פרסום ראשון - רשות הטבע והגנים מבקשת את עזרתם של תושבי הדרום באיתור שממית החומות המצרית, לאחר שנמצאה לאחרונה בקיבוץ אליפז שבערבה הדרומית, ונעשים מאמצים לצמצם את אוכלוסייתה.
לגבי הימצאותה ביישובים אחרים חסר מידע. איך מוצאים את השממיות? שממית החומות נמצאת בעיקר על קירות בתים ועמודים. היא אוהבת לטפס לגובה ולאזורים מוארים, המושכים אליהם חרקים. השממית ענקית, אוכלת כל דבר, מתרבה במהירות ומחסלת מינים אחרים.
אם אתם סבורים שראיתם אותה, צלמו במצלמת הטלפון הנייד, סרקו את הברקוד המצורף כאן ושלחו את התמונות בוואטסאפ עם מיקום. אין לגעת בשממית, לתפוס אותה או להפריע לה.
ברט"ג מסבירים כי מדובר בזוחל אימתני, המהווה סכנה למאזן האקולוגי. השממית המצרית נצפתה לראשונה בישראל ב־2012 על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, שזיהו אותה על קירות הבתים בקיבוץ עין גדי.
החודש תועדו פרטים של שממית החומות ביישוב אליפז שבערבה הדרומית, וכדי להבין כיצד התפשטה השממית מעבר לגבולות עין גדי, מבקשים כעת ברט"ג את עזרת תושבי הערבה: "אם יש ביישובכם אזורים שיש בהם פנסי רחוב שמושכים חרקים, או תאורה המוצבת על קירות בהירים, וכן אזורים שבהם ראיתם את השממיות - אנא גשו למקום ונסו לתעד זאת".
איך נזהה את השממית? מבנה גופה מוצק ורחב, עורה וזנבה קוצניים, היא בעלת אצבעות עבות במבנה דמוי נוצה, ולפרטים בוגרים יש ארבעה כתמים לבנים על הגב בין השכמות. אורכה עשוי להגיע לעשרים סנטימטרים.
ד״ר טל פולק, אקולוגית מחטיבת המדע ברט"ג, מסבירה: "השממית יודעת להיצמד למשטחים ולכלי רכב. מפעל המים בעין גדי מוציא משאיות לכל רחבי הארץ, ויש לה פוטנציאל לקחת טרמפ עליהן. השממית מאוד גדולה. בצפון אפריקה היא תועדה אוכלת גרביל.
היא אוכלת שממיות אחרות ופרוקי רגליים, והיא מהווה סכנה פוטנציאלית לכל דבר שחי בבית הגידול שלה וקטן ממנה. הפוטנציאל שלה לנזק
מאוד גדול".