלה על הרכב ואנחנו עפים מפה אמרתי בצעקות. היינו מבין העשרה רכבים הראשונים שיצאו מהנובה. התחלנו לנסוע אבל הוא בחרדות ובשלב הזה עפים טילים באוויר".
"הגענו סמוך לקיבוץ בארי הוא ראה מיגונית עם עוד 20 אזרחים וסירבתי בתוקף לרדת שם. הוא ברח מהאוטו ונכנס למיגונית. אני עדיין עם הצחוקים, הייתי בגישה שעדיף לי למות מטיל שנוחת לי על הרכב מאשר יריה של מחבל לפרצוף שלי. אנחנו במיגונית ופתאום מגיעים שני מחבלים יורים לכל כיוון. רצנו לרכב צרחתי עליו והתחלנו בנסיעה כשלפתע אנחנו רואים מרחוק פקק ארוך וטנדר יורה לכל הכיוונים".
"טל עושה פארסה וחוזר לכיוון קיבוץ בארי רואים את מאבטחי הקיבוץ שלעניות דעתי אף אחד מהם לא בחיים היום. טל שאל איפה ניתן להסתתר הם שלחו אותנו למיגונית. אנשי הכוננות הגיעו לשם אז החלטנו לעזוב. התדפקנו על דלת של בני הזוג הדס ועדי דגן שלצערי עדי כבר לא בחיים והם בני זוג מקסימים שמארחים אותם אצלם ועדיין אנחנו לא מבינים מה בדיוק קורה. בדקות האלו בן הזוג שלי טל בהיסטריה נוראית הסברתי להם שרציתי לחזור לצפון והוא פוחד".
"עד 12.30 ישבנו בממ"ד ועם טלפונים, מתקשרים עם בני משפחה. רואים טלויזיה. בני הזוג מתקשרים בווטססאפ עם חברים בקיבוץ ודרכם אנחנו מבינים את גודל האסון. כל שמונה-עשר דקות בני הזוג דגן מקבלים הודעה מחבר אחר בקיבוץ שמתאר שהמחבלים בדרך לבית שלהם, מציינים שהם מתדפקים על הדלת שלהם ואז מתנתק הקשר. ככה זה עובר איזה 15 מקרים עד שאנחנו שומעים צרורות של יריות בלי הפסקה ממש קרוב אלינו ולאט לאט אנחנו מבינים שגם יורים על הבית שהיינו וזה אחרי שביקרו בבית של השכן".
"תוך שניות, אתה שומע ניפוץ של זכוכיות בתוך הבית ושומע רעשים בערבית "אפתח אל באב". היינו בממ"ד. עדי ז"ל החזיק את הדלת של הממ"ד והם לא מצליחים לפתוח את הדלת . פוצצו רימון לתוך הממ"ד. החלון נפגע ונוצר קשר עין עם המחבלים. כל אותו זמן אני וטל מסתתרים בארון. דקה אחרי שהזוג המבוגר יותר, פותחים את הדלת של הארון ועם קלצ'ניקוב עומדים מול הפנים שלנו, אמרו לנו החוצה. הייתי חשופה עם חצאית קצרה וחולצה קצרה הם נתנו לי מכנס של בעל הבית אמרו לי להתלבש והוציאו אותנו החוצה כשטל קשור באזיקון ומובילים אותנו למרפסת של בית כשאיתנו גופה של אחד מתושבי הקיבוץ".
באותם רגעים גם יסמין שעדיין שומרת על אופטימיות לא יודעת כיצד היא תסיים את הסיוט הזה, לא בטוחה בכלל שתצא בחיים. "התחלתי לבכות בבקשה אל תהרגו אותי אני אמא לשלושה ילדים", אמרה, "הם היו מאד אנושיים כלפינו, זו האמת. אמרו לי 'אנחנו לא נהרוג אותך תירגעי'. קיבלתי הרגשה טובה אני אישה הכי חילונית בחיים אבל מאידך אני הכי מאמינה בחיים. מאמינה באלוהים ברמות הגבוהות. אני מתחבבת על החוטפים ואני זו שבשעה 15.30 מחייגת למשטרה לצד החוטפים וקוראת לעזרה".
"רק בסביבות השעה 16.00 הגיעו לוחמי ימ"מ והצבא, ופתאום התחילו חילופי ירי מטורפים ואז חשנו סכנת חיים", הוסיפה, "היה לנו קשר טוב עד אז הרגשתי ממש אשת קשר שלהם. אשת ההרוג סיפר שגופתו הייתה לידינו סיפרה לנו שכשהם ניסו להיכנס הבחור ניסה למנוע את כניסתם ותפס את הדלת הם ירו על הדלת והוא נהרג הם לא הוציאו אותם להורג. איתנו הם היו בסדר. הם היו 40 מחבלים ואנחנו 12. לא הייתה תחושה מפחידה מדי".
לאחר מכן אמר: "ברגע שהצבא הגיעו התחיל הבלגן. לנו הם אמרו שאנחנו לא נמות שהם רוצים לקחת אותנו לעזה ואמרו שלמחרת יחזירו אותנו לגבול. אמרתי לו שאני לא רוצה להגיע לעזה. המחבל שהיה מפקד שלהם היה קרוב אליו ופתאום הרגשתי שכדור אחד פגע לי בירך והרגשתי כאב מטורף. הבחור שהיה מעין מפקד שלהם התחיל לדבר מלא בטלפון ואז קורא לי 'יסמין תעאל' הוא מתפשט מבגדיו ונשאר עם תחתונים וגופיה והתחיל לצאת מהבית כשהוא מחבק אותי מהצוואר".
"התחלתי לצעוק תפסיקו לירות", ציינה, "פתאום הייתה עצירה של היריות ואני רואה את החבר שלי אזוק כשכל היריות מעל לראש שלו. צעקתי לחבר שלי 'טל אתה בסדר'. עברנו שני סלעים וחצינו את הטרסה ופתאום 20 צלפים מולנו ואני צועקת אל תירו אני אזרחית והם אומרים שהם לא יורים. הם מורים לו להוריד תחתון וגופיה נשאר עירום ואז דוחף אותי אל השוטרים והוא נעצר. הבעיה הגדולה שלי היום זה שבן הזוג שלי נעדר".
"בדיעבד גם בחקירה שלו הוא סיפר שמצאתי חן בעיניו והוא בחר בי כדי להסגיר את עצמו ולהציל את חיי. כוחות הביטחון לא הבינו את גודל האירוע. הייתי שם שעות ופתאום ראיתי את עדי שאירחה אותי כשהיא פצועה והיא סיפרה שבעלה נהרג. חייל סדיר הסיע אותי לתל אביב עד לרכבת ואחר נתן לי 100 שקלים כדי שאחזור ברכבת ואני לא יודעת מה קורה עם בן הזוג שלי", אמרה.
אפשר להגיד שקיבלת את החיים שלך במתנה?
"חד משמעית. אלוהים היה איתי בכל מצב ובכל רגע. בן הזוג שלי נשאר שם מפוחד נורא ואני רוצה שיענה שיגיב".
את למסיבות טבע לא תחזרי?
"בטוח אחזור. אף אחד לא יפסיק אותי. אני כועסת על המדינה, אני כועסת על הצבא. 10 שעות הקיבוץ היה מופקר. אם אני מבינה נכון 75 אחוזים מבארי או מתים או חטופים או פצועים קשה. היינו שם עד 16.00 וכמות התחמושת שעפה שם לא הסתיימה".
ובעצם היום?
"אני רוצה לדעת מה קורה עם טל. אף אחד לא יודע לתת לנו הסברים. 48 שעות אחרי שחולצתי אף אחד לא יודע עדיין מה קורה וזה הזוי מבחינתי והיו שם 10 בני ערובה".
התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]