סרן דוד חיים מאיר ז״ל, לוחם סיירת מטכ״ל נפל בקרבות הגבורה בקיבוץ בארי מול מחבלי חמאס, ב-7 באוקטובר. "הוא וחבר שלו היו בחוד של הכוח, הם הספיקו להציל לא מעט אנשים, בלי היסוס, בקרבות שאי אפשר לדמיין", סיפרה ענת אלמנתו. הוא הותיר אחריו אישה ותינוק בן שמונה חודשים.
תיעוד: הושמדה מנהרת טרור בקרבת בי"ס בעזה; דיווח: התקדמות במגעים להפסקת אש
משטרת ברזיל עצרה פעילי חיזבאללה בחשד שתכננו פיגועים נגד יהודים
איפה ה-7 באוקטובר תפס אתכם? את יכולה לתאר את מה שהיה באותו יום?
"בשמחת תורה היינו בבית שלנו בנחלאות. זה היה אחרי שבוע של סוכות שלא היינו בכלל בבית, פגשנו מלא חברים, משפחה. הוא ממש נפרד מכל המעגלים שלו. אנחנו ישנו ממש טוב בבוקר שבת, קמנו רק לקראת 10:30 בבוקר ולא שמענו את האזעקות. התקשרו אלי לטלפון המפקדת שלי מהמשטרה, הפלאפון של דוד היה כבוי. הוא הבין מהשיחה שמשהו קורה, פתח את הפלאפון ישר ואמר לי - אני עף מפה. לקח תיק ותוך 10 דקות לא היה בבית. ליוויתי אותו לדלת בוכה הוא הסתובב לעוד רגע ובא לתת לי חיבוק והלך. עוד התכתבנו קצת באותו יום, לא ידעתי איפה הוא. לא ידעתי כמה לדאוג והוא לא סיפר כלום. הוא ענה כל כמה זמן שהוא בסדר עד שהוא כבר לא ענה.
מה ידוע לך על הקרב שהוא השתתף בו? הוא הציל חיים רבים
החברים סיפרו לנו שהוא הגיע ליחידה באותו יום מחוייך ומבסוט. הוא רק חיכה לעשות משהו והתבאס שהם רק מתאמנים כל הזמן במילואים. הם עלו לרכבים ממש מהר וירדו לדרום. הגיעו לכפר עזה ועזרו שם לאנשים. ואחר כך נסעו לבארי. הוא וחבר שלו היו בחוד של הכוח, הם הספיקו להציל לא מעט אנשים, בלי היסוס, בקרבות שאי אפשר לדמיין. עד שירו עליו ועל החבר. הם עוד גררו את עצמם מתחת למבנה, וחיכו שם 40 דקות עד שהצוות הצליח לחלץ אותם תחת אש כבדה. הם דיברו שם והחזיקו אחד את השני, ודוד אמר מילים אחרונות. כל מי שטיפל בו לאחר מכן אמר שלמרות הפציעה הכל כך קשה שהייתה לו, היה לו חצי חיוך עדיין. לא הפסיק לחייך.
יש לכם ילד קטן, שקד, בן 8 חודשים
שקדי מאוד דומה לאבא שלו, יפיוף כמוהו, וחייכן כמוהו. ילד חלום שלא מפסיק מחייך. אני קודם כל בטוחה שבמעט שהוא הספיק ב 7 החודשים עם דוד, הכל נחרט בו. נוכחות של אבא, אבא שהיה משוגע עליו. אנשים לא האמינו איך גבר מסתובב כל כך גאה ומאושר עם התינוק שלו. היו לו פנסים בעיינים. אני בטוחה שהאהבה, השירים, החיבוקים, הנשיקות, הבטחון, נמצאים שם עמוק אצל שקד, הלוואי שיקבל גם את התכונות הנדירות של אבא שלו, את האהבה לאנשים, והאומץ והבטחון לעשות הכל, את האהבה לארץ, לשירים, לאנשים ולאדמה הזאת. את הערכיות ואת האכפתיות מכל דבר. ועוד מלא תכונות מופלאות שהיו בדוד.
עברו 30 יום מאז שדוד ז"ל נפל בקרב. איך את מתמודדת בימים אלו?
הימים בעיקר עדיין מרגישים כמו סרט שאתה מחכה להתעורר ממנו. רגעים של כאב גדול, כעס וגעגוע ורגעים מחזקים של אמונה. יש רגעים של התרכזות באבל הפרטי הכבד כל כך, ורגעים שמצליחים להתסכל על כל האירוע הזה ברמה הלאומית ולהבין את הגודל של הדבר הזה.
חשוב לי שהאירוע הזה יהיה משנה פני מציאות בעם היהודי, בחברה שלנו ובמדינה שלנו. שנדע להתרכז בעיקר ולא בטפל, שנעבור תהליכים משמעותיים שיביאו אותנו למציאות של גאולה, של טוב גדול, ושל השמדת הרע בעולם.
הנכד של הרב משה צבי נריה, חבר הכנסת ומחנך, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא
הרב נריה נפטר כשדוד היה בן 3 וחצי, הוא גדל לאורו ועל הסיפורים עליו. בעיקר הוא היה מספר שהוא זוכר את השוקולד שסבא היה נותן לו בביקורים. דוד הוא מהנכדים הצעירים של משפחת נריה.