"ההורים היו שומעים ממני כמה אני עובד קשה במרכז הסיוע, ולא האמינו לי. אז החלטתי להביא אותם כדי שיראו מה אני עושה, שזה אמיתי. מאז שניהם הגיעו להתנדב איתי. אמא שלי ואני מתנדבים אחת לשבוע, להביא סלי מזון לניצולי שואה הביתה", מספר מתן יצחק מחולון על הרגע שבו ההתנדבות שלו בפתחון לב הפכה להיות סיפור התנדבות משפחתי.
מתן, בן 20, התחיל את המסע שלו עם פתחון לב במסגרת שירות לאומי. בעקבות פציעה במהלך הטירונות מצא עצמו עומד בפני תפקידי עורף. "אמרתי שאין מצב שאני לא תורם למדינה. במקום זאת הגעתי לעשות שירות לאומי בפתחון לב ותוך שנייה נשאבתי למקום".
מתן סיים את תקופת השירות הלאומי אבל ממשיך להתנדב בארגון, לשם הביא גם את משפחתו. "אחד הרגעים הכי מרגשים מבחינתי היה שלקראת פסח, אבא ואמא שלי, אסף ודניאלה, הצטרפו אליי בהכנת סלי המזון. אני זורק לאמא את הסוכר, היא זורקת לי את האורז. זה עשה אותי מבסוט".
ההתנדבות והעזרה זורמת בוורידי המשפחה דורות אחורה, והסיפור מתחיל עוד מימי סבא וסבתה של אמו בת ה־46, שנולדה כילדה נוצרייה בסרביה בשם מריה פובזן, וב־1990, רגע לפני מלחמת המפרץ כשהיא בת 13, התגיירה ועלתה לישראל.דניאלה ממשיכה: "אמא שלי הייתה רק בת 8 והייתה רוכבת עם הסוס והעגלה לשדות להביא לעובדים אוכל ושתייה. בכל יום רביעי באופן קבוע אנחנו לוקחים חבילות מזון ומביאים לניצולי שואה".