ארזתם לבד? מדריך "מעריב" ענק: כל החיסונים וההכנות לקראת החופשה בחו"ל

אחרי חודשים ארוכים שבהם נתב"ג פעל במתכונת מצומצמת, אלפי ישראלים צפויים להמריא לחו"ל בחג הפסח ובכלל לקראת חודשי הקיץ הקרבים. אלא שהחופשה עלולה להפוך לעתים גם לסרט רע, וגם אם היא קצרה, כדאי להיערך אליה היטב.

ההסתדרות הרפואית לבתי החולים: "טיפול במחבלי חמאס הוא מחובתנו כרופאים"
בצל הכאב העצום: איבריו של לוחם המילואים שנפל יצילו חמישה אנשים

באילו מסמכים וציוד רפואי כדאי להצטייד? אילו חיסונים נדרשים לכל מקום? ומה כדאי לברר רגע לפני שאתם יוצאים לשדה התעופה? לפניכם המדריך המלא לחופשה בריאה ושקטה בחו"ל.

הנחיות כלליות:

1. הכניסו לטלפונים של בני המשפחה את מספרי מוקדי החירום במדינת היעד (למשל: ארה"ב, קנדה ומקסיקו – 911).

2. בררו באמצעות חברת הביטוח שלכם אילו שירותי רפואה נמצאים בכל יעד, מסלול ובית מלון שבו תשהו. חלק מחברות הביטוח מפרטות את רשימת רופאי הילדים ורופאי המשפחה שדוברים את שפתכם ומכוסים בביטוח שלכם.

3. קופות החולים בישראל מאפשרות לכם להצטייד בתרופות בסיסיות לשעת חירום. אלה כוללות משחות לגירוד או פריחה, טיפות לדלקת עיניים ואוזניים, אבקת מינרלים לטיפול בהתייבשות, תרופה לתולעים, ואפילו משטח גרון לבדיקת הימצאות חיידק סטרפטוקוק, ערכה לבדיקת קורונה ושפעת ובדיקה מהירה לדלקת בדרכי השתן. הצטיידות בתכשירים אלה תחסוך לכם כאב ראש וריצות בחיפוש אחר רופא או בית מרקחת.

4. אל תשלחו את כל התרופות במזוודה. הקפידו לארוז את כל התרופות שלכם לכל תקופת הנסיעה פלוס כמה ימים נוספים בתיק היד. עליכם להצטייד גם במכתב מרופא המשפחה באנגלית המציין שאתם משתמשים בתרופות כרוניות (כמו זריקות אינסולין לחולי סוכרת).

5. ישנן תרופות שאסורות בחלק ממדינות היעד. כך למשל קנאביס רפואי אסור בשימוש במדינות רבות. תרופות אחרות שאסור להכניס בחלק מהמדינות כוללות גם תרופות לשיעול המכילות קודאין, תרופות אופיאטיות לשיכוך כאבים, ואפילו תרופות למיגרנה.

6. אם אתם מתכננים נסיעה למזרח הרחוק, למרכז ולדרום אמריקה או לאפריקה, מומלץ לגשת למרכז רפואת מטיילים באזור מגוריכם ולקבל את החיסונים המומלצים, הנחיות לגבי כללי זהירות ספציפיים ומידע על שירותי הרפואה המקומיים ומחלות נפוצות. במרפאת מטיילים תקבלו גם הנחיות לטיפול מונע למלריה, ומרשם לאנטיביוטיקה שרצוי שיהיו עמכם בנסיעה.

7. כדאי לזכור שיש הבדל בין מטיילים שנוסעים לתקופה ארוכה עם תוכניות לינה לא מוגדרות, לבין אלה שנוסעים לתקופה קצרה, לטיולים מאורגנים או למלונות פאר. התרמילאים מוגדרים מראש כמטיילים בסיכון גבוה, ולכן מקבלים יותר חיסונים. בסיכון גבוה נמצאים גם אנשי עסקים בביקורים חוזרים, או מבקרים למשך יותר מארבעה שבועות. אלה הנוסעים לתקופה קצרה, שוהים בבתי מלון ואוכלים במקומות בעלי היגיינה גבוהה זקוקים לפחות חיסונים.

8. את הבעיות הרפואיות העיקריות שאורבות למטיילים בארצות העולם השלישי אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: מחלות שעוברות בשל היגיינה לקויה של מזון ומים, ומחלות שעוברות בעקיצות יתושים. ככלל, כל מקור מים עלול להיות מזוהם בטפילים, בחיידקים ובנגיפים, ולכן אין לשתות מי ברז גם במלונות מפוארים. גם את השיניים רצוי לצחצח במים מטוהרים. את המים מטהרים בהרתחה, בעזרת תמיסת יוד או עם כדורי כלור.

כדאי לזכור שגם בקבוקי מים מינרליים סגורים לא מבטיחים שהמים אכן נקיים. בעניין זה שתייה תוססת תהיה בטוחה הרבה יותר, שכן תהליך ההתססה מונע התרבות של חיידקים, נגיפים וטפילים. אם חשבתם להקפיא את המים או להוסיף קוביות קרח למשקה שלכם, כדאי שתדעו שההקפאה לא קוטלת חיידקים ונגיפים. לכן גם מומלץ להימנע משלגונים שמקור המים שמהם הוכנו לא ידוע.

באשר למזון, אוכל מבושל וחם (כולל בשר) תמיד בטוח יותר ממזון קר, כיוון שהחימום הוא בעל אפקט מחטא. כך למשל אכילת ירקות חיים עלולה להיות מסוכנת, שכן יש חשש שהירקות גודלו באמצעות מי שפכים. לכן מומלץ לאכול ירקות מבושלים במקום סלטים טריים. פירות עם קליפה מוגנים ואין סכנה באכילתם.

הבעיה השכיחה ביותר בקרב מטיילים לארצות אקזוטיות היא שלשול. כדי להימנע מכך שמרו על היגיינה מקסימלית, שכוללת שטיפת ידיים אחרי כל ביקור בשירותים ולפני אכילה. מומלץ להצטייד בתכשירים לניקוי ידיים שמכילים אלכוהול ומתאדים במהירות. במרפאות המטיילים ממליצים להצטייד בטיפול אנטיביוטי למקרה של שלשול חמור. מנגד, מומלץ שלא להשתמש בתרופות עוצרות שלשול, כיוון שהתרופות האלה מאריכות את משך קלקול הקיבה ומונעות את פליטת המזהמים החוצה מהגוף.

9. אם אתם נוסעים לאזור נגוע במעופפים, זכרו שישנם יתושים מעבירי מחלות העוקצים דווקא לאחר שקיעת השמש כמו יתושי מלריה, ולעומתם יש יתושים העוקצים בעיקר ביום כמו יתושים מעבירי קדחת דנגי וזיקה.

 בזמן השהות בחדר הקפידו לסגור את רשת החלון או להתכסות בכילה. התכשירים המומלצים לדחיית יתושים הם אלה שמכילים Deet, שהוא החומר הפעיל נגד יתושים. ודאו שריכוז החומר הוא לפחות 25%.

מקדימים תרופה: מפת החיסונים המלאה

מגפת החצבת מתפשטת בחודשים האחרונים גם מחוץ לישראל. על פי הנחיות משרד הבריאות, מומלץ לאלה שלא קיבלו שתי מנות חיסון בעברם להתחסן נגד המחלה. מומלץ להקדים מנת חיסון נוספת לתינוקות בין גיל חצי שנה לשנה. חיסון זה לא יבוא במקום החיסון של גיל שנה.
באזור היער השחור בגרמניה, יעד פופולרי מאוד בקרב מטיילים ישראלים, שכיחה קרצית (קרצייה בלשון לא תקנית) שעלולה להדביק בווירוס הגורם במקרים מסוימים לפגיעה מוחית ולמוות.

הווירוס הזה עלול להדביק גם דרך צריכת מוצרי חלב שלא עברו פסטור. מאחר שהווירוס אינו קיים בישראל, החיסון נגדו אינו כלול בחיסוני השגרה של טיפת חלב. החיסון מומלץ למי שמבקר באזורים הנגועים בקרציות, ובמיוחד ביערות, צדי נהרות, ביצות וסבכי שיחים באזורים עד גובה 1,400 מטר. הקרציות פעילות בחודשים אפריל עד נובמבר, ועלולות להדביק גם דרך בגדים. בנוסף יש להתגונן על ידי לבישת ביגוד ארוך, ובסוף הטיול לבדוק נוכחות קרציות על הגוף. מומלץ לא לצרוך מוצרי חלב לא מפוסטרים באזורים אלה.

מהלך המחלה: בשני שלישים מהמקרים עקיצת קרצית אינה גורמת לתסמינים כלשהם. בשליש מהמקרים היא עלולה לגרום לתסמינים דמויי שפעת: חום גבוה, תשישות, בחילות, הקאות וכאבי ראש, המתפתחים 10 עד 14 יום לאחר העקיצה (כלומר לרוב אחרי שחזרתם הביתה).
התסמינים הללו לרוב חולפים מאליהם. עם זאת, בכעשירית מהנדבקים תהיה פגיעה קשה במוח ובמערכת העצבים, עד כדי סכנת שיתוק, פרכוסים, אובדן הכרה, נזק מוחי בלתי הפיך ובמקרים נדירים מאוד – מוות.

מניעה: ליוצאים לאזורים האלה מומלץ לשקול קבלת חיסון המגן מפני המחלה. החיסון, שניתן מגיל שנה בהזרקה לשריר הזרוע, זמין בארץ במרפאות מטיילים, וניתן בשתי מנות בהפרש של שבועיים עד ארבעה שבועות. החיסון מחזיק בגוף כעשר שנים ככל הנראה, שלאחריהן צריך לקבל מנת דחף נוספת.  

העולם השלישי

צהבת נגיפית A
מחלה שנגרמת על ידי נגיף הפטיטיס A, שעובר לרוב במים ובמזון מזוהמים או במגע עם צואה של אדם שנושא את הנגיף. הנגיף שכיח מאוד בארצות העולם השלישי. מהלך המחלה: אחרי תקופת דגירה של 15־40 יום החולה מפתח חום גבוה, חולשה, כאבי שרירים, בחילות וצבע צהוב של העור ושל לובן העין. המחלה נמשכת כמה שבועות עד כמה חודשים וגורמת לפגיעה תפקודית קשה, במיוחד בקרב מבוגרים. המחלה עלולה לגרום לפגיעה אנושה בכבד עד צורך בהשתלה.

מניעה: החיסון נגד הפטיטיס A חשוב ביותר לכל היוצאים לארצות הללו. מומלץ לקבל זריקה אחת לפני הנסיעה, שמגינה באופן מלא זמן קצר לאחר קבלת החיסון. מומלץ לחזור ולקבל זריקה נוספת אחרי 6־12 חודשים, מה שייתן לנו הגנה לשנים ארוכות. אנשים שקיבלו בעבר את החיסון המלא (שתי זריקות) או שחלו בעבר בצהבת A לא צריכים לקבל חיסון.  

צהבת נגיפית B
מחלה שנגרמת על ידי נגיף הפטיטיס B, שעובר בנוזלי גוף (דם, הפרשות, זרע), ולכן מידבק במגע עם הפרשות, בעירוי דם, בשימוש במחטים משומשות (בבית חולים, בהזרקת סמים וגם בקעקוע) ובמגע מיני. מהלך המחלה: הנגיף דוגר בגוף כמה חודשים עד שהמחלה מתפרצת, והיא כוללת חום גבוה, כאבי ראש ושרירים, צמרמורת, חולשה וצהבת. רוב החולים מחלימים, אך כ־5% ימותו ממנה או יהפכו לנשאים כרוניים של הנגיף, דבר שעלול להביא כעבור כמה שנים לפגיעה קשה יותר בכבד.

מניעה: החיסון נגד הפטיטיס B מומלץ לכל מי שנוסע לארצות העולם השלישי, ובמיוחד למי שנוסע לתקופה ארוכה, מתכנן לקיים מגע מיני לא מוגן, עובד בשירותי הבריאות או חשוף לפציעות. החיסון ניתן בשלוש מנות, כשהמרווח בין החיסון הראשון לשני הוא כחודש, והשלישי ניתן אחרי שישה חודשים. כחודש לפני הנסיעה מומלץ לקבל את שתי הזריקות הראשונות, וכעבור חצי שנה להשלים את השלישית, שמעניקה חיסון לשנים ארוכות. החל משנת 1992 נכנס החיסון לשגרת החיסונים בישראל, לכן מי שקיבל את החיסון המלא לא צריך להתחסן שוב.

טיפוס הבטן
המחלה נגרמת על ידי חיידק הסלמונלה ובאמצעות מזון או שתייה מזוהמים. היא נפוצה בכל ארצות העולם השלישי, אך המוקד המרכזי שלה הוא הודו־נפאל. מהלך המחלה: המחלה מתבטאת בחום שנמשך זמן רב, חולשה קיצונית, כאבי ראש, כאבי בטן, שלשול או עצירות. במקרים קיצוניים היא עלולה להסתיים במוות. ניתן לטפל במחלה באנטיביוטיקה, אך עקב עמידות גוברת של החיידקים לאנטיביוטיקות המקובלות הטיפול הופך לקשה יותר ויותר.

מניעה: החיסון הקיים בארץ ניתן בזריקה אחת ותוקפו כשנתיים. הוא מומלץ לנוסעים להודו ולנפאל לכל זמן שהוא, ולנוסעים לארצות אקזוטיות אחרות לתקופה של יותר מחודש (רשויות בריאות רבות ממליצות חיסון זה לנוסעים לעולם השלישי לכל פרק זמן שהוא). כיום יש בארץ גם חיסון הניתן בכדורים. מדובר בשלוש טבליות שנלקחות במרווח של אחת ליומיים.  

פוליו
מחלה זיהומית שפוגעת במערכת העצבים המרכזית. המחלה נפוצה היום באפריקה ובמזרח, בעיקר בהודו. בישראל מגיפת הפוליו האחרונה פרצה בשנת 1988, אז ניתן חיסון נגדה לרוב תושבי המדינה. מהלך המחלה: המחלה פורצת כשבוע עד 12 יום אחרי ההדבקה, ועלולה לגרום בחלק מהמקרים לחולשה ולשיתוק של השרירים. מניעה: החיסון היעיל היום הוא בהזרקת תרכיב סאלק. מנת חיסון הניתנת מעל גיל 18 מקנה חיסון לכל החיים. החיסון מומלץ ליוצאים לאפריקה, הודו, נפאל, בנגלדש ופקיסטן.

דיפתריה
מחלה שנגרמת על ידי חיידק שעובר בדרכי הנשימה וגורם ליצירת קרומים בגרון שגורמים לחנק ולמוות. בעבר הדיפתריה הייתה שכיחה באזורים רבים בעולם, אך מאז הכנסת החיסון שכיחותה פחתה. מניעה: החיסון נקרא DT נגד דיפתריה וטטנוס, ומומלץ לחדש אותו כל עשר שנים, גם בלי קשר לטיול.

מלריה
400 אלף איש מתים מדי שנה ממלריה, שבה נדבקים מאות מיליונים בשנה ברחבי העולם. נתונים קשים אלה הופכים את המלריה למחלה הזיהומית הקטלנית ביותר בעולם.למחלה, שמועברת בעקיצת יתושה, גורמים ארבעה טפילים, מתוכם שניים שכיחים ביותר: מלריה פלציפרום, שגורם למחלה קשה ואף למוות; ומלריה וויוקס, שגורם גם הוא למחלה קשה אך עם פחות סיבוכים. האזור העיקרי שממנו מיובאת המלריה הוא אפריקה, שם גם רוב מקרי המלריה הם מהסוג הקשה. אזורים נוספים שבהם המלריה קיימת, אם כי בשכיחות נמוכה יותר, הם דרום־מזרח אסיה ודרום־ומרכז אמריקה.

מהלך המחלה: המלריה מתחילה בחום גבוה, שמגיע בגלים ומלווה בכאבי ראש, בצמרמורת ובהזעה, ועלולה לפגוע גם בריאות, בכליות ובמוח. מאחר שהיא מתבטאת כמחלת חום לא ספציפית, ישנן טעויות רבות באבחנה. לכן כל חום גבוה בזמן ואחרי נסיעה לארצות שבהן נפוצה המלריה מעלה חשש להידבקות במחלה ומחייב בדיקת דם לאבחונה. איחור באבחנה עלול להוביל לסיבוכים קשים ולתוצאות קטלניות.
מניעה: היתושה שמעבירה את הטפיל היא ממשפחת האנופלס, שעוקצת בעיקר בערב ובלילה. לכן המניעה העיקרית היא הגנה מפני עקיצות יתושים: לבישת בגדים ארוכים בשעות החשיכה ומריחת חומר דוחה יתושים. באזורים רבים באפריקה בתי המלון מצוידים בכילות מעל המיטה, ואם לא – כדאי להצטייד בכילה.

התרופה הזמינה בארץ למניעת המחלה היא מלרון - כדור שנלקח פעם ביום עם האוכל, החל מיום לפני הכניסה לאזור הנגוע במלריה ועד שבוע אחרי היציאה ממנו. חסרונה העיקרי הוא מחירה הגבוה, אם כי מחיר זה ירד לאחרונה. במקרה שאין אפשרות ליטול אותה, עשוי רופא המטיילים להמליץ על דוקסילין - תרופה אנטיביוטית שמשמשת גם למניעת מלריה וניטלת פעם ביום. ניתן להתחיל בנטילת הכדורים יום לפני הכניסה לאזור הנגוע ולהמשיך עד חודש אחרי היציאה ממנו.

אפריקה

קדחת צהובה
זוהי מחלה נגיפית קשה וקטלנית, שמועברת באמצעות היתוש Aedes שעוקץ במהלך היום. המחלה מתאפיינת בחום גבוה ובהפרעות בקרישת הדם, שגורמות לדימומים בלתי פוסקים במערכת העצבים ובכבד עד לצהבת קשה. מניעה: החיסון נגד קדחת צהובה הוא החיסון היחיד שהוכרז על ידי ארגון הבריאות העולמי כחיסון חובה בעת כניסה למדינות רבות באפריקה. לכן לפני נסיעה ליבשת חובה להיוועץ בדבר הצורך בקבלת החיסון והוצאת פנקס חיסונים בינלאומי.

החיסון ניתן בזריקה אחת ומומלץ לקבל אותו עשרה ימים לפחות לפני הנסיעה. תוקפו של החיסון עשר שנים, ואפשר לקבל אותו רק במרכזים מורשים לרפואת מטיילים. החיסון מכיל נגיף חי מוחלש, ולכן אי אפשר לתת אותו לאנשים שלוקים בהפרעות במערכת החיסון, לאנשים שמטופלים בסטרואידים, לחולי סרטן ולנשים בהריון. אצל אנשים בריאים נדיר שהחיסון יגרום לתופעות לוואי, אם כי בקרב אנשים מבוגרים (מעל גיל 65) יש דיווחים על תחלואה כתוצאה מהחיסון.

דלקת קרום המוח מנינגוקוקלית
מחלה שנגרמת על ידי החיידק מנינגוקוק. החיידק מועבר באוויר וגורם למחלה קשה וקטלנית שפוגעת בכל איבר בגוף. המחלה נוטה להתפרץ מדי שנה בארצות מרכז אפריקה, ולכן מומלץ להתחסן נגדה. מניעה: החיסון הוא נגד ארבעה זנים של החיידק (A, C, Y, W) וניתן בזריקה אחת שתוקפה חמש שנים. כל המתגייסים לצבא מקבלים את החיסון בזמן הגיוס. היום קיים חיסון נוסף חדש, יעיל יותר, המיועד לאנשים עד גיל 50.

בילהרציה
מחלה שנגרמת על ידי תולעת הבילהרציה, ששכיחה במקווי מים מתוקים באפריקה. זחלי התולעת חודרים לגופו של אדם שטובל באגמים ובנהרות דרך העור, חודרים לאיברים הפנימיים וגורמים למחלה קשה. מניעה: אין חיסון נגד המחלה, והדרך היחידה להתגונן מפניה היא להימנע מרחצה במקווי מים מתוקים באפריקה. אין בעיה ברחצה במי ים.

אסיה

קדחת המוח היפנית
מחלה שנגרמת על ידי נגיף ממשפחת הנגיף שגורם לקדחת הנילוס המערבי. הנגיף מועבר על ידי עקיצת יתוש ממשפחת ה־Culex, שדוגר באזורים של מים או של מטעי אורז ועוקץ בלילה. מאגר הנגיף הוא בעיקרו בחזירים, ולכן באזורים שבהם מגדלים חזירים ויש ריבוי מים הסכנה גדולה יותר. המחלה שכיחה מהודו ועד אוסטרליה ושכיחותה עולה בחודשי הקיץ. הנגיף עלול לגרום לדלקת מוח קשה ולפגיעות נוירולוגיות בלתי הפיכות.

קדחת דנגי
מחלה שנגרמת על ידי וירוס שמועבר על ידי עקיצת יתוש ה־Aedes, שעוקץ בדרך כלל מוקדם בבוקר או בשעות אחר הצהריים. חמישה עד שבעה ימים אחרי העקיצה מופיעה מחלת חום קשה, שמלווה בכאבי ראש, שרירים ועצמות ולעתים גם בפריחה. קדחת דנגי נחשבת היום למחלה הוויראלית השכיחה ביותר שעוברת בעקיצת יתוש, והיא נפוצה ביותר בתאילנד ובהודו. המחלה שכיחה יותר בחודשי הקיץ ובסוף תקופת המונסון באסיה.

מניעה: אין חיסון נגד המחלה, ולכן המניעה היא בעיקר באמצעות התגוננות נגד עקיצות היתוש (בגדים ארוכים, חומר דוחה יתושים, כילות). במקרה של הדבקה הטיפול הוא באמצעות מנוחה ושתייה מרובה. לעתים יש צורך באשפוז, בעירוי נוזלים ובהשגחה. חיסון נגד דנגי צפוי להגיע לישראל בחודשים הקרובים.

דרום ומרכז אמריקה

זיקה
מגיפת הזיקה פרצה באופן נרחב לפני כארבע שנים בדרום אמריקה, כשאלפים נדבקו, רובם בברזיל. מקרי הדבקה נרשמו גם בדרום ומרכז אמריקה, כולל האיים הקריביים, דרום־מזרח אסיה, איי הים השקט ומרכז ומערב אפריקה. מקרי הדבקה נוספים דווחו גם בארה"ב מנוסעים שנדבקו בדרום אמריקה וחזרו לארץ מוצאם. מה שידוע עד כה הוא שהנגיף עובר בעיקר בעקיצת יתושה אבל לא רק: הדיווחים מצביעים על כך שהנגיף עובר גם ביחסי מין דרך נוזל זרע של גבר נגוע.

הנגיף דוגר בגוף שלושה עד 12 ימים, לפני התפתחות הסימפטומים. תחילת המחלה מתבטאת בחום, פריחה, כאבי פרקים ואודם בעיניים. במקרים נדירים תיתכן הופעה של סיבוכים נוירולוגיים כמו תסמונת גיאן בארה, הגורמת לשיתוק. לרוב המחלה קלה. הסכנה המרכזית כתוצאה מההדבקה של נשים בהריון היא פגיעה קשה בעובר, הכוללת חוסר התפתחות המוח. לא קיים חיסון נגד הנגיף, וגם אין תרופה. הדרך היחידה להתמודד עמו היא להתמגן בפני היתושים.

קדחת צהובה
בשנים האחרונות המחלה מתפרצת בדרום אמריקה, ולכן השלטונות המקומיים מקפידים על בדיקת החיסון לכל הנכנסים למדינות שדרומית לתעלת פנמה. אין צורך בחיסון לאלה שנוסעים רק למרכז אמריקה או לאיים הקריביים.

קדחת דנגי
המחלה קיימת בכל ארצות אמריקה הלטינית, כולל באיים הקריביים. בדרום אמריקה המחלה נוטה להתפרץ יותר בחודשים פברואר־מרץ, תקופת הקרנבל בברזיל. בחודשים האחרונים דווח על התפרצות קשה בריו דה ז'נרו.

לישמניה
מחלה שנגרמת על ידי טפיל שעובר בעקיצת זבוב החול וגורם לכיבים קשים בעור. לעתים היא עלולה לנדוד מהעור ולפגוע בחלל הפה והאף. המחלה שכיחה מאוד באזורי הג'ונגלים של האמזונס. רוב הישראלים שחלו במחלה ביקרו בג'ונגלים של בוליביה באזור הפארק הלאומי Madidi.
מניעה: אין חיסון נגד המחלה, לכן ליוצאים לאזורים המועדים מומלץ להקפיד על לבישת ביגוד ארוך ולהימרח היטב בחומר דוחה יתושים. אם נעקצתם, המחלה מופיעה כחודש־חודשיים אחרי השהות בג'ונגל. במקרה שמופיע פצע שלא נרפא, מומלץ לפנות למרפאה טרופית לאבחון ולטיפול מתאים.

אם חליתם
במקרה שלמרות כל אמצעי הזהירות חליתם במהלך הטיול, תמיד העדיפו לפנות למרפאות או לבתי חולים פרטיים, שם רמת ההיגיינה טובה יותר בהשוואה לבתי חולים ציבוריים. בכל מקרה, הקפידו לוודא שלא נעשה שימוש חוזר בציוד רפואי או במחטים חד־פעמיות. בהקשר הזה החשש הגדול הוא מפני הדבקה במחלות כמו צהבת מסוג B או C ובנגיף האיידס. 

הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים, רופא ספורט ותעופה וכתב ופרשן "מעריב" לענייני רפואה.
ייעוץ רפואי: פרופ' אלי שוורץ, מומחה לרפואה טרופית ורפואה פנימית, המרכז הרפואי שיבא תל השומר