ביום השנה ל-7 באוקטובר, בבניין האו”ם בניו יורק, יתקיים אירוע זיכרון מיוחד לציון שנה למלחמה, בו תושק תערוכת הצילומים המרגשת “חיבוק אחרון” מאת האמנית יפעת פאר. התערוכה, שנוצרה ביוזמת המועצה הציונית בישראל, מנציחה את סיפוריהם של 25 נרצחים ונרצחות, דרך עיניהן של האימהות שאיבדו את ילדיהן במלחמה.
משפחות חטופים חסמו את קפלן: "ניצחון? רק כשנציל את החיים ונקבור את מי שהופקרו"
"סלון עוטף": מאות מפגשים לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של 7 באוקטובר
התערוכה תוצג למשך שבוע בבניין האו”ם, ותיפתח בנאומה של סיגל שטיינר מנצורי, ששכלה את בנותיה נורל ורויה ז”ל, שנרצחו במסיבת הנובה, לצד בן זוגה של נורל, עמי כהן ז”ל. האירוע יתקיים בנוכחות שר החוץ ישראל כ”ץ ושגריר ישראל באו”ם, דני דנון, וישתתפו בו שגרירים מרחבי העולם ונציגי ארגונים בינלאומיים.
שטיינר מנצורי, שמשתתפת בתערוכה, סיפרה על ההתלבטות הגדולה שהיתה לה אם לנסוע לאירוע באו”ם דווקא ביום השנה הראשון להירצחן של בנותיה. “היה לי קשה לחשוב שלא אהיה כאן ביום השנה הראשון להירצחן של בנותיי״, אמרה.
“לבסוף החלטתי לנסוע להשמיע את הזעקה שלנו דרך סיפור הטרגדיה שעברנו. הרצון להפיץ את אורן של נורל ורויה ז”ל חזק מהכל, ויחד עם הצוואה הזאת שהשאירו לי, אני מנסה לקרב לבבות, ולקחת חלק בהתעוררות שהעולם זקוק לה. העולם צריך להבין שזו לא מלחמה נגד יהודים או ישראלים בלבד, אלא כלפי כל האנושות. כולם בסכנה אל מול האכזריות הזו, והם חייבים להירתם למען ישראל, לפני שזה יקרה במקומות נוספים״.
תערוכת “חיבוק אחרון” מציגה את סיפוריהם של הנרצחים דרך תמונותיהן של האימהות השכולות. לצד כל תמונה מופיע טקסט אישי המתאר את דמות הבן או הבת שאיבדו ואת רגע החיבוק האחרון ביניהם. “מטרת התערוכה היא להכיר את הנופלים והנופלות, מי היו ומה היו חלומותיהם, ובעיקר לשמוע על החיבוק האחרון של האימהות עם הילדים שלא ישובו עוד,” הסבירה יפעת פאר, יוצרת התערוכה.
עו”ד עוז חיים, מנכ”ל המועצה הציונית בישראל, התייחס לתערוכה כאל הישג הסברתי למדינת ישראל. “הצגת התערוכה בבניין האו”ם היא הזדמנות להפיץ את המסר של האימהות השכולות ולגעת בליבם של נציגי מדינות העולם,” אמר חיים. “הסיפורים שלהן הם לא רק סיפורי כאב, אלא גם סיפורי גבורה של הנופלים במלחמה, והחשיבות בהנצחתם היא זכותנו וחובתנו.”
התערוכה היא חלק ממיזם MomToo, שמטרתו לאחד אימהות מכל רחבי העולם במאבק בטרור. היא כבר נודדת בין ערים בארץ וממשיכה להנציח את סיפוריהם של הנרצחים ולהשמיע את קולן של האימהות השכולות.
