רמי דוידיאן, נשוי ואב לארבעה ממושב פטיש, הצליח להציל את חייהם של מאות מבלים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים בבוקר 7 באוקטובר ולהעבירם למקום בטוח תחת אש ותופת מחבלי חמאס. בשיחה שקיים הבוקר (שני) עם ענת דוידוב ואודי סגל ב-103FM הוא שיחזר את מה שאירע באותו בוקר נורא.
"בשמונה וחצי אני מבין שאני צריך להתעלות על עצמי. שמעתי תחנונים של הילדים ב-07:30 והבנתי שרמי צריך לעשות דברים שאנשים אחרים לא עושים. זה תפס אותי בבית במושב פטיש. הם הגיעו לכניסה ועשו פרסה. שם ראיתי שני זוגות אופניים זרוקים, אצבעות כרותות, וחשבתי שזאת תאונת דרכים, ומשם התחיל המסע שלי", סיפר.
גיבורים בכחול: 67 שוטרים ושוטרות חירפו נפשם בהגנה על ישראל בשנת המלחמה
סקר מיוחד לציון שנה ל-7.10: נתניהו, לפיד ובן גביר עם נתון שפל
"אני מקבל הודעה מחבר להציל את הבן של חבר שלו, ומשם מתחילים כל החילוצים", המשיך. "אני רואה ילדים רצים לכל עבר, מתחננים על החיים שלהם. אני מקבל כבר ברבע לשמונה מעל ארבעת אלפים הודעות קשות מאוד, ואני צריך לקחת את ההודעות הכי קשות שלי. אני לא יודע מה עושים קודם, אני צריך לגעת באלפי הודעות ולהחזיר להורים את התקווה לילדים שלהם".
מלאת בן חיים, מניצולות הנובה שהוא חילץ, הצטרפה לשיחה. דוידיאן סיפר: "מלאת, אחד החילוצים הקשים שלי. כשמלאת שלחה לי את ההודעה, הבנתי שהיא בצרה צרורה, ואני צריך להציל אותה. למרות שלא היה לי אינטרנט, עשיתי הכל לצמצם פערים עם הצוותים ולא הצלחתי להציל אותה. נאלצתי להיכנס פנימה ולא חשבתי לרגע".
בן חיים: "עברנו שעתיים של ריצה, והיינו עוד שש שעות מתחת לשיח. פשוט לא היה אפשר להגיע אלינו. רמי הוא הבן אדם הראשון שאמר לנו: אל תדאגו, אני בדרך. לא הייתה קליטה, אבל הוא לא ויתר. תוך כדי שהסברנו לו איך להגיע, בטלפון שלי נגמרה הבטריה, אבל הוא אמר שהוא ימשיך לצפור באוטו שלו עד שהוא יגיע".
"לא חששתי מכלום, לא חששתי על החיים שלי. הבקשות היו כל כך קשות וכל כך נגעו לי ללב. בסופו של התהליך הצלחנו להציל 750 ילדים", סיפר דוידיאן.
על כך אמרה לו הצעירה שהציל: "לא הייתי פה אם הוא לא היה. הוא האדם הכי גיבור ומלאך אמיתי. אנחנו מנסות לעצור את הנשימה והוא ממש צופר, זה פשוט לא ייאמן. אני מטיילת בכל העולם, אני אחראית על מערך הסברה, וזאת משימת חיי. אני פועלת להעלות מודעות".
לסיום אמר דוידיאן: "במשך שנה אני סוחב עליי משא מאוד כבד, זה לא משהו שאני יכול למחוק. המראות האלה שהיו ב-7 באוקטובר היו מראות קשים ביותר. הייתי מצפה מהמדינה שלי ומכל 120 חברי הכנסת שלנו, שפעם אחת יבואו לאזור המסיבה, יעשו ישיבת ממשלה ויסתכלו על התמונות שאני ראיתי בחיים שלי. מאיפה זה בא לי? מרגע שהם יעשו ישיבה אחת ויסתכלו על הנערים שאיבדנו באותו יום, הם יצטרכו לשדר את האחדות מלמעלה. הציבור הראה את זה בגדול, אנחנו לא צריכים לבוא בטענות אחד אל השני. אנחנו את שלנו עשינו. הביחד של העם שלי, זה השתנה לזמן קצר והתאדה כמו אוויר שנעלם. מאכזב אותי שהעם שלי לא ביחד היום".
סייע בעריכת הכתבה: אחיעד לוק, 103FM