בפרויקט מיוחד של "מעריב" בדיוק שנה לאחר טבח שבעה באוקטובר, סמ״ר אגם ג׳ינסטה, לוחמת גדוד קרקל, חטיבת פארן, מספרת על הקרבות בעוטף. "ב־7 באוקטובר הייתי במוצב בדרום העוטף, ממש בין הגדר של עזה לגדר של מצרים. בשעה 6 וחצי התעוררנו מאזעקות ורצנו למיגוניות. היו פגיעות מסביב למוצב שלנו. תוך חמש דקות יצאנו לשטח, לבדוק שהכוחות בסדר. תוך כדי נסיעה התחילו להגיע דיווחים על חדירת מחבלים ליישובי העוטף. בדרך ליישובים קיבלנו הודעה להגיע למוצב סופה, שאליו חדרו מחבלים".
"היינו בסך הכל תשעה לוחמים עם רכבים ממוגנים. כשניסינו להיכנס למוצב, חטפנו ירי מכל כיוון. הבנו שמדובר במספר מחבלים גדול יותר ממה שחשבנו. לקחנו צעד אחורה כדי לתפעל את האירוע. תוך כדי שמחלקים אותנו לצוותים, הגיעה שיירת מחבלים גדולה מעזה לכיוון המוצב. ידענו שאנחנו מוכרחים לעצור אותם לפני שהם יגיעו ליישובים. יצרנו ציר חוסם בעזרת הרכבים שלנו ופתחנו בירי לכיוונם".
"במהלך קרב הירי חטפנו RPG. הוא פגע בשני לוחמים שלנו והשבית לנו את הרכב. בשלב הזה הגיע כוח תאג”ד, שבא לתת מענה לפצועים. העברנו לידיהם את הלוחמים שלנו והמשכנו לחסום למחבלים את הציר. בסוף השגנו מה שרצינו: המחבלים הסתובבו וחזרו לעזה".
"המשכנו לשמור על הציר ולהגן על האזור מחדירות נוספות. חיכינו שהכוחות של צה”ל ייכנסו לתוך המוצב. בשלב מסוים הגיעו חיילי שייטת 13. הם נכנסו למוצב והוציאו ממנו את הפצועים וההרוגים, בזמן שאנחנו שומרים על המוצב ומוודאים שאין מחבלים באזור. אחר כך הגיעו מסוקים לפנות את הפצועים. נשארנו להגן על המוצב עד טיהורו המוחלט ובסביבות 9 בערב חזרנו לבסיס, אחרי 14 שעות מורטות עצבים".