ספיר כהן, שנחטפה לעזה בשבעה באוקטובר חשפה את המסע האישי והמטלטל שעברה הערב (ראשון) ב"סלון עוטף" בכיכר החטופים.
חודשים לפני החטיפה, כהן החלה לחוות תחושות מוזרות של חרדה. "התחלתי להרגיש חרדות, בחיים לא הרגשתי דבר כזה. לא הבנתי למה זה קורה, אפילו כי החיים שלי לגמרי נורמליים", היא משחזרת. תחושות אלו הובילו אותה לחפש מזור בדרכים שונות, כולל פנייה לרופאים ולבסוף - לתפילה.
"החלטתי לראשונה בחיי להתפלל. חיפשתי תפילה לרפואה שלמה", מספרת כהן. באופן מפתיע, היא נתקלה בפרק תהילים באינסטגרם. "אמרתי אוקיי, זה בדיוק מה שחיפשתי. "מאותו יום אמרתי את התפילה הזאת כל יום".
"עומדים כאן היום למרות הכל": בעוטף התייחדו לזכר הנרצחים
באירוניה טרגית, היום ה-30 לתפילתה היה ה-7 באוקטובר. "בשבוע של החטיפה, פעם ראשונה שאני שמה לב על מה התפילה מדברת - היא לא קשורה לרפואה, היא קשורה למלחמה. אלוהים תציל אותי מהאויבים שלי, והמילה חמאס אפילו מופיעה שם".
ביום הגורלי, כהן ובן זוגה, אלכסנדר (סשה) טרופנוב, שעדיין מוחזק בשבי, היו בקיבוץ ניר עוז ונחטפו יחד. "אנחנו מתעוררים למטחים נוראים של רקטות. אנחנו בחדר בלי ממ"ד. פתאום מקבלים הודעה על חדירת מחבלים". היא מתארת: "אני שומעת יריות בחוץ, אני שומעת את המחבלים מרססים את כולם ביריות, ואנחנו מחכים לתור שלנו".
כהן מצאה נחמה בתפילה שלמדה."הדבר היחיד שעשיתי באותו רגע זה להגיד את התפילה שלי. אמרתי את התפילה שוב ושוב ושוב, עד שהם פרצו לבפנים".
בשבי, כהן עברה שינוי מהותי. "אני מסתכלת מסביבי, אני רואה בחורה צעירה יושבת כמו עובר, רועדת. אני רואה גבר ששוכב עם עיניים עצומות שעות, לא מוכן לפתוח את העיניים ולהיות חלק מהסיטואציה הזאת". ברגע זה, היא הבינה את תפקידה. "אני מבינה. אלוהים הגשים לי אותה [את המשאלה]. הוא שלח אותי למקום שבו אני יכולה לעשות את הדבר הכי משמעותי - אני יכולה לעזור".
כהן מתארת את השינוי הפנימי שעברה: "מבן אדם פחדן עם הרבה מאוד חרדות, אני הופכת להיות בן אדם חזק עם ביטחון. אני זוכרת שאני לפעמים ישנה עם 10 מחבלים באותו חדר ושואלת את עצמי, 'אלוהים, איך אני מרגישה ביטחון במצב הזה?'"
סיפורה של כהן מדגיש את כוחה של האמונה ואת היכולת האנושית להתעלות מעל נסיבות בלתי אפשריות. "קרו לי הרבה מאוד ניסים והבנתי שמה שאני עושה שם זה הדבר הנכון - לצאת מהבועה ולהתרכז באחרים", היא מסכמת.
