רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, המכונה גם "רבנו הקדוש", שימש כנשיא יהודה במחצית השנייה של המאה השנייה ובראשית המאה השלישית וזכה להערצת בני דורו והדורות שאחריו.
במקומות שונים מסופר שידע מכאובים רבים ושעברו עליו שלוש עשרה שנים קשות, שבהן התייסר מכאבי שיניים טורדניים. מדוע נגזרו עליו ייסורים קשים כאלה? כיצד נגאל מהם?
על כך מסופר, בשינויים קלים, בכמה מקורות: התלמוד הבבלי (בבא מציעא פה, ע"א) התלמוד הירושלמי (כלאים, פרק ט, דף לב ע"ב), מדרש בראשית רבה (לג, ג) וילקוט שמעוני (תהלים, רמז תתפח). הנוסח שלהלן מובא בתרגום מארמית לעברית מהתלמוד הבבלי. בתוספת הבהרות שנרשמו בסוגריים מרובעים:
"ייסורים של רבי על-ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר הלכו. על ידי מעשה באו, מה הוא? עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה (העגל) ראשו בתוך כנף (בגדו) של רבי ובכה. אמר לו (רבי יהודה הנשיא אמר לעגל): לֵך, לכך נוצרת (כלומר, נוצרת כדי שבני-אדם יאכלו את בשרך). אמרו (משמים): הואיל ואינו מרחם - שיבואו עליו ייסורים".
"ועל ידי מעשה (אחר) הלכו (ייסוריו) - יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם בני חולדה (גורים של חולד) והייתה מטאטאה אותם. אמר לה: הניחי להם, (הרי) כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו" (תה' קמה, 9). אמרו (משמים): הואיל ומרחם - נרחם עליו". (בבלי בבא מציעא פ"ה, ע"א).
"בשני חלקי הסיפור מסופר על מפגש בין רבי יהודה הנשיא ובין בעל/י-חיים. במפגש הראשון חטא רבי, ולכן נענש בייסורים, ואילו במפגש השני תיקן את חטאו, ולכן נרפא מייסוריו. העונש והחטא הם על דרך מידה כנגד מידה: משום שלא ריחם רבי על העגל - לא ריחמו עליו משמיים, וגזרו עליו ייסורים; משום שריחם, שנים רבות לאחר מכן, על בני חולדה, ריחמו עליו משמיים, ופסקו ייסוריו", מסבירה פרופ' יעל שמש, חוקרת מקרא באוניברסיטת בר אילן.
"התנהגותו של רבי במפגשו עם העגל היא נורמטיבית. העגל המובל לשחיטה אינו שייך לו, וההלכה היהודית אכן מתירה שחיטת בעלי-חיים לצורך אכילתם (ייתכן שבלית ברירה, מתוך התפשרות עם טבעו החלש של האדם). אולם המסר של הסיפור הוא חתרני", מוסיפה שמש.
"הסיפור מלמד שההתנהגות הנורמטיבית של רבי, שלא הייתה זוכה לגינוי מצד בני דורו ומצד מרבית האנשים החיים בדורנו, אינה ראויה. ר' יהודה הנשיא, שנחשב למושיעם של ישראל (בבלי מגילה י"א, ע"א), אינו טורח להושיע עגל אומלל, המבקש את חסותו. הוא אינו מסוגל להזדהות עם ה"אחר", המיוצג בסיפור על-ידי העגל".
"באוזן ערלה לבכיו של העגל, הנשפך לתוך כנף בגדו, הוא משלח אותו מעליו במלים "לכך נוצרת". דבריו סמכותיים ופסקניים. גדול הדור, רבי יהודה הנשיא, סבור שחשבונות שמים פתוחים לפניו, והוא יודע לשם מה נוצרו ברואי ה'. העגל, לפי הבנתו ולפי דבריו, נוצר כדי להיאכל על-ידי בני-אדם. עמדה זו זוכה לגינוי מפורש מאת ה', ומביאה על רבי ייסורים קשים".
"בחלקו השני של הסיפור, שבו מתקן רבי את החטא שחטא בחלק הראשון, אנו פוגשים בעמדה נפשית חדשה מצדו כלפי בעלי-חיים", מוסיפה פרופ שמש. "מאוד ייתכן שעמדה חדשה זו צמחה בעקבות הייסורים הקשים שבאו עליו, שזיככו את נפשו וגרמו לו להזדהות עם מצוקותיהם של אחרים, ואפילו יהיו בני חולדה".
עמותת אנימלס, הפועלת לרווחת בעלי החיים, החליטה להנפיש, לרגל חגי תשרי, את המעשה ברבי יהודה הנשיא כדי לעורר בעת הזאת מחשבה על התנהגותנו כלפי החלש מאיתנו. "בימים אלו, זמן של חשבון נפש, מחשבות היכן פגענו אפילו מבלי דעת וקבלת החלטות חדשות לשנה הבאה, אנו מזמינים לצפות ולהרהר במעשיו של רבי יהודה ובמסקנות של הסיפור על עצמנו, על הבחירות היומיומיות שלנו, ועל מקורות המזון שאנו מכניסים לגופנו".
"המסר של הסיפור כולו מבוטא על ידי רבי, המזכיר לעוזרת, לעצמו ולנו את הפסוק מתהלים: 'ורחמיו על כל מעשיו'", מסכמת פרופ' שמש. "רבי, שבעבר לא ריחם על העגל, מבקש ומסוגל כעת להידמות לקב"ה, ולרחם על כל מעשי ה', כולל בני חולדה "מזיקים".
התנהגות זו הולמת את הוראת המדרש וציפיותיו מכל אחד ואחת מאיתנו: "נקרא המקום (=הקב"ה) רחום, אף אתה הֱיֵה רחום, הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה הֱיֵה חנון". (ספרי דברים, פסקה מט, ד"ה "ללכת בכל", ובדומה לכך במכילתא דרבי ישמעאל, בשלח ג, ד"ה "זה אלי").