תשעה חודשים למלחמה, והחיים ביישובי עוטף עזה מנסים לחזור לשגרה, אך אתגרים רבים עוד עומדים בפני התושבים, הצבא והממשלה. הנחישות וחוסן הקהילות המקומיות ניכרים - ומעידים על עתיד אופטימי.
יותר ממאה ק"מ מהגבול: בכיר בהגנה האווירית של חיזבאללה חוסל
הורם בכוח ע"י שלושה שוטרים: שוב מעצר של קרובי חטופים | תיעוד
היטיב לשקף זאת ראש עיריית שדרות אלון דוידי בדבריו ל"מעריב": "התושבים בשדרות הם דוגמה ומופת לכל מי שמפקפק ביכולת לנצח", והוסיף: "אנחנו כאן כדי לחיות, לצמוח ולשגשג". נכון להיום, למול העוטף ותושביו, עולה צורך בהתמודדות עם שלושה קשיים עיקריים: מגורים, חינוך ומצוקה נפשית. השיקום התחיל, בכל המובנים, אבל כדי להתקדם לשלב הבא, התושבים, הרשויות המקומיות והנהגות היישובים זקוקים לוודאות וליציבות, ולזאת ניתן לייחל רק כשהנסיבות הביטחוניות ישתנו".
דוידי דורש: "לא לגמגם, לא לדון ולא לתכנן. לנצח את החמאס, את הג'יהאד ואת כל מי שמעז לאיים עלינו. כך יתאפשר לנו להמשיך בניצחון האזרחי. אסור לדון בסיום השלב העצים, ואסור להפסיק לכתוש את אויבינו".
מבחינת המגורים, העוטף בהדרגה מקבל בחזרה את יושביו. בשדרות: כ־90% מתושבי העיר חזרו, ובמועצה האזורית שער הנגב: כ־60%. במועצת חוף אשקלון: 80% מהתושבים חזרו, מלבד נתיב העשרה. באשכול: 50% מכלל תושבי המועצה חזרו, ו־70% חזרו ליישובים שצה"ל אישר ביטחונית. לעשרה יישובים "אדומים" עדיין לא ניתן לחזור, וטרם החל בהם השיקום הפיזי של תשתיות.
מנהלת תקומה פועלת למען פתרונות דיור, ובכלל זה יישובים זמניים. תקציב של כמיליארד שקל הוקצה לטובת מענה לתקופת ביניים. מוקמים כ־300 מבנים לקהילת בארי בחצרים, כ־180 מבנים לקהילת כפר עזה ברוחמה, כ־80 מבנים לקהילת כיסופים בעומר, וכ־60 מבנים לקהילת חולית ברביבים. תושבי יישובים אחרים יושבו בערים, כמו ניר עוז בקריית גת ונירים בבאר שבע.
משה אדרי, ראש מנהלת תקומה, אמר: "אנו מצליחים לאפשר מעבר של הקהילות, שאין באפשרותן לחזור ליישובי הקבע - למגורי ביניים, שכוללים את כל התשתיות הנדרשות והמענים הנדרשים לצרכים השונים. אנו נמשיך לפעול על מנת להביא לשיקום ופיתוח מהיר של החבל, שיבטיח שגשוג ופריחה מחודשת".
מבחינת מצב מערכת החינוך, מפרוץ המלחמה פונו מבתיהם כ־25 אלף מתלמידי העוטף, ואלפים עדיין מפונים. שנת הלימודים התאפיינה באתגרים משמעותיים עבורם. תלמידים שפונו מבתיהם נאלצו ללמוד במרכזי למידה חלופיים, וחלקם החליפו כמה מערכות חינוך במהלך השנה. לגבי אלה שנשארו בביתם, שגרת הלמידה התאימה עצמה למצב ביטחוני משתנה - ובכלל זה למידה מרחוק במשך שבועות.
עבור חלקם הסאגה לא הסתיימה, מכיוון שחלק מבתי הספר, כמו באשכול ובחוף אשקלון, ממוקמים בקרבת הגבול, ולדעת ההורים יש חשש גדול במיקומם הנוכחי וסכנה בהסעות אליהם. ההורים דורשים חלופות בטוחות יותר.
מבחינת המצוקה הנפשית, סוגיה חשובה זו מושפעת מהדיור והחינוך, ובנוסף - מטראומת מתקפת 7 באוקטובר, המלחמה עצמה והאבל על הנרצחים. דוידי הוסיף: "אובדנם של תושבי העיר שנרצחו ונפלו מאז 7 באוקטובר מהדהד בכל פינה ובכל שעה ויום, ואנו עוסקים רבות בהנצחתם והוקרתם. הם לא נפלו לחינם, ואנו נממש את צוואתם לחיים וצמיחה". ומעל הכל מעיבה המועקה שמשרה חסרונם של החטופים - שרבים מהם תושבי העוטף.
