שקט בלתי נסבל: דליה פישמן - אחותה של יסמין בירה ז"ל, שנרצחה ב־7 באוקטובר בקיבוץ בארי עם בעלה אורון ז"ל ובנותיהם תאיר ותהל ז"ל. בת 51 במותה. מכתב לזכרה.
Jaz (יסמין) שלי,
סליחה אהובה שלי ששוב כותבת לך עם דמעות, כאב ובלי נחמה.
זוכרת כשהיינו ילדות, איזו בכיינית הייתי? את היית אומרת לי: "תפסיקי לבכות על כל דבר, כי כשבאמת תהיה לך סיבה לא יהיו לך דמעות". את לא צדקת. מאז 7 באוקטובר הדמעות זולגות מעצמן ובלי סוף.
שמת לב שמאז שנולדנו זאת הפעם הראשונה שאין טלפונים, שיחות? שקט מוחלט. המרחק הזה בלתי נסבל, קשה בלעדייך.
את היית ותהיי בשבילי עוגן ומצפן. בכל דבר שקורה, אם זה טוב או רע, את חסרה. האימה, הפחד, ההפקרות שעברתם באותו יום ארור מכים בי ללא הפסקה. אני שואלת את זה שמלמעלה: "מה חשבת לעצמך?". איפה האלוהים הרחום והחנון? כועסת גם עליו שלא עשה איתכם שום חסד, שלא זכיתם לשום נס, הרי קרו באותו יום נסים.
אני, שנהגתי להודות לו על כל מה שנתן לי, היום ממש מתקשה כאשר אתם אינם ובנכם נשאר לבד בלי אף אחד מכם. אנחנו איתו, רק רוצים לעזור, לתמוך ולאהוב, אבל מה לעשות שמולכם אנחנו כבים.
אני כל יום מתמודדת עם האבל, זה טירוף אחד גדול.
אין יום שאני לא בוכה. הבנתי שמעכשיו ככה אני אוהבת אתכם. אני מחכה כל יום לסימנים ולביקורים שלך בחלומות. כך אוכל להיות שוב קרובה אלייך.
תדעי לך שלהיוולד איתך זאת אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי. איזו אהבה טהורה, ללא תנאים.
את עמוק בנשמתי, ותמיד הולכת איתי. אבל בכל זאת, בשורה התחתונה את לא לידי. תגידי לי מה יהיה עם הכאב הזה שלא מרפה ולא עוזב, רק גדל וחונק בלב.
את יודעת שלא היו בינינו כמעט סודות, אבל לא בטוחה אם סיפרתי לך שבדמיוני עברו לא פעם מחשבות מי תלך ראשונה. הכוונה הייתה בגיל 90, לא בגיל 51. לזה לא הייתי מוכנה בשום תסריט הכי שחור שיכולתי לחשוב, ובטח לא בצורה הכי אכזרית שנלקחתם מאיתנו.
אני מבטיחה לך לעשות הכל כדי להנציח אתכם, לחפש כל דרך שכולם יידעו את מי רצחו, מה העולם הפסיד. את תאירי לי את הדרך איך לעזור לבנך האהוב. אני נשארתי פה עם הצונאמי הזה.
אהובה שלי, אם את רואה ומרגישה אותי, תדעי לך שאין לי נחמה עדיין, אני אבכה עליכם עד סוף ימיי.
אוהבת אתכם לנצח,
אחותך