פרופ' גילת לבני, מנהלת מחלקת ילדים א' במרכז שניידר לרפואת ילדים, סיפרה היום (רביעי) למעריב על המפגש הטעון עם הילדים המשוחררים משבי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.
שומרים על שתיקה: למה האו"ם והצלב האדום לא מתייחסים לעדויות הילדים בשבי? | שלמה שמיר
"היה לבד בחדר סגור, קשה לו לדבר על זה": הסיוט של איתן בן ה-12 מהשבי
"אנחנו חווים שבוע מטלטל מאוד, כמו כל מדינת ישראל אבל לנו יש את הנופך האישי בגלל המפגש עם הילדים השבים, ובימים האלה יש רגעים מרגשים, וגם רגעים עצובים, יש רגעים משמחים, ספקטרום הרגשות הוא מאוד רחב, לא מעט פעמים אפשר לראות אותנו ואחרים עם דמעות בעיניים, ואחרי זה אנחנו נרגעים", תיארה. "הילדים מספרים ומשתפים וגם האימהות שהצטרפו אליהם ונמצאות איתנו, האימהות מספרות את הסיפור בשטף ורצף, מהילדים אנחנו שומעים רסיסי מידע, אפשר לראות ילדה שיושבת ומציירת, במרכז שלנו שבנוי לציורים ומשחקים, ותוך כדי שהיא מציירת היא אומרת משפט שמתאר מה היה, ונזכרת בעוד משהו".
לבני הסבירה: "ילדים - מה שמאוד מאפיין אותם - זה שהם מוסרים מידע מטלטל אבל הם עושים את זה בצורה נונשלנטית, 'כן - היה ככה וככה', ואנחנו עוצרים את הנשימה ואז הילד ממשיך לדבר על איך הציור, ומה הוא מצייר כרגע, ואנחנו מקשיבים ומחבקים ועוטפים אותם בהכי הרבה אהבה בעולם שיש לנו, וממשיכים איתם בקצב שלהם עם התחושות שלהם, ומאוד מקווים ומאמינים שאנו נותנים להם את המעטפת הטובה והמחבקת ביותר שיש".
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לסיום, ציינה: "הצוות שלנו הוא רב תחומי שכולל פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, אחיות, דיאטניות, רופאות, צוות רחב מכל הקשתות שאנחנו מרפאות בעיסוק, שיכולים לחשוב עליהם. את הפאזל אנחנו מרכיבים ביחד, גם את הפאזל הרגשי, ואת הפאזל המנטלי, והרפואי, הכול נעשה בשיתוף פעולה, אנשי הצוות שמטפלים ומטפלות הן כולן נשים שמטפלות בילדים ובילדות, הן נשים שנבחרו בקפידה ואנחנו יושבות ביחד, מצרפות את המידע שיש לנו ואת התחושות שיש לנו ועל ידי זה אנחנו משתדלות לתת להם את הטיפול הנכון ביותר, ועצם העובדה שאנחנו כל כך הרבה אנשי צוות, זה מה שיוצר את הפאזל הנכון".