רס"ל אלון שריקי, רס"ר שלו בסט, רס"ר ולרי סוקולובסקי ורס"ר שגיא אלמליח, לוחמי היס"מ של משטרת מרחב נגב במשטרה, היו הראשונים שנתקלו באירוע ברעים שהתחיל במסיבת טבע והתדרדר לכדי טבח טרור מתועב, כשבדרך היוו אפוד המגן של מדינת ישראל, וכיום מאושפזים עדיין בבית החולים סורוקה בבאר שבע.
היום הרביעי למלחמה: חוסלו בכירים בחמאס; מטחים כבדים לעבר גוש דן והשפלה
בשיחה עם הארבעה בבית החולים, הם משחזרים את רגעי האימה תחת אש את הגבורה והחתירה למגע, וכמובן את הניצחון הפרטי שלהם והנס הגדול שהשאיר אותם בחיים, בזכות נחישות ותושייה.
"ארבעתנו עבדנו בשכר במסיבת הטבע ברעים", סיפרו. "בסיום העבודה, סמוך לשעה 06:00, מעל לראש שלנו מתחילים ירי של קסאמים. הבנו שאנחנו באירוע טרור ומפקד תחנת אופקים, יניב אוחנה, הנחה לסגור את המסיבה ולפנות את המבלים. במקביל, יצא דיווח שיש מחבלים בעיר אופקים. יצא גם גל פורץ ברשת לכל לוחמי יס"מ להגיע מיידית לאופקים בטענה כי יש מחבלים שפוגעים והורגים אזרחים".
"פעלנו 'על אוטומט', עלינו ארבעתנו על סוואנה וטסנו לכיוון אופקים. תוך כדי, בדרך בכביש 232, אנחנו מזהים שני פצועים אנוש ברכב שהיה בצד הדרך. ניסינו להעניק טיפול רפואי, אבל זה היה גמור, והכל כשיש ירי מעלינו. מצב מלחמה - מה שנקרא. הבנו שאין מה להציל וניידת של אופקים חברה אלינו למקום והעניקה המשך טיפול", שחזרו הארבעה.
"אנחנו המשכנו בנסיעה לכיוון אופקים לפי הקריאה בגל. הדיווח היה על שני מחבלים לבושים במדי צה"ל ברחוב חטיבת גולני. ניסינו להפעיל את הגוגל מאפ וווייז, אבל הייתה נפילת רשת ולא הצלחנו. ברגע שהגענו לכתובת, זיהינו את האזרחים ושמענו קולות ירי. ראינו חייל, מאבטח ומתנדב של איחוד הצלה עם אקדחים. הם קצת קפאו במקום, לא הגיבו לירי של המחבל שריסס את הגינות והחצרות בלי הבחנה כשירה לכל כיוון".
"לקחתי את ה–M16 מחייל שם לאחר דין ודברים כי הוא סירב לתת לי את הנשק בהתחלה", סיפר אחד מהם, "הבנתי שאני חייב נשק ארוך להשתמש בו, כי לא היה לנו ציוד - לא קסדות ולא שכפ"צים. התחלתי לבצע ירי לכיוון המחבל, ממש להסיט לו את כיוון הירי ולהסיח את דעתו. התקדמנו בדרך וביצענו ירי לעבר מחבל נוסף תוך כדי שהמחבל שירינו לעברו תחילה החל לברוח ונעלם לנו מהעין. אחרי זה, התרכזנו יותר במחבל שהיה בחניון רכבים. ביצענו ירי ובזמן הזה המחבל שתחילה נראה נמלט חזר וירה בי ובשלו בגב שני כדורים. נפלתי לרצפה, הסתובבנו אליו, שריקי לקח ממני את הנשק ושגיא וולרי הסתובבו לעברו ומבצעים ירי. שגיא וולרי ספגו כדורים בידיים בזמן הזה, וריקי הצליח לחסל את המחבל", שחזר.
הוא המשיך וסיפר: "אחרי זה התחלתי לזחול לכיוון בית של אזרחים שפתחו לנו את הדלת והכניסו אותנו פנימה להגן עלינו. זחלתי איזה 50 מטרים, הרימו אותי לתוך גינה של בית. במצב הזה הרגשנו שאנחנו מאבדים המון דם. התקשרתי לאמא שלי ולאשתי, ביקשתי שישמרו על עצמן. אמרתי שאני אוהב אותן. תוך כדי שאנחנו מדברים עם המשפחות שלנו, המחבל השני חזר והתחיל לרסס את החצרות והאזרחים. ביקשנו פינוי וחילוץ של צוות יס"מ תחת אש אך לא קיבלנו מענה, לא בגל המשטרתי, לא בטלפון, לא במוקד 100. ברגע שנכנסנו לתוך הבית, הבחנתי שכולנו עם דם ברמה מטורפת, בקושי נושמים, לא מצליחים לתפקד. הרגשתי שאני גם פצוע ברגל. חובש של איחוד הצלה השיל לי את הנעל, הבחנתי בירי ברגל. החובש עשה לי חסימת עורקים וגם בשלושה חבריי והוא הציל לנו את החיים. החלטנו שאנחנו מתפנים בסוואנה והיחיד שיכול היה לנהוג זה ולרי שנפצע. לקחנו את בעל הבית והעלנו אותו לסוואנה".
הם שיתפו: "כל הדרך אנחנו מתפללים לאלוהים, עושים 'שמע ישראל', שומרים על קשר אחד עם השני ובסופו של דבר, תחת אש כבדה, כשהמחבל מבצע ירי לעברינו ואנחנו משיבים אש ומחסלים גם אותו - הגענו מהר מאד לצומת גילת ושם אלוהים בירך אותנו וחיכתה לנו שם ניידת של מד"א נט"ן. מהסוואנה קפצנו ישירות לאמבולנס, הפראמדיק טיפל בנו במהירות ופינו אותנו לטראומה בבית החולים. ניצלנו בנס. חיסלנו שני מחבלים וניצלנו מהתופת".