רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל, נפל בגיל 27 בקרב במהלך הלחימה הקשה בדרום. יובל נשיא בן משה, אלמנתו, שוחחה הבוקר (שני) עם ענת דוידוב ואודי סגל ב-103FM וסיפרה על הלוחם הגיבור שנפל בבית האחרון שנשאר לטהר בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר.
מסר מאיים לארצות הברית וישראל: הטילים החדשים שמעלים את איראן מדרגה
אחרי הנזיפה מנתניהו: השר דיכטר מסביר מדוע דיבר על "נכבת 2023"
"הפעם האחרונה שהייתי איתו הייתה ב-7 באוקטובר, ביום שבת בבוקר", סיפרה בפתח השיחה. "היינו ברמת הגולן, משם הוקפצנו, ואריאל נסע לאזור הכי חם. אני נסעתי הביתה וחיכיתי לו בבית. הוא אמר שהוא מתקתק את זה עד הערב וחוזר. ההקפצות זה לגמרי היה חלק מהשגרה שלנו".
לדבריה, "אף אחד לא ידע שיהיה אירוע כזה, ההקפצות זה משהו שקורה בשגרה, וגם בעולם אחר אני באמת חיכיתי לו שיתקתק את זה ויבוא הביתה, כי זה מה שהיה עד כה. אני חושבת שאף אחד לא יכול היה לדמיין את מה שבאמת קרה לנו".
אריאל ז"ל ויובל היו תשע ביחד, והתחתנו ביוני 2022. "היו לנו חלומות כמו כל זוג צעיר, רגיל. חלמנו בגדול. היינו בדיוק ברגע של להתחיל ולממש את החלומות שחלמנו ולא להשאיר אותם רק בגדר חלום, אלא ממש להפוך את זה למציאות. גם תכננו לעבוד מאוד קשה כדי להפוך את זה למציאות שלנו. לצערי, נותרתי רק עם החלומות ובלי יכולת כל כך לממש אותם, ללא הפרטנר שלי. אז החלומות של הזוגיות המאוד יפה שלי ושל אריאל, לצערי הרב, עם כאב גדול, אני נאלצת להשאיר בצד".
שמענו מאימא של אריאל שהיא מדברת על אריאל כעל הילד הנבחר שלה. את מבינה את הדיבור הזה?
"כן, אני מאוד מבינה את זה. אריאל לא סתם נולד עם כתר, אריאל לא ראה את הכתר שהיה לו על הראש, הוא ראה את הכומתה, והוא עבד מאוד מאוד קשה. הוא בא לעולם הזה כדי לעבוד, כדי לזכות באמונם של הרבה מאוד אנשים, כדי לשרת את המדינה שלנו בצורה הטובה ביותר ואני לגמרי מסכימה עם גלית. אריאל, היה בו משהו מיוחד מאוד".
עוד סיפרה, כי "אריאל קיבל תפקיד ודאג לעשות אותו בצורה הטובה ביותר, להגדיל ראש, והוא באמת אהב כל תפקיד שהוא הגיע אליו. הוא אהב את החיילים, אהב את המעטפת. אני באמת מאמינה שאריאל היה הקצין הכי טוב בצה"ל והמפקד הכי טוב, הבן אדם הכי טוב והוא היה איש מאוד מיוחד שבאמת ובתמים היה אמור להיות בין האנשים המובילים במדינה שלנו בשנים הבאות. אני באמת מאמינה שזו לא אבדה רק שלי או רק של משפחת בן משה, אני באמת מאמינה שזאת אבדה של המדינה שלנו, של העם שלנו".
בהמשך סיפרה כיצד הם נפגשו. "אני ואריאל היינו ביחד בבית הספר 'הריאלי'. מעולם לא דיברנו בבית הספר. אני ואריאל התחלנו את סיפור האהבה שלנו ישר אחרי 'צוק איתן'. סיפור האהבה שלנו התחיל בדיוק איפה שאריאל קבור עכשיו, שזה אומר ליד קברו של ארז שגיא, חברו הטוב, שנהרג ב'צוק איתן'. הקשר שלנו והאהבה שלנו שרדה ממלחמה עד מלחמה".
"ביום הזיכרון, אחרי 'צוק איתן', הגענו כולנו לבית הספר 'הריאלי' לטקס של יום הזיכרון ומשם לבית העלמין הצבאי בחיפה. אריאל ישב ליד הקבר של ארז, על ספסל. אני הגעתי לשם, סחבתי בקבוקי מים להביא למשפחה, ופשוטו כמשמעו נפלתי על רגליו של אריאל. ממש מול הקבר של ארז. לצערי הרב, במקום הספסל שאריאל ישב בו, הספסל זז ואריאל כרגע קבור שם. אז סיפור האהבה שלי ושל אריאל התחיל ונגמר באותה נקודה, אבל ימשיך ללוות אותי לנצח", סיפרה בכאב.
עוד סיפרה, כי "אריאל נהרג בקיבוץ רעים. זה היה אחרי הרבה מאוד שעות של לחימה. אם הוא הגיע לשם בסביבות 10:30 בבוקר, אמרו לי שהוא נהרג אחרי החשכה, לא יודעים גם לומר בדיוק באיזו דקה או שעה זה, בין שבע לתשע. אריאל פיקד על הכוח שהגיע לקיבוץ רעים. הרבה סיפרו לי שהיו באזור אנשים עם דרגות הרבה יותר גבוהות, אבל היה ברור לכולם שאריאל הוא מפקד הכוח. באותו יום היו שורה של פעולות הירואיות שאריאל ביצע שזה ברור ומובן, ואם זה לא היה, זה היה מפתיע את כולם. בעצם בבית האחרון בקיבוץ רעים שנשאר להם לטהר, שנשאר להם לתקתק את זה ולחזור הביתה, הם היו בטוחים שיש שם שישה מחבלים בתוך הבית והם רצו לפוצץ אותו מבחוץ, עד שנודע לאריאל שיש ילד בתוך הבית והוא אמר 'לא עושים את זה וצריך להיכנס רגלית לתוך הבית'. בכניסה לבית עמד הסגן של אריאל שבא לפתוח את הדלת או להיכנס ראשון והיה לו מעצור בנשק או משהו כזה, אז אריאל הזיז אותו, תפס את מקומו ונהרג".
לדבריה, "היה שם מחבל אחד שירה בו. אריאל לא מת במקום, וזה משהו שלא באמת ידעו להגיד לי. היה לי מוזר אם היו אומרים לי שאריאל מת במקום כי אמרתי שזה לא הסיפור, אי אפשר, לא מתאים. רק כעבור שלושה שבועות יצר איתי קשר חובש שלא מכיר את אריאל, הוא במקרה היה שם וסיפר לי על אריאל, ואמרתי 'זה אריאל'. הוא סיפר לי שאריאל קיבל כדור ולקחו אותו אחורה. הוא לא בכה ולא צעק והיה עם שרוולים מופשלים, הוא שכב על הגב, אבל הראש שלו היה מורם והעיניים שלו הסתכלו על החיילים שלו והוא היה חד וקר ואמר לחובש 'נפצעתי פה'".
לסיום סיפרה, כי "הרבה שאלו אותי אם אריאל אמר מילים אחרונות, היה לי מוזר אם אריאל היה אומר מילים אחרונות. אני לא צריכה שאריאל יגיד לי מילים אחרונות. אריאל מת על מדים, תוך כדי מימוש התפקיד שלו. אריאל נשבע לצה"ל לפני המון שנים והוא באמת האמין בזה. בסופו של דבר, אריאל באמת מת על המדינה הזאת. אני אסיים ואגיד משפט אחד שאימא של אריאל אמרה לי בתחילת השבעה והחלטתי לאמץ אותו אליי, היא אמרה ש'מעולם לא היו לי מתחרות, ומעולם אריאל לא הסתכל ימינה או שמאלה בכל מה שקשור לאהבה שלנו, אבל המתחרה היחידה שהייתה לי הייתה מדינת ישראל, והאדמה הפיזית שאנחנו נמצאים עליה, ואם היה משהו שצריך להפריד בינינו זו רק המדינה, רק האדמה'. אם יש משהו שהוא אהב בס"מ יותר מאותי זה את העם ואת הארץ הזאת".
סייע בהכנת הכתבה: אמיתי דואק, 103fm