"כבר מתחילת המלחמה ספגנו שריפות יחסית גדולות ביער ראש הנקרה, שם נשרפו 1,400 דונם, וביער הרי נפתלי נשרפו בהתחלה כ־500 דונם. אלה השריפות הראשונות שהיו לנו. כיערנים כל כך השתוקקנו שהמלחמה תסתיים באפריל, לפני הקיץ, כי חזינו מה עלול לקרות, חווינו ניסיון מר ב־2006 במלחמת לבנון השנייה וידענו מה הסכנות, הפוטנציאל של השריפות הגדולות. לצערי המלחמה נמשכת, והסשנים בחודש האחרון הם מאוד מטורפים מבחינת שריפות שהתגברו בימים האחרונים", אומר שלי בן ישי, מנהל מרחב צפון בקק"ל.
"שולחים אותי לקרב בלי נשק": המצוקה הגדולה מאחורי השריפה בצפון נחשפת
חקלאות הצפון ממשיכה להיחרב: "מרגישים לבד, זה כואב"
השריפות האחרונות שהשתוללו בעקבות מטחי חיזבאללה וכל הקשור לכך, גבו מחיר כבד מהסביבה בשבוע האחרון. מיום שני נלחם מערך הכבאות בעצימות בעשרות מוקדי שריפות. צוותי כיבוי בסיוע יחידת הכיבוי האווירי טיפלו ומטפלים בכל מוקדי השריפות, כאשר נציב הכבאות, רב טפסר אייל כספי, הנחה עם תחילת המלחמה להיערך לכלל התרחישים. המערך גם גייס כיתות כוננות בכלל הארץ ובצפון, והכשיר וצייד אותן על מנת שיוכלו לסייע במקרה של שריפות. בשבוע האחרון נשרפו ברמת הגולן 10 אלף דונם, בעמיעד 4,000 דונם, וברכס רמים וביריה כ־9,000 דונם.
"כל יער הרי נפתלי, סדר גודל של 8,000 דונם, נשרף, שם האש התעצמה בשבועיים האחרונים ובמיוחד בימים האחרונים", מפרט בן ישי. "במקביל, הנפילות המשיכו והגיעו ליער קרן נפתלי, שם נשרפו כ־2,000 דונם בימים האחרונים. ואילו שלשום הייתה שריפה מאוד קשה בביריה עם עוצמות קשות של נזקים - כ־1,200 דונם - כתוצאה מנפילת שברי יירוט של צה"ל. בהערכה כללית, בכל הנוגע לשטחי קק"ל, מתחילת המלחמה אנו מדברים על סדר גודל של 14־13 אלף דונם של יער שנשרף. אנחנו נאבקים בשריפות עם צוותי כיבוי שלנו עם טכנולוגיה חדישה של רחפנים ומשקיעים הרבה מאמץ יחד עם כוחות מערך הכבאות תוך סיכון של נפילות".
בן ישי מוסיף, "אנו משערים שישנם עוד מאות דונמים של שטחי יער שנשרפו בסמוך לגדר, שלא היה ניתן לכבות מבחינת סכנה ביטחונית. היום הסיפור הוא לא של שנת 2006, היום חיזבאללה יותר מסוכנים, ולכן היו גם שריפות בודדות שראינו אותן מהכביש אבל לא יכולנו להיכנס בגלל רמת סיכון מאוד גבוהה".
איך התחושות בימים האחרונים?
"הסתובבתי שלשום בשטח מ־05:00 ועד 24:00, וחזרתי הביתה עם תחושה שאני לא רואה את הסוף וחושש גם לשטחים שלא נשרפו. אנחנו מנסים לעשות הרבה מניעה: תגבורים, תצפיות, על מנת לתפוס את האש כשהיא קטנה מאוד, אבל זה מאוד קשה כי השילוב של החום לאחרונה עם רוחות מקשה מאוד. כל שריפה שמתחילה כתוצאה מנפילה, מכטב"ם או מירי שלנו היא פוטנציאל מאוד גדול בגלל הרוחות החזקות, החום והיובש. לכן אני יודע שאולי הולך להיות הרס כפול".
הפגיעה, מציין בן ישי, היא במערכת אקולוגית שלמה: "זה גם הצומח של החורש והיער שנשרף בעוצמות שונות, ויש גם זוחלים, יונקים, בעלי חיים שבתוך היער. לדעתי שם יש נזק גדול והשיקום הוא ארוך טווח".
כמה זמן ייקח לשקם יערות שנשרפו?
"יש מורכבות ואתגר מאוד גדול להחזיר את הירוק והטבע לצפון. ברמה העקרונית הצומח יתחדש, האקולוגיה חזקה, הטבע חזק. תוך 40 שנה נראה נוף יפה מתפתח, אבל עד אז - אני מאמין שעד עשר שנים - נתחיל לראות התחדשות טבעית ונתחיל את הטיפוח של ההתחדשות הטבעית ושיקום הנזקים. זה תהליך ארוך של הרבה עבודה, תהליך לא פשוט עם הרבה אתגרים".
"להישבר לא יעזור"
גם לחקלאים הסבו השריפות האחרונות נזק רב. "זו הפעם הראשונה שאנו נתקלים בהיקף כזה של נזק. מדובר ביותר נזקים מאשר גרמו השריפות שהיו במלחמת לבנון השנייה. אז גם היו נזקים, אבל לא בהיקפים כאלה. לא בכל כך הרבה שטחים, לא בכל כך הרבה גידולים שונים של פירות ולא בכמויות כאלה", אומר שגב ירבעם, מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל, על כך שמאות דונם של מטעי פרי, אגס, תפוח, נקטרינה, אבוקדו וכרמי יין נשרפו בשריפות הענק עקב ירי חיזבאללה.
"עדיין קשה להגיד במדויק מה סדרי הגודל, אני מניח שבימים הקרובים נדע זאת יותר מדויק, אבל בגדול את סדר הגודל והנזק כבר אפשר לראות", הוא אומר. "יש את הנזק הישיר, דהיינו עצים שנשרפו עם פרי או בלי פרי. זה אומר שמאבדים את העץ וצריך לעקור אותו ולנטוע חדש ולחכות עוד ארבע שנים כדי שיניב פרי. כלומר הנזק הוא לא רק מיידי של אובדן פרי, אם היה פרי על העץ, אלא גם נזק מצטבר של כמה שנים קדימה של היעדר יבולים לארבע־חמש השנים הקרובות. או למשל, אם לוקחים כרמי יין שנשרפו בקיבוץ יפתח ובמשגב עם, כרמים ששייכים ליקב הרי גליל, זה אומר שיהיו חסרים ענבים בבציר הקרוב, מה שפוגע גם ביקב".
כיצד הנזק שקרה ישפיע בפועל על חקלאים?
"כאמור, כל עץ שנשרף צריך לעקור, להזמין שתיל חדש, לנטוע, וזו השקעה כספית. קודם כל זה עולה לחקלאי. הוא יהיה צריך לדרוש את הנזק ממס רכוש, כמו כל נזקי המלחמה, אבל עד שיקבל זאת, זה יפגע לו בתזרים המזומנים. הבעיה השנייה היא שחלק מהנזק אנחנו יודעים להגדיר עכשיו, כלומר כמה עולה לשקם חלקה שרופה, אבל המרכיב הנוסף בנזק הוא העתיד, כלומר נזק עתידי של ארבע־חמש שנות היעדר יבול וצריך יהיה לפצות את החקלאים על כך, כי היעדר יבול שווה היעדר הכנסה. לוקח כמה חודשים לשקם חלקה עד שאפשר לנטוע מחדש ואז כאמור לחכות ארבע שנים עד היבול הראשון".
החברה לפיתוח הגליל, אומר ירבעם, מייצגת 35 קיבוצים חקלאיים בגליל העליון ובצפון רמת הגולן, "כך שאני מקבל עדכון ותמונת מצב מהחקלאים וגם מהמפעלים. למשל יש לנו בית אריזה לאבוקדו. הנזק הוא לחקלאי אבל גם לבית האריזה או כאמור ליקב שנפגע ממיעוט יבול שיהיה כתוצאה מהשריפה. מעגל הנזק הוא הרבה יותר רחב מהחקלאי עצמו".
החקלאים עצמם, מציין ירבעם, לקחו גם חלק בעבודת הכיבוי. "שומעים אצלם את התסכול", הוא אומר. "יש תסכול, צער, מועקה לא קלה סביב המלחמה כמובן והנזקים, אבל אנשים לא נשברים כי אין ברירה. להישבר לא יעזור. כל מי שנפגע מטפל בתביעה שלו מול מס רכוש, ואם יש צורך אנחנו יודעים לסייע במתן הלוואות, לראות שאף אחד לא נופל. המצב מתסכל בכל הרמות, גם ברמה של החקלאות, גם ברמה של האזרחים שפונו וגם של מי שנשאר כאן תחת אש ואיומים ואזעקות. אבל צריך להיות סבלניים, צריך להתמודד, כי אין ברירה. כארגון אנו משתדלים לתמוך בחקלאים ולעודד וגם משתדלים מאוד להמשיך ולהפעיל את כל המפעלים שלנו פה באזור קריית שמונה, כמו למשל בית אריזה וכדומה. חשוב להמשיך לתפקד על אף המצב".
"אירוע קטסטרופלי"
"השריפות שהשתוללו פגעו בכ־10 אלף דונם של מרעה צופני ברמת הגולן, חורש ומטעי פרי המהווים מקור צוף (מזון) לדבורה. גם בגליל העליון ובאצבע הגליל יש פגיעות רבות באלפי דונמים, אבל זה פזור על הרבה מאוד שטח ואף אחד עדיין לא יודע את האומדן המדויק, כי עד יום שלישי בערב האש עדיין דלקה בחלק מהאזורים ולא ניתן היה להגיע לכל השטחים השרופים ולאמוד את הנזק", אומר דורון ליבנה, יו"ר ארגון מגדלי הדבורים בישראל, ומציין שההערכה היא כי "גם עשרות כוורות נשרפו כליל.
הדבוראים השתתפו בכיבוי השריפות וטרם הצליחו להגיע לכל הכוורות. כמו כן, הגרוע מכל הוא שבכל נקודה שייפול בה רסיס, מיירט או כטב"ם - יכול להתפתח עוד אירוע שריפה מפני שהצמחייה בשטח יבשה ומספיק גץ קטן עם הרוח ותנאי מזג האוויר וזה אירוע קטסטרופלי, ממש פיגוע. כרגע אני לא רוצה לעשות חשבונות נזק לפני שיודעים את כל הנתונים. עוד מוקדם מדי לדבר על זה, אבל יכול להיות נזק כלכלי כבד למכוורות".
המשמעות של שריפה, מסביר ליבנה, "היא הפגיעה בכוורות עצמן שהן מעץ. כמו כן, הדבורה חיה בתוך דונג, חומר דליק שלא צריך הרבה כדי להידלק, ואז גם תכולת הכוורות נשרפת, מה שאומר שדבורת הדבש, היצור החשוב הזה לאקולוגיה, לחקלאות ולמזון שלנו, נפגעת באופן ישיר מהשריפה. הדבורה נשרפת בתוך הכוורת עם דור ההמשך שלה, הכל נשרף. כרגע כאמור יש עשרות בודדות של כוורות שיודעים שנשרפו בחלק מהמקומות, אבל עדיין אי אפשר להתקרב לכל המקומות ועדיין אין אומדן נזקים מלא".
הנזק המקביל לשריפת כוורות, מציין ליבנה, נוצר לשטח המרעה סביב הכוורות האלה שגם נשרף ומתכלה. "בעצם הדבורה הופכת להיות בוואקום, אין לה כלום, היא נמצאת על אדמה חרוכה", הוא מסביר. "ההשפעה של זה היא לא רק על החודש הקרוב, אלא עד שיבוא הגשם הבא ועד שתהיה התחדשות של הצמחייה. ככל שיהיו יותר שטחים שרופים, כך הנזק יהיה יותר גדול לדבורה בכך שלא יהיה לה מה לאכול, לא צוף ולא חלבון להתקיים מהם, ואז כוורת שנמצאת בתוך תא שטח כזה פשוט תדעך, תיכנס למצוקה. יצטרכו לתמוך בה ברמה האגרו־חקלאית על ידי כל מיני פעולות כמו להזיז אותה למקומות אחרים, במידה שיהיה מקום פנוי. גם ככה יש בעיית מרעה, ועכשיו הבעיה תגדל. או שיצטרכו להזין אותה בתחליפי אבקת פרחים, וזה לא טוב לדבורים".
נשמע מורכב.
"בראייה הרחוקה יצטרכו לעשות נטיעות עצים חדשים, לעבוד יותר קשה, אבל אף אחד מהמגדלים לא מתכוון לנטוש. האירוע שקרה לא מרומם את רוחו של אף אחד, אבל אף אחד לא מרים ידיים. תצטרך להיות עבודת שיקום קשה וכואבת, אבל היא תהיה".