"כל החלומות הסתיימו בשנייה": בנות הזוג של חללי צה"ל משתפות בכאב ובגעגועים

בבוקר 7 באוקטובר, למשך 20 דקות, הייתה שי־לי אינו על הקו בשיחת וידיאו עם בן זוגה, סמל אור מלכה ז"ל. שמעה הכל. ראתה. עד הרגע שבו כבר לא היה מה לשמוע. “בשעה 6:40 קיבלתי הודעה מאור: ‘בוקר טוב מאמי, התחיל בלגן'", היא מספרת. “אחרי שאור הבין שאני ישנה, הוא התקשר אליי ב־7:05 בשיחת וידיאו. ‘יש התרעות, יש טילים, יש חדירה של לפחות עשרה מחבלים לתוך הבסיס שלנו', הוא אמר לי". 

סערת הקבורה של אלינה מחוץ לגדר: ההפרדה בבית העלמין תוסר
בני משפחות הנופלים מספרים על תוכניות יקיריהם שנגדעו באכזריות | פרויקט מיוחד

רגע אחרי שמלכה, חייל במתפ"ש במת"ק עזה, סיפר לה על החדירה, נכנס לחדר אמיל סמוילוב ז"ל, חברו מהש"ג, שהיה כבר פצוע. “שניהם עדיין אמרו לי: ‘אל תדאגי, הכל בסדר'", היא ממשיכה. “שנייה אחרי זה נהיה מסך שחור, צעקות, יריות וקריאות בערבית ‘אללה אכבר'. 20 דקות הייתי על הקו, שמעתי הכל. צעקתי לטלפון, אף אחד לא ענה. הייתי חסרת אונים, לא ידעתי מה לעשות". 

על פי נתוני עמותת “הותיר אחריו חבר.ה", שמעניקה מעטפת שיקומית לבנות ובני זוג של חללי צה"ל, שלא היו נשואים, התווספו לעמותה מאז 7 באוקטובר למעלה מ־150 בנות ובני זוג של חללי צה"ל וכוחות הביטחון. מאז שהוקמה ב־1998, העמותה העלתה למודעות את מורכבות מעמד החברות/חברים השכולים והצורך לתת להם סיוע רגשי והכרה חברתית. ב־25 שנות פעילותה טיפלה העמותה בכ־500 חברות וחברים שכולים. עם תחילת המלחמה הוקם בעמותה חמ"ל (לפניות: 077־7703166) שעוסק באיתור בנות ובני זוג ותיאום צוותי ליווי שיעניקו להם סיוע ראשוני ומענה רגשי בהתאם לצורך. במקביל, התחילו בעמותה קבוצות תמיכה וטיפולים פרטניים לפי הצורך.

“מדובר בצעירות וצעירים שטרם הספיקו להינשא, אבל רקמו יחד חלומות על עתיד משותף", אומרת עדי אלון שיינברג, מנהלת העמותה. “מאז ה־7 באוקטובר אני נרגשת ונפעמת מצוותי המתנדבות והמתנדבים שלנו שעושים לילות כימים כדי להצליח לתת מענה וליווי בהיקפי פעילות שאיננו מכירים, ומתוך מסירות אינסופית. אנחנו מאמינים שהצוואה המוסרית של חללי צה"ל היא שנדאג לאהובות ולאהובים שנותרו מאחור, במטרה שילמדו לחיות בצד האבל ולא בצלו". 

“אל תדאגי"

אינו היא אחת מלמעלה מ־150 בנות ובני זוג לא נשואים שאהוביהם נפלו במלחמה. פגשתי אותה יחד עם תמר אברוסקין, מיה אלבז ודיאנה חנוקייב, שאיבדו את בני זוגן וברגע אחד נקטעו חלומותיהן. אף על פי שהן לא הכירו זו את זו קודם, החיבור ביניהן היה מיידי. היו במפגש בכי, חיבוק ותחושת שותפות גורל. בסוף המפגש הן אף יצרו קבוצת וואטסאפ, כדי לחלוק ולחזק זו את זו. 

“אור ואני הכרנו כשהייתי בת 13", מספרת אינו, בת 19 מאלפי מנשה, שעובדת כמטפלת בגן ילדים ולומדת חינוך ועיצוב פנים. “אבא שלי גר בעכו, וגם אור מעכו. בגיחות שהייתי עושה לאבא שלי, הכרתי חברות ודרכן את אור. במשך שנה זה היה קשר מרחוק. כשהיה לי יום הולדת 14, הזמנו את אבא שלי לחגוג איתנו ואור הגיע איתו. מאז הוא נשאר לגור אצלנו. אור הוא נשמה טובה, פשוט מלאך. עבד איתי ועם אמא שלי בגן. היה לו חיבור לכל בן אדם. בכל מקום שהיה הוא הפיץ את האור שלו. תמיד דאג שלכולם יהיה טוב, שלא יחסר שום דבר בבית או בזוגיות שלנו. תמיד דאג שאהיה בסדר, שלא אדאג. כך גם עשה בדקות האחרונות שלו. ניסה להרגיע ואמר: ‘אל תדאגי, הכל בסדר'".

אברוסקין, בת 24, במקור ממוצא, הכירה את בן זוגה רס"ן שילה הר־אבן ז"ל בצבא. היא הייתה קצינה בחטיבה הדרומית בעזה, והוא היה סמ"פ באגוז. לפני חודשיים השתחררה אחרי שש שנים בצבא. כיום היא עובדת מדינה. “התחלנו לצאת באוגוסט בשנה שעברה, ומיד היה ברור לנו שזה זה", היא מספרת. “עברנו לגור ביחד מאוד מהר. שילה בן אדם ציוני וערכי. היו לנו שיחות רבות על צבא, על פיקוד. הוא נפגש עם המון אנשים כדי לחדד יותר את תפיסת הפיקוד שלו, לפקד יותר טוב, לעשות לחיילים שלו חוויית שירות יותר טובה. הוא היה מפקד אדיר. הוא גם היה מאוד משפחתי, מאוד מחובר לשורשים, למדינה, למסורת". 

ב־7 באוקטובר, הר־אבן, מפקד פלוגה בגדוד 13 בחטיבת גולני, נפל בקרב מול מחבלים בנחל עוז. הר אבן, בן 25 בנופלו, היה הראשון להסתער בקרב מול מאות מחבלים. גם כשנפצע, סירב להתפנות והמשיך להילחם. 

גם סמ"ר דוד רתנר ז"ל היה חלק מגדוד 13 של חטיבת גולני. רתנר, בן 20 במותו, היה לוחם בגדוד ונפל בשבת בקרב בקיבוץ נחל עוז. “באופי שלו דוד הוא הכי קרבי בעולם", מספרת חנוקייב, בת 19 מאשדוד, שמשרתת כחיילת במשטרה. “אנחנו מכירים הרבה זמן, עוד כשהייתי בכיתה ו' והוא בז'. למדנו באותו בית ספר, יש לנו חברים משותפים. לפני כשלוש וחצי שנים הפכנו לזוג. דוד הוא בן אדם שתמיד יבוא ויעזור, תמיד היה עם חיוך מאוזן לאוזן, אחד שתמיד נוכח, שמעלה חיוך גם אצל אחרים". 

אלבז, 25, מראשון לציון, סטודנטית לפסיכולוגיה, שכלה את בן זוגה רס"ר (במיל') דניאל קסטיאל ז"ל ב־11 באוקטובר בהיתקלות עם מחבלים בזיקים. קסטיאל, בן 24 במותו, היה לוחם במילואים ביחידת מגלן שבחטיבת הקומנדו. 

“דניאל ואני הכרנו לפני שנתיים וחצי בטיול הגדול בקוסטה ריקה", מספרת אלבז. “הוא היה עם צוות מגלן, 12 חבר'ה שנסעו לטייל ביחד. הכרנו שם בבנק, כשרצינו למשוך כסף במהלך הטיול. הפכנו לזוג לפני כשנתיים, כשכבר חזרנו ארצה". 

לא מעכלת

כשהן מספרות על הפגישה והשיחה האחרונה עם בני זוגן, עיניהן דומעות. “דניאל בא לקחת אותי משדה התעופה אחרי שבחודש האחרון טיילתי בחו"ל", אומרת אלבז. “הוא הוקפץ למילואים ב־7 באוקטובר, ובאותה שבת לא הייתי איתו. דניאל שומר שבת, וכשראיתי שהוא מחובר בוואטסאפ, ישר הבנתי שזה משהו רציני. נלחצתי, אבל הוא אמר שהכול בסדר, שהם במקומות בטוחים בשטחי כינוס, שרק מדי פעם עושים פעולות וחוזרים. ביום שבו הוא נהרג, ה־11 באוקטובר, רציתי לעשות הפרשת חלה. בסביבות השעה 14:00 שלחתי לדניאל תמונה של הבצק שעשיתי במכונה. הוא ענה לי: ‘עם הידיים, יא עצלנית', זו הייתה ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו. שמתי את כל חומרי הבצק לפי המתכון, אבל הבצק לא תפח בכלל. שלחתי לו הודעה אחר כך: ‘מה איתך? איפה אתם?'. הוא לא נכנס להודעה.