לקראת יום השואה הבין-לאומי, שיצוין בי"ז בשבט התשפ"ד, ה-27 לינואר 2024, פרסמה היום (שלישי) הרשות לזכויות ניצולי שואה נתונים עדכניים, לפיהם חיים היום בישראל 137,401 ניצולי שואה ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. זוועות ה-7 באוקטובר הציפו אצל רבים מניצולי השואה טראומות עבר ורבים מהם חוו מחדש חרדה ופחד, תחושה של היעדר הגנה ואובדן בטחון אישי, גם כשלא נחשפו באופן ישיר לאירועים. מצבם של הניצולים בעוטף עזה ובאזורי העימות שנתלשו מביתם קשה משמעותית, זאת לאור כך כי לרוב נמצאים הניצולים ללא המטפלים הסיעודיים, היות ועברו לבתי המלון או לבתי קרוביהם.
לחמו בגבורה בקרב: סיפורי הנופלים באסון הקשה ברצועה
ניצול שואה אחד, משה ריידלר ז"ל, נרצח בשבת השחורה. ריידלר שרד את השואה ברומניה כילד, ללא משפחה, ולפני מספר שנים עבר לגור ליד בני משפחתו ביישוב חולית שבעוטף עזה. מר ריידלר נרצח באכזריות בגיל 91, ביחד עם המטפל שלו, בביתו בקיבוץ.
מספר ניצולי השואה תושבי עוטף עזה עמד ערב המלחמה על 554 ניצולי שואה, וכן 315 נפגעי התנכלויות אנטישמיות. ומספר ניצולי השואה תושבי הצפון עומד על 606 ניצולים, וכן 512 נפגעי התנכלויות אנטישמיות. ניצולי שואה רבים מצאו את עצמם שוב במעגל האסון והאבל, כשאיבדו ילדים או נכדים שנרצחו או נחטפו לעזה, או חיילים שנפלו בקרבות בעקבות המלחמה.
93 ניצולי שואה בחרו להישאר בעוטף עזה, לרוב ללא עורף משפחתי וללא אספקה של מוצרים חיוניים, ובעוד שבני משפחתם פונו לבתי מלון. הרשות פעלה מידית לחלוקת חבילות מזון ומוצרים חיוניים לאותם ניצולים (בסיוע ועידת התביעות); וכן פעלה לשינוע תרופות עד לביתם (בסיוע קופות החולים והרשויות המקומיות). עוד עלה מנתוני הרשות כי 190 ניצולים תושבי העוטף פונו לבתי מלון ברחבי הארץ, חלקם עם בני משפחה, אך חלקם ללא עורף משפחתי תומך. יתר הניצולים התפנו לקרובי משפחה ברחבי הארץ. רבים מהניצולים העידו על חוויית בדידות ותלישות ממרכז חייהם, וזאת גם כאשר היו עם קרוב משפחה.
בראי האירועים הקשים וההבנה למצבם הייחודי של ניצולי השואה, פעלה הרשות מהשבוע הראשון למערכה, ליצירת קשר אישי ומידי עם כל ניצולי השואה תושבי העוטף, ובהמשך עם ניצולי השואה שפונו מיישובי הצפון: הפרויקט הורחב בשיחות יזומות של הרשות עוד לכ-20 אלף ניצולים תושבי הדרום, ובהם מאשקלון, מנתיבות ומאופקים. הרשות הפנתה 549 ניצולים לתכנית להפגת בדידות; הפנתה 348 ניצולי שואה לשיחות עם גורמי מקצוע טיפוליים; וכן קיימה למעלה מ-120 ביקורים של עובדות סוציאליות בבתי המלונות ברחבי הארץ, מטבריה ועד אילת, וכן בביקורי בית אצל הניצולים ובני משפחתם. בנוסף, הרשות יצרה קשר עם 36 מחלקות רווחה ברשויות המקומיות ברחבי הארץ ודיווחה להן על ניצולים תושבי עוטף עזה שפונו לתחומן, והמתגוררים אצל קרוב משפחה, לצורך תמיכה חומרית (אספקת סלי מזון וצרכים אחרים) או תמיכה חברתית (מועדוני יום, מתנדבים וכו').
הגיל הממוצע של כלל ניצולי השואה עומד כיום על 86, המבוגרת בהם ילידת טוניס בת 111, והצעירים שבהם בני 77, ילידי 1946. 436 ניצולים חגגו יום הולדת 100 בשנה החולפת; 32,164 ניצולים עברו את גיל 90, ו-1,225 ניצולים חצו את גיל 100. כ-62% מכלל ניצולי השואה בישראל הן נשים (59,642). מקרב נכי המלחמה בנאצים 193 נותרו עמנו וגילם הממוצע עומד על 98.
בשנה החולפת, העניקה הרשות תגמולים, מענקים והטבות בסכום של למעלה מ-5.5 מיליארד שקלים, מתוכם כ-4.2 מיליארד שקלים כתגמולים ומענקים ישירים לניצולים; ובמסגרת זו פעלה להביא את כלל השירותים עד לביתם של הניצולים. חיפה היא העיר שבה מתגוררים מרבית הניצולים (9,319), אחריה ירושלים (8,743) ותל אביב (7,320).
כ-36,663 מניצולי השואה הם ילידי אירופה, מתוכם 14,425 ילידי רומניה המהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב ניצולי השואה (39%). 6,880 ילידי פולין (18%), 3,714 יוצאי בולגריה (10%), 1,876 ילידי הונגריה (5.1%), 5,772 ילידי ברית המועצות לשעבר(15.7%), ו-1,754 נולדו בגרמניה (4.7%). 3,253 הם יוצאי תוניסיה אשר היו תחת כיבוש נאצי ורבים מהם נשלחו למחנות כפייה ועבודה; וכן 3,496 יוצאי לוב שחלקם נשלחו למחנות כפייה ועבודה, ורבים חוו בריחה מחמת הפחד.
אורי מקלב סגן השר הממונה במשרד ראש הממשלה: "מאז תחילת הלחימה אנחנו רואים את ההשראה היתירה שנותנים הניצולים לתקומה ולהתלכדות עם ישראל בעוצמה גדולה. אנחנו עומדים לצד הניצולים במגוון התחומים שמפעילה הרשות, ומלווים אותם כדי לתת מעטפת רחבה וחזקה יותר בעיקר בתקופה הנוכחית – זאת חובתנו. נמשיך לפעול למען הניצולים ככל הניתן".
רונית רוזין, מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה: "אוכלוסיית ניצולי השואה בישראל מתמעטת משנה לשנה, ואנחנו דואגים היום ברשות בעיקר למי שחוו את זוועות השואה כילדים ובני נוער, מי שעולם הילדות שלהם היה רווי אימה, כאב ואובדן, שעלו ארצה והקימו את מדינת ישראל, ובחודשים האחרונים בזיקנתם, נאלצים לצערנו לחוות מחדש תחושות קשות אלה. אנו רואים את חובתנו ברשות בשנים אלה להתאים את המענים לצרכים של ניצולי השואה בזיקנתם, לדאוג לרווחתם, איכות חייהם ובריאותם, להבטיח שיקבלו את כל המגיע להם עד הבית, ושלא יהיו לבד. אנחנו פועלים מתוך תחושת דחיפות לדאוג לכך, בשיגרה וביתר שאת בחודשים האחרונים".