"הייתי במסיבה ברעים, ברגע שהצלחתי לצאת מכל הבלגן הגעתי ישירות לטייסת והתחלתי לעבוד, הבנתי שיש צורך שאגיע לטייסת", מספר רס"ל ב', המשרת כמכונאי מוטס בטייסת מסוקים בחיל האוויר.
סקר בדק: האם האמון בצה"ל ובמשטרה ירד או התחזק מאז תחילת הלחימה?
"חלק מהם בסכנת חיים מיידית": גוברות הדאגות למצבם של החטופים
"ניסיתי לנסוע כדי להימלט, אבל גם בכביש פתחו בירי לכיוון שלנו. ראינו אנשים יוצאים מהמכוניות ומתחילים לרוץ, שאלנו מה קורה וצעקו לנו שיש יריות גם בצד השני של הכביש", הוא משחזר את רגעי האימה – "הבנו באותו רגע שהסיכוי שלנו לברוח משם עם המכונית לא גבוה, יצאנו ממנה ורצנו להתחבא מתחת לגשר הסמוך. התאספנו בקצה של גשר וחיכינו. התחלנו לשמוע קולות בערבית והחלטנו לחזור לרכב. ראינו שהיו שם מעט שוטרים. אחרי שעברנו אותם ונכנסנו לאזור של המכוניות, השוטרים מאחוריו התחילו לירות וראינו שהגיע טנדר של מחבלים ממש ליד המקום שבו התחבאנו לפני כן".
בהמשך ירו המחבלים על הרכב שהיה לפני הרכב שבו הוא נסע. "המחבלים ירו על הרכב שלפנינו צרור כבד ונעלמו. חיכינו כמה שניות מכופפים בתוך הרכב וכשראיתי שהאנשים ברכב שנפגע לא יוצאים, התקרבתי אליהם וראיתי שאחד מהם נפגע מכדור באזור החזה. הוצאנו אותו והשכבנו אותו על האדמה. הסתכלנו סביב וזיהינו בתוך הפקק אמבולנסים שהיו באזור המסיבה מראש".
הוא מספר עוד – "הבנו שאין להם סיכוי להגיע אלינו, רצנו לכיוון האמבולנס, כדי שיידעו שצריך עזרה. שני פרמדיקים עם אלונקה רצו איתנו בחזרה אליו. העלינו אותו ורצנו לאמבולנסים כדי שיתחיל להגיש לו טיפול רפואי. שאר יושבי הרכב הצטרפו לרכב שנסעתי בו וחולצנו ביחד מהמקום".
על הדרמה הגדולה בהמשך מסע ההיחלצות מהתופת, הוא מספר: "היה גם מזל, נסעתי ברכב, דרך השטח. זה לקח ארבע שעות לצאת מהאזור עם המחבלים, נסיעה מאוד איטית ומייגעת. הרבה עצירות בשטחים תוך כדי, לאט ובטוח הצלחתי להימלט".
משם, המשיך רס"ל ב' לטייסת: "הבנתי איפה אני עומד ומה נדרש ממני לעשות, הצלחתי להניח הכל בצד ולהתמקד בעבודה ובעשייה, כי זה מה שחשוב כרגע בזמן הזה", הוא מציין – "יש המון סכנה, אומנם אנחנו מודעים לכך שזה חלק מהעבודה, אבל בסופו של יום יש משימה ולמרות כל הסכנה, נחתור כדי לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר. אנחנו עובדים קשה מסביב לשעון, יום ולילה, וערוכים להמשך שעומד להגיע".