היום (שני) הובאו לקבורה באדמת בארי דנה בכר (48) וכרמל בכר (15) ז"ל, אם ובנה, אשר נרצחו באכזריות בביתם בקיבוץ בארי בטבח השבעה באוקטובר.
אבידע בכר ספד לאשתו דנה ז"ל: "אני עומד כאן היום, בלוויה שנייה, בלב קרוע, ובתחושת החמצה על חיים שהיו ולא יחזרו עוד. טוש (דנה) ומלי (כרמל), אתם חוזרים הביתה לאדמת בארי. טוש, היית המרכז של המשפחה, פיקחית בצורה מעוררת השראה, עם גישה מכילה לכולם".
המלאך מרהט: "הוא אמר 'תוציא את היהודים שיש בפנים' - לא יכולתי לעמוד על הרגליים"
גיסתו של החטוף בראיון: "אני יודעת שיש לו את הכוח - לא סתם קוראים לו איתן"
"היית גננת אהובה, המחנכת והמלאך השומר של ילדי בארי. אין תינוק בקיבוץ שלא הכיר אותך וחיפש את תשומת ליבך בחדר האכילה או סתם על המדרכה. האימהות בקיבוץ העריצו אותך, ולא סתם נתנו לך את הכינוי "הלוחשת לתינוקות", כי תמיד ידעו שדנה תמיד תיתן אוזן קשבת ותנסה לפתור כל בעיה. עשרה מהילדים שטיפלת בהם, שהיו חלק מהחיים שלך, נרצחו באותה שבת יחד איתך ועם מלי", המשיך אבידע.
"אני מדמיין אותך ממשיכה את התפקיד שלך גם למעלה, ומטפלת בילדים שכל כך אהבת. טוש, השנה האחרונה הייתה שנה נוראית. מאז הטבח שחווינו אני מנסה להכיל את רמות הגעגוע שמציפות אותי כל יום, כל היום. געגועים למשפחה ולזוגיות המדהימה שבנינו. תדעי לך שאנחנו מתמודדים עם הגעגועים כמשפחה מאוחדת. רותם, נופר והדר מדהימים בהתמודדות שלהם, ואנחנו בונים את הגרעין המשפחתי שלנו מחדש. רותם לקח את המסירות שלך, נופר את הרגישות והדר את תכונת האימהות", אמר אבידע.
בכר ספד לבנו כרמל ז"ל: "מלי, ילד גיבור, חתיך, צ'ארמר, שכולם אוהבים. בשנה האחרונה האהבה שלך לים ולגלים נגעה בהמון אנשים, אנשים מכל העולם מקבלים השראה מהילד שביקש להיקבר עם הגלשן שלו. מלי אהוב, אני מקיים את הבקשה האחרונה שלך, ובמקום לשלוח אותך לגלישה בסרילנקה אני טומן אותך באדמת בארי עם הגלשן".
"השנה שעברה עלינו הייתה קשה ברמות שלא יכולתי לדמיין. הגעגוע אליכם, טוש ומלי, נוכח בעוצמה בכל רגע. וביחד עם הגעגוע, אנחנו מוצאים את הכוח להמשיך. הדר, נופר ורותם מדהימים ומתמודדים בכל כוח החיים שטמון בהם. טוש, אני גאה בילדים שלנו. אני גאה בנו. מה שנותן לי כוח לקום בבוקר הוא הידיעה שאתם במקום טוב, ושכבר לא כואב לכם. במותכם איחלתם לנו חיים טובים. בשנה האחרונה הבנתי שיש דברים סופיים בעולם, ולכן אני עושה את מה שאפשר, כאן ועכשיו, כי המחר לא מובטח", אמר.
רותם בכר ספד לאימו דנה ז"ל: "אמא איך מתחילים לכתוב עלייך, מי היה מאמין שעברו 352 ימים מאז אותה שבת. אני אתחיל ואספר קצת על מי את ואיך זה להיות הבן שלך. להיות הבן של דנה בכר זה ללכת בקיבוץ ולראות את עשרות הילדים שעברו תחת ידייך וגדלו להיות ילדים מדהימים. להיות הבן שלך זה לדעת שלא משנה איפה את או עם מי אני הולך, כל פעם שנפגש ברחבי הקיבוץ תמיד תהיה נשיקה וחיבוק גם אם זה לרגע, פשוט כי אין בושה".
"אמא, אפשר לספר עליך עוד כל כך הרבה, אבל אני לא רוצה לסכם, זה לא הזמן, היית כל כך צעירה. עוד לא הספקת לראות את הילדים של נופר, הדר ושלי. לכל מקום שהגעת הפצת רק אור וטוב אינסופי. בזמן שהייתם בממ"ד עוד הספקנו לדבר, אמרת לי לשמור על עצמי ושאת אוהבת אותנו, מי ידע שאלו המילים האחרונות שתגידי לי. אני מבטיח לך שאני אשמור על אבא, נופר והדר. ואת תבטיחי שתשמרי לנו על כרמל שם למעלה", אמר.
בשבת בבוקר של השבעה באוקטובר, כשנודע שמחבלים חדרו לבארי, כרמל מיהר ולקח ארבעה סכיני קצבים מהמטבח, הניח אותם על הספה ואמר לאביו, "אבא, אל תדאג, יש פה ארבע סכינים. אנחנו נשחט אותם", ויחד הם הסתתרו בממ"ד. כרמל ודנה נפצעו מיריות המחבלים שחדרו את דלת הממ"ד.
אבידע נפצע קשה ואיבד את רגלו, בתו הדר, אז בת 13, ניהלה חמ"ל בממ"ד עם שלושה טלפונים במקביל בניסיונות להביא סיוע והצלה להוריה ואחיה. שני הילדים הגדולים למשפחת בכר, נופר ורותם, לא היו בבארי ביום זה. בנשימותיו האחרונות ביקש כרמל להיקבר ביחד עם הגלשן שלו. לפני שנפרדה מהמשפחה לעולמים, הספיקה דנה להגיד "אני אוהבת את כולם, אין לי שום דבר נגד אף אחד".
יהי זכרם ברוך.