רב טוראי אופיר טסטה מירושלים, התגייס לחיל השריון שישה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" והיה טען מרכבה בגדוד 77 שבחטיבה 7. בבוקר ה-7 באוקטובר, לאחר שחתר למגע עם מחבלי החמאס לצד חבריו הלוחמים באזור המסיבה ברעים, הוא נפל בקרב. בן 21 היה בנופלו.
במלאת שנה לנופלו הבוקר (רביעי), אמו, בטי, ספדה לו לצד קברו בהר הרצל: "שנה בלעדיך. בדיוק לפני שנה עמדנו כאן ונפרדנו ממך לנצח. שבוע שאני מנסה לכתוב את מה שאקריא ליד הקבר שלך וכלום לא יוצא. כל מה שיוצא לי זה לבכות ולהיזכר בכל השנים הטובות שהיו לנו יחד, בכל הטיולים בארץ ובחו"ל, בחגים ובשבתות שמאז שהלכת כבר לא נראים אותו הדבר".
"ואנחנו לפני ראש השנה ושום התרגשות לא מורגשת כי איך עושים חגים בלעדיך? שנה שעברה ויתרת על לצאת לראש השנה כי אחד החברים שלך סגר ולא רצית להשאיר אותו לבד, כך שהיית בבית רק לכיפור. יום למחרת כיפור חזרת לצבא וזו הייתה הפעם האחרונה שלנו יחד. חיבוק אחרון לפני שיצאתי - חצי בצחוק כי הפרעתי לך להניח תפילין ולהתפלל. יצאתי לעבודה, ערב הושענא רבה דיברת עם כולנו, סיפרת לנו כמה עזה יפה ופסטורלית ולמחרת זעזוע בלתי נתפס לעם ישראל", הקריאה האם בדמעות.
"כולם כבר יודעים, אין צורך לחזור על הטרגדיה הנוראית. ובכל זאת, אתה, הכאב הפרטי שלנו, גיבור שלנו, מניחה שעוד דורות יספרו סיפורי הגבורה של הטנק, של החברים. אופירי, ילד יקר שלנו, אנחנו כואבים ומתגעגעים ויחד עם זה ממשיכים בחיים. האובדן הוא חלק בלתי נפרד מהיום-יום ובכל זאת, מנסים לראות בכל יום את נקודת האור בתוך החושך, מסתגלים למצב חדש ואוספים בדרך חברים חדשים לשכול ולכאב ולומדים גם להודות".
"צריך להודות על כך שלא נחטפת לעזה, על כך שהיית שלם כשהבאנו אותך לקבורה. אני מתגעגעת לראות אותך, לשמוע אותך, לנהל אותך שיחות חולין. כשכתבתי בעבר שרק אתה לימדת אותי שהכל הבל הבלים, לא תיארתי לעצמי שמשימה כמו לקום כל בוקר לעבודה, לשגרה, עלולה להיות כמעט בלתי אפשרית. כמה הייתי רוצה לחזור לשגרה שהיום אני מבינה כמה היא לא מובנת מאליה. אני מצטערת, מצטערת שהכל כל כך כבד וקשה".
"אופירי שלי, שאחראי לכל הדבר הזה כאן, כזה היית, מרכז המחבר בין כולם. אז מה הפלא שהחיבור הזה מתקיים גם כשאתה פיזית לא כאן? אנחנו נמשיך להתגעגע ולהתפלל לגאולה שתגיע במהרה, אוהבת אותך. תנוח בשלום. אימא".
בסופו של ההספד, הוסיפה בטי: "אני מאחלת לכל עם ישראל שלעולם לא נדע עוד שנה כמו תשפ"ד ומעתה והלאה שיהיו לנו שנים טובות, שמשפחות שלמות יוכלו לישון בלילה בלי לדאוג לילדים שנלחמים בחוץ על המולדת, בלי לפחד מהנקישה בדלת. שנחזור לחיים תקינים, שיחזרו החטופים והעקורים לבתיהם ושנדע ימים טובים יותר. עם ישראל - בואו נפסיק לריב, פשוט תהיו טובים, זה באמת לא מסובך".