מורן סטלה ינאי שוחררה אמש (רביעי) משבי החמאס לאחר 54 ימים, במסגרת הפעימה השישית של עסקת החטופים. מורן בת ה-40, היא מעצבת תכשיטים שהגיעה למכור את התכשיטים שלה בפסטיבל הנובה, ונחטפה משם על ידי המחבלים לרצועת עזה. מעדויות של אנשים במסיבה, מורן החלה לברוח כאשר שמעה יריות, ובשלב מסוים היא נשארה לבדה והסתתרה עד שנתפסה. בשבת בלילה, נתקלה משפחתה בסרטון בו תועדה מוחזקת על ידי המחבלים, שכינו אותה "כלבה יהודייה", מתחננת על חייה. זה היה סימן החיים האחרון שלה.
הפצצות בלי סוף: עדויות קשות מהשבי - עכשיו נחשף מה עבר על משפחת ברודץ'
הערכה: אופיר צרפתי ז"ל לא נרצח בהכרח בסמוך לחטיפתו
אמש, כשהבינו בני המשפחתה של מורן שהיא בדרך לישראל, הם מסרו: ״אנחנו נושמים לרווחה, מורן שלנו פה וכעת, היא תחזור סוף סוף להיות עטופה ומוגנת. לאחר 54 ימים שהיו סיוט, מלאי כאב וחוסר אונים, הגיע רגע של חסד שזכינו לו ואנו מלאי תודה״.
כעת, כנרת שטרן, בת דודתה של מורן, חושפת לראשונה במעריב מה היא חוותה בשבי: ״במהלך המנוסה מהמחבלים, מורן נפצעה ברגלה, נפלו עליה דברים והיא כנראה שברה את רגלה. המחבלים תפסו אותה והובילו אותה לרצועת עזה, ובהיעדר טיפול מתאים, מצבה הבריאותי הוחמר בשבי, ואף היה לה חום וזיהום. מורן סיפרה לנו שבתקופת השבי היא לא הייתה לבד בשבי, אלא עם עוד חטופים״, מספרת.
״היא ושאר החטופים שהיו איתה לא שהו במנהרות מתחת לאדמה במהלך התקופה, אלא הועברו בין כמה דירות, כל פעם מנקודה אחת לאחרת. היא מספרת שהיא הרגישה לחלוטין לגמרי כמו בכלא, שבו מחבלי החמאס החמושים הם הסוהרים. תנאי התברואה שלהם היו מאוד קשים - מזון ומים בכמות דלה מאוד, טיפול תרופתי לא מתאים, לעיתים בלי מקום שמיועד לשינה. זה לחלוטין כלא, עם הרבה שעות מתות של מחשבות. היא חיה בלי לדעת מתי יום ומתי לילה, מה השעה וכמה ימים הם שם״, מתארת. ״מורן עוד הוסיפה שמה שעזר לה בתקופה החשוכה הזו היה להיות עם עוד חטופים, להתרכז בכאן ועכשיו, במיינדפולנס, ולהתפלל הרבה שיהיה טוב ושהכול כבר ייגמר. למרות זאת, היו לה בשבי הרבה רגעי חוסר תקווה, היא הייתה עם אפס יכולת לשלוט בסיטואציה אליה נקלעה״.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לדבריה, כשהחלה הפסקת האש בין חמאס לישראל, והתותחים הפסיקו לרעום, החטופים החלו להבין שמשהו משתנה: ״לאורך התקופה בשבי, מורן והחטופים האחרים שמעו את הלחימה והתותחים והפגזים של צה״ל ברצועת עזה, אך פתאום ביום אחד, נהייתה דממה, התותחים פסקו. הם הבינו שמשהו משתנה, שאולי יש משא ומתן שמתנהל כדי לשחרר אותם או הפסקת אש. הם קיוו והתפללו שזה סימן למשהו טוב, אך לא דיברו על כך זה עם זה כי פחדו לחשוב באופן חיובי ואז להתאכזב״.
״ברגע שהחלו הפעימות הראשונות של העסקה, וחלק מהחטופים הופרדו ונלקחו ממקום המסתור של השבי, אז חלחלה ההבנה אצל השאר שהם הוחזרו לישראל, ושזה הכיוון הבא שלהם. במקביל, חלק מהחטופים שהיו עם מורן וחזרו לארץ נתנו לנו מידע על מצבה. לאחר מכן, בפעימות הבאות, נלקחו עוד חטופים - ולבסוף מורן נשארה השבויה היחידה שנותרה באותו מקום מסתור״, היא חושפת.
״ביום שלישי, בשעה 2:30 בלילה, בישרו לנו שהיא ברשימה, ושהיא תחזור אלינו בקרוב מאוד. אמש נפגשנו איתה לראשונה, וזכינו לחסד אמיתי. ניכר עליה כעת שהיא מאוד רזתה וחזרה חלשה מאוד. היא עדיין נמצאת בבית חולים, עוברת בדיקות, היא עדיין פצועה ולא יכולה לדרוך על הרגל שלה. היא באדרנלין גבוה מאוד מאז חזרתה, אך בו זמנית אנו מרגישים שהיא כאובה ממה שעברה. מאמינה שיש דברים שעוד יצופו אצלה, ואנחנו כאן כדי לתמוך בה. כרגע היא במודעות מאוד גבוהה לעצמה, אבל עדיין לא קלטה מה היה בארץ בתקופה שהם היו בשבי, מה התחולל באותם רגעים בישראל, ולאיזה מאבק נכנסנו כדי שהחטופים ישובו״.
עם חזרתה של בת דודתה, חשוב לכנרת להדגיש לא לשכוח את שאר החטופים שעדיין חווים את התופת: ״החזרה של מורן מבהירה לנו שחייבים להמשיך ולעשות כל מה שצריך כדי שכל החטופים יחזרו, התנאים שם קשים בסיטואציה בלתי אפשרית. אמנם מורן כאן, ואנחנו זכינו לרגע של חסד להיות איתה ולעזור לה, אך אנו לא שוכחים שיש משפחות שעדיין מחכות לרגע ההתייחדות עם אהוביהם. אסור לנו לשתוק או לשקוט עד שכולם חוזרים הביתה. האור גדול בתוך החושך שאנו שרויים בו הוא האהבה האמיתית והאחדות של עם ישראל״.