בחמישי האחרון נוסף שמה של מפל אדם ז"ל, שנרצחה במסיבת הנובה ברעים, לשם של "נקודת לחם", מאפייה ובית קפה ברמת השרון, והמקום הפך ל"קפה מפל - נקודת לחם". "אבא שלי ואני חשבנו איך אפשר להנציח את מפל בצורה מיוחדת. אבא שלי הציע את השם 'קפה מפל', אני כמעט התעלפתי במקום ואמרתי: 'מקסים, בוא נעשה את זה'", אומר רועי שלו, בן זוגה של מפל, שיוצא בימים אלה למסע בארצות הברית, שבמהלכו גם יספר לעולם מה שקרה כאן ב־7 באוקטובר.
מעיין אדם זועמת: בית הקברות של אחותה מפל היה סגור בשבת
מעיין אדם בדמעות חנוקות: "השמיים נפלו והשמש כבתה"
מבחינתו, מציין שלו, ההנצחה הזו שבה המקום ייקרא על שמה של מפל היא "הדבר הכי עוצמתי, יפה ומרגש. מה שעושה לי טוב זה להנציח את הילדה המיוחדת הזו בכל דרך שאני יכול, וזו דרך הכי מיוחדת. מפל אהבה את המקום הזה, אהבה מתוקים ואהבה גם אותי", הוא אומר. שלו, 29, ואדם, 26, הכירו לפני כשנתיים. "אני סוג של התאהבתי בה ממבט ראשון", הוא מספר.
"ניסיתי להתחיל, היא עשתה חם־קר, משחקים, יצאנו לדייט, היה מוצלח, אבל אחר כך היא שלחה לי הודעה שהיא מעדיפה שנישאר בקשרי ידידות. מפל הצטרפה לחבורה שלנו, הפכנו לידידים, אבל אני הייתי מאוהב. עבר זמן, ניסיתי לא ללחוץ יותר מדי, הבנתי שהיא לא רוצה, ואז יצאתי עם חברה שלה, וזה 'הפך אותה', אפשר להגיד. מפל התקשרה אליי איזה לילה, נסעתי אליה ומאז היינו מאוהבים. מפל גרה בתל אביב, ומהיום שהפכנו לזוג - כל יום הייתי אצלה. היינו כל הזמן יחד, ובסוף גם עברנו לגור בשכירות בכפר יונה. קנינו רהיטים, אימצנו כלבה ביחד, הכל היה כבר במחשבה לעתיד, לחתונה, למשפחה, לילדים".
ואז הגיע ה־7 באוקטובר
"מפל קנתה כרטיס למסיבה הזאת הרבה זמן מראש. היא נזכרה להודיע לי כמה ימים לפני, אני פחות רציתי, היא התעקשה, לא יכולתי לעמוד בפניה ועל הדרך גם הזרמנו למסיבה את הילי סולומון ז"ל, 27, החברה הכי טובה שלי. דרכי הילי ומפל התחברו. כשהחל כל הבלגן, עלינו לאוטו, נסענו צפונה, לא הצליח לנו, פרססנו דרומה, היינו מוקפים כבר במחבלים, ירדנו מהאוטו, ברחנו, התחבאנו מתחת לאיזה רכב שהיה במקום. המחבלים הגיעו מתחת לרכב, עשו וידוא הריגה בי ובשתי הבנות. הן מתו ואני נשארתי עם שני כדורים בגב. שבע שעות שכבתי ליד בת הזוג שלי שהייתה כבר מתה וחיכיתי לעזרה של הצבא".
איך מרגישים ברגעים כאלה?
"הבנתי מיד שהן לא בין החיים. הייתי מנותק מהרגש, ניסיתי לעבוד יותר רובוטית כדי לשרוד את זה. ניתקתי את כל האמוציות שהיו בי וניסיתי לשרוד. חייל ושוטר שהגיעו לאזור לא ראו אותי, אבל אני ראיתי אותם. הושטתי יד מתחת לאוטו כדי שיראו אותי. הם חשבו בהתחלה שאני מחבל, אמרתי: 'רועי שלו מכפר יונה, ישראלי'. הם ביקשו ממני לזחול אליהם. אמרתי: 'לכו לבנות, הן צריכות עזרה'. קיוויתי על האחוזים הבודדים שאולי הן בחיים. החייל והשוטר אמרו לי שהם חייבים לחבור ליחידה שלהם, אמרו לי להישאר שם, וכעבור שעה הגיע רכב צבאי שחילץ אותי".
"טראומה על טראומה"
בחצי השנה האחרונה עבר שלו, כהגדרתו, רכבת הרים. כשבוע וחצי לאחר האובדן הנורא של מפל והילי, בזמן שהוא מטפל בעצמו בגוף ובנפש, אמו, רפאלה שלו, שמה קץ לחייה. "בגלל כל המכות שספגנו, הרצח של מפל והילי, וגם היה קצין בגולני שנפל בקרב והיה בן של חברה טובה של אמא - הנפש של אמא כבר נרצחה, עד שבלילה אחד היא פשוט יצאה ושמה וקץ לחייה", הוא מספר.
"אמא ראתה את מפל בתור הכלה שלי, הן אהבו מאוד אחת את השנייה. זה היה בלתי נסבל עבורה, ואז נחתה עליי מכה נוספת. אני לא יודע איך אני מצליח להכיל את כל מה שקורה. אני עדיין כל כולי במפל, עוד לא הגעתי לאמא והילי. זו טראומה על טראומה, אובדן על אובדן של אנשים שהיו הכי קרובים אליי. אגיע לכל אחת מהן, לאמא ולהילי, כשאהיה מוכן. כרגע אני עסוק רק במפל".
מי מסייע לך בימים אלה?
"קודם כל, יש לי אבא, אח ואחות מושלמים שעוטפים אותי ועוזרים לי. יש לי את החברים הכי טובים בעולם שלא עוזבים אותי ונמצאים איתי כל יום. אני גם בקשר עם מעיין אדם, אחותה של מפל, ועם כל המשפחה של מפל. אני גם מטופל מבחינה נפשית מכל זווית אפשרית. ואני בחור יותר חזק ממה שאני חושב, אם אני מצליח כיום להתאמן, לרוץ, ללמוד קצת אנגלית ולעשות דברים שעושים לי טוב לנפש. בעוד יומיים אני נוסע למסע בארצות הברית. זה מסע הסברה וגם מסע אישי, כי אני מרגיש צורך לצאת מהמדינה. לא יכול להישאר כאן מה־7 באוקטובר, חייב לשבור שגרה ולעשות רגע ניתוק טוטאלי מכל הרעש שסביבי. אני צריך קצת לנשום, לחפש את עצמי, וגם לספר לעולם מה קרה".
אתה מרגיש כעס על מה שאירע ב־7 באוקטובר?
"אני כועס, אני מאוכזב, יש לי את כל התחושות הנוראיות לגבי המדינה, הצבא והממשלה שלי. אבל אני מעדיף לא להתעסק בזה גם כי זה לא הזמן, אנחנו במלחמה, וגם הנפש שלי לא צריכה כרגע להתעסק בזה כי זה לוקח אותי אחורה. אבל אני מאוד עצבני, מאוד כועס, מאוד מאוכזב ממה שקרה ב־7 באוקטובר בכל קנה מידה אפשרי. עברנו את היום האכזרי בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואסור לנו לשכוח מה שקרה. לפעמים יש תחושה שזה בורח, שזה מתפספס, שיש לנו זיכרון קצר. חשוב לי גם לומר שיתחילו יותר לעשות ופחות לדבר, כי כבר נמאס לנו מדיבורים".
"לב מרוסק"
מפל, מספר שלו, חסרה לו בכל דבר. "אם זה בארוחה, במסיבה, בלילה כשאני הולך לישון, כשאני רואה זוג בטלוויזיה - כל דבר מזכיר לי אותה, כל דבר מכאיב לי, כל דבר אני משווה אליה, ואני יודע שאי אפשר להשוות אליה כי היא הייתה הכי טובה. זה לב מרוסק שאני לא יודע מתי אצליח לחבר אותו, אם בכלל. פשוט סיפור אהבה מושלם שנקטע בצורה הכי אכזרית שיש".
לשלו מאוד חשוב להנציח את מפל. "אני לא מפסיק לדבר עליה בכל מקום אפשרי - וזו ההנצחה הכי טובה", הוא אומר. "בכל מקום שאני הולך אני אומר מי היא הייתה, כמה טובה הייתה, כמה העולם הפסיד שלא הכיר אותה. לא אפסיק לדבר עליה בכל מקום ולהנציח אותה בכל דרך שאני יכול. מפל הייתה בן אדם עם שמחת חיים הכי גדולה שראיתי, אנרגיות, חיוכים. היא הייתה בחורה שאוהבת לעזור, שתמיד נותנת בלי שום ציפייה לקבל חזרה משהו. מפל אהבה לארח, לבשל לחברים, הייתה הבן אדם הכי מיוחד שפגשתי בחיים. היה לה את החיוך הכי יפה בחיים, שבזכותו התאהבתי בה. היא הייתה ילדה ממכרת, אנשים רצו להיות בסביבתה".
איך עלה הרעיון להנציח אותה דרך בית הקפה?
"אבא שלי פתח בתחילת הקורונה עסק בשם Cakenet למשלוחי קונדיטוריה. העסק התפתח ועם הזמן אבא שלי הגיע ל'נקודת לחם' - מאפייה מאוד מוכרת ברחוב ויצמן 6 ברמת השרון. אז בעצם נוצר חיבור בין שני העסקים, זה הפך למאפייה ובית קפה, ואני ניהלתי את העסק יחד עם אחד הבעלים של 'נקודת לחם'. מפל הייתה מגיעה הרבה פעמים לקונדיטוריה כשעבדתי בה, היינו יושבים הרבה שם. אני תמיד חושב איך להנציח את מפל. אבא שלי, רונן שלו, הציע כאמור להוסיף לשם המקום את 'קפה מפל', ומאוד התחברתי לרעיון. אני עצמי לא עובד בכלל מה־7 באוקטובר. אבא שלי החליף אותי שם".
מפל, מוסיף שלו, "הייתה בוכה מאושר אם הייתה יודעת שהיא מונצחת ככה. היא אהבה את המקום, אהבה מתוקים, אהבה אותי ואת המשפחה שלי. פיזית היא לא איתנו, אבל בלב היא תמיד איתנו. היא הייתה בוכה מהתרגשות ומאוד שמחה ומתרגשת אם הייתה רואה זאת, ואני מאמין שהיא רואה הכל. כל האנשים שהגיעו למקום התרגשו, החמיאו, אמרו שהיא מאושרת בשמיים ברגע זה ושזו הנצחה שהיא הייתה אוהבת".
אם היית יכול, מה היית אומר למפל ברגעים אלה?
"שתדע שאני אמשיך לאהוב אותה עד יומי האחרון, ואני מאוד מקווה שניפגש שוב".