הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס
בני דרייפוס, מנכ"ל מפעל הפיס: "מפעל הפיס רתום ומגויס למערך החירום הלאומי של מדינת ישראל. בחרנו להשקיע במתן מענה הוליסטי לטיפול וסיוע לשורדי המסיבות בדרום על מנת לצמצם ככל הניתן את ההשלכות הטראומטיות ולהתרכז בהחלמה, העצמה ותקומה. כל ישראל ערבים זה לזה".
הילה סופרמן הרניק, מנהלת תחום טיפול בפרט תכנית יתד, משרד הרווחה: "הנפגעים הם בגיל שבו כל החיים עוד לפניהם – לימודים, זוגיות, בניית משפחה, עבודה, ואנחנו רוצים לעטוף אותם בכל התמיכה הדרושה כדי שיחזרו אל המשימות האלה בצורה הכי טובה שיש. לזכותם ייאמר– שזו קהילה חזקה, גיל אופטימי ועם יכולות להתמודדות".
בוקר השבעה באוקטובר הותיר אחריו קהילות רבות ומעגלים אנושיים רבים, שחוו, וחוות עדיין - כאב, אובדן והלם. משפחות, יישובים, יחידות צבאיות. אחת הקהילות הייחודיות שנפגעה באירוע היא של באות ובאי המסיבות "נובה" ו"פסיידק" שמצאו את עצמם באחת החזיתות הקשות של המתקפה. באי המסיבות הותקפו עם שחר כשהם חשופים במרחב הפתוח, בעודם רוקדים מאז הערב הקודם – חווים כנראה את המעבר החד ביותר בין אושר לאימה צרופה.
כ-4,000 איש השתתפו במסיבות, מאות מהם נרצחו, נחטפו, הותקפו ונפצעו – והנותרים מהם, התברר במהרה, ספגו את האירוע כקהילה גדולה. את הקהילה הזאת, הפחות מוכרת בציבוריות הישראלית, החליטו שורה של גופים לשים במרכז תשומת הלב והקימו עבורה תוכנית ליווי מיוחדת.
התוכנית הינה תוכנית בין משרדית ובין מגזרית שאליה חברו משרד הרווחה, מרכז השלטון המקומי, מפעל הפיס, משרד הבריאות, ביטוח לאומי, רשות הצעירים במשרד לפיתוח הנגב והגליל, הרשות לביטחון קהילתי, הקואליציה הישראלית לטראומה ונט"ל. מטרתה מתן טיפול רב-מערכתי ורב-שלבי לשורדי המסיבות ולמעגלים המקיפים אותם. טיפול שמטרתו לצמצם ככל הניתן את השלכות האירוע הטראומתי ולאפשר למי ששבו משם חזרה מיטבית לתפקוד ולחיים מלאים.
"מדובר על שכבת גיל צעירה יחסית", מעידה הילה סופרמן הרניק, מנהלת תחום טיפול בפרט שלתוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי. "תכנית יתד מיועדת לצעירים בני 18 עד 26, אם כי לצורך המענה הייחודי כאן , החרגנו את ההגדרות גם מעבר לגיל הזה. זה גיל שבו כל החיים עוד לפניהם – לימודים, זוגיות, בניית משפחה, עבודה, ואנחנו רוצים לעטוף אותם בכל התמיכה הדרושה כדי שיחזרו אל המשימות האלה בצורה הכי טובה שיש. לזכותם ייאמר – שזה גיל אופטימי ועם יכולות התמודדות". הנכונות המהירה של מפעל הפיס להעמיד תקציב ייעודי לטובת אוכלוסיית השורדים, הובילה ליצירת מעטפת תקציבית ומקצועית משותפת.
משלימים כל מה שחסר
התוכנית שבנו הגופים שואפת לצמצם ככל האפשר את השלכות האירוע הטראומתי על המשך חייהם של שורדי המסיבות. העקרונות המנחים בגיבושה היו הנגשת מענה טיפולי מקצועי בסמוך ככל הניתן לאירוע, תוך שמירה על רצף טיפול - ליווי סוציאלי ןסיוע נפשי, סיוע במיצוי זכויות, ייעוץ תעסוקתי והכוונה לגופים ולרשויות שיוכלו לסייע בהמשך. כל אלה הם שכבה נוספת על העזרה ראשונה – לה זכאים כל שורדי המסיבות ללא יוצא מן הכלל – מטעם ביטוח לאומי ומשרד הבריאות, באמצעות מרכזי החוסן, ניתן טיפול נפשי באמצעות "נוהל חרדה", המיועד להגיש סיוע מידי לנפגעים. "מדובר על סיוע ראשוני של 12 עד 24 פגישות עם מטפלים מעולים", מסבירה סופרמן, "במנגנון שלא דורש המתנה ולא תשלום. הטיפול הראשוני הזה מכוסה באופן מלא".
התוכנית, כאמור, אינה מסתפקת בכך. "בנינו יחד מערך גדול עם ארגון נט"ל – מעטפת בהובלה של נשות מקצוע ייעודיות לעניין, שמספקת התערבויות קבוצתיות שהן השלמה לטיפולים של משרד הבריאות ושל ביטוח לאומי", מסבירה סופרמן. "מה שיצרנו עם מפעל הפיס, שלטון המקומי , הקואליציה ונט"ל הוא מנגנון שמטרתו, בין השאר, לאתר את הצמתים שבהם העסק לא עובד. אנשים שלא קיבלו מענה, איתור אקטיבי ופנייה לאנשים שלא פנו לקבלת סיוע אחרי האירוע – אנחנו עובדים לאתר, לפרסם ולמצוא אותם".
אף אחד לא ייפול בין הכיסאות
התוכנית כוללת גם הכשרת צוותים שידעו לעבוד נכון בתוך ההקשר של הטראומה ושל הקהילה הספציפית הזאת, עבודה מודעת-טראומה ורב שכבתית. כזו שבין השאר מזהה צרכים נוספים – של שייכות, של יצירה, של חיפוש רוחני, ולעתים קרובות – גם של טיפול ותמיכה במעגלים נוספים שלא היו במסיבות עצמן. "ההורים של הצעירים האלה", מספרת סופרמן, "חוו את האירוע בחלק מהמקרים באופן קשה יותר מהילדים שלהם.
"ולא רק בהורים ובמשפחות אנחנו מטפלים – יש פה עוד מעגלים, של חברים, למשל, שהיו אמורים להיות במסיבה ומסיבה כלשהי לא היו. הם חלק מהקהילה, הם חוו אובדנים גדולים של חברים אחרים שכן היו – ובגיל הזה, אני חייבת לומר, חברים הם לפעמים מעגל קרוב יותר ממשפחה. אלו אנשים שלא עונים להגדרה 'משפחה שכולה' וגם לא 'שורדים' – אבל הם במצוקה גדולה מאוד. אנחנו משקיעים המון אנרגיה לראות שאף אחד נופל בין הכיסאות".
סופרמן מציינת לטובה את הקהילה הזו, ומספרת על האופן שבו היא התלכדה בשבועות שאחרי האירוע. "יש ערבות הדדית ומחויבות גדולה של מפיקי הפסטיבלים לאנשים שלהם – זה דבר שיוצר חוסן. הם בעצמם הקימו מרחב פיזי שמיועד לקהילה לצורכי ריפוי, וניכר שאלו אנשים שעסוקים באופן אמתי בחיפוש טוב ואור ופחות בכעס ותסריטי "מה היה אילו". הם עסוקים בשיקום, בתמיכה הדדית וזה נרטיב מאוד בריא. אפשר לראות פה תסריט של ריפוי והחלמה".
מענה הוליסטי ותקוות גדולות
עד כמה ההתארגנות לתוכנית התמיכה הבין-גופית היא יוצאת דופן? סופרמן סבורה שהיא ייחודית בהחלט. "אלפי צעירים שהגיעו למסיבה במטרה לרקוד ולשמוח, מצאו עצמם ללא הכנה באירוע טראומטי שיש לו השלכות רחבות אישיות וקהילתיות. שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה וגורמי טיפול אחרים נובע מתוך המחויבות שלנו לקחת אחריות על הטיפול והסיוע לשורדים, לצד יוזמות פרטיות מבורכות. שיתוף הפעולה כאן הוא ייחודי כיוון שהוא מאגד הרבה מאד גורמי סיוע -רשמיים ולא רשמיים של מדנית ישראל, לצורך הקמת מעטפת שלמה שתסייע לשורדים לצמצם את תחושות הטראומה שהם חווים ולסייע להם לחזור לחיים שגרתיים ככל הניתן במהרה".
גם טליה לבנון, מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה, סבורה שהתוכנית נותנת מענה ייחודי לנפגעים: "התוכנית לשורדי המסיבה מאפשרת בנייה של מענה מדויק ומותאם לאוכלוסייה זו והינה חלק מהמחויבות לבנות רשת רחבה ככל האפשר של שירותים שיחזקו יכולת התמודדות ושיפור איכות החיים.
ואילו בני דרייפוס, מנכ"ל מפעל הפיס, מסכם את המהלך יוצא הדופן ואת השותפות בתוכנית כך: "מפעל הפיס רתום ומגויס למערך החירום הלאומי של מדינת ישראל בעת הזו. בחרנו להשקיע גם במתן מענה הוליסטי לטיפול וסיוע לשורדי המסיבות בדרום, שהפכו בן רגע לזירת מלחמה מדממת ועלינו לעשות כחברה כל שביכולתנו על מנת לצמצם ככל הניתן את ההשלכות הטראומטיות ולהתרכז בהחלמה, העצמה ותקומה. מחובתנו להחזיר את כל האנשים לשגרה, לחיים תקינים ומועילים למענם, למען קרוביהם ולמעננו במדינת ישראל, בה כל ישראל ערבים זה לזה".
הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס