בערב שמחת תורה האחרון, הובא למנוחות רס"ן (במיל') הרב אבירם חריב מהיישוב דולב, סגן מפקד גדוד 9308 שנפל בקרב בדרום לבנון. בן 42 היה במותו.
החלום של חריב, אב לשישה ילדים, הקטן בהם בן 4 והגדולה בת 18, היה לבנות עבור משפחתו בית שיתאים לצרכיהם כמשפחה גדולה. זמן קצר לאחר נפילתו, החליטו שני גיסיו, אריאל פרנקל וניר רובין, לצאת בפרויקט גיוס המונים על מנת להגשים את החלום שהוא כבר לא יוכל להגשים.
"הוא הפנים היפות של עם ישראל", מספר עליו רובין. חריב, רב אולפנת דולב, היה זכאי לפטור משירות אך התנדב למילואים ושירת כמעט שנה שלמה. "לא היה לו צל צלו של ספק, הוא היה בתוך זה ב-200%", אומר רובין. "זו מלחמת מצווה".
חריב נפל בקרב בקרב ב-22 באוקטובר, יום לפני ערב שמחת תורה, "זה חג שמסמל אותו – היו בו שמחה ותורה", אומר רובין. "אדם שטותניק ומצד שני, מתוקף היותו רב, בעל עומק ויסודיות".
"בזכות השטותניקיות לצד העומק הוא היה גשר בין המון אנשים. ידענו שזה בן אדם שחי על 200 קמ"ש אבל לא הבנו עד כמה. כמות האנשים שהגיעו לפה וסיפרו את אותו סיפור, על אדם שהוא הכי בגובה העיניים, לא משנה לו מה יש לך על הראש ולמה אתה מצביע, זה משהו שהפתיע אותנו. הוא היה עמוד תווך בקהילה ביישוב שלו. אין פאסון, אין פוזה, אפס אגו, נטו שמחה ואהבה לכל בן אדם".
על החלום הגדול שלו להקים בית למשפחתו, הוא סיפר לאנשים רבים. במסגרת פרויקט גיוס ההמונים שנפתח לאחרונה בפלטפורמת JGIVE (בגוגל: "בונים את החלום של אבירם"), מבקשים היוזמים להקים בית למשפחה, וכן חדר הנצחה, שישמש מרחב ללימוד תורה.
"הוא רצה להקים חדר לימוד מלא בספרים כדי שיוכל ללמוד, אז אנחנו רוצים להרים חדר", מסביר רובין. "אבירם אומנם לא יישב וילמד בו, אבל חבורות הלימוד וילדי היישוב יבואו וילמדו בחדר הזה. הם ילמדו תורה והם גם ילמדו על אבירם ועל מי שהוא היה".
רובין מספר על הפגישה האחרונה שלהם, בראש השנה, כששניהם בשירות מילואים: "אני משרת בצפון והוא גילה שאנחנו באותה גזרה, פתאום הוא צץ. אמר לי לעשות לו רשימת ציוד ושהוא ידאג לנו. הוא בא שלוש פעמים במהלך החג והשבת, הביא אוכל חם בחמגשיות וגם שופר. הוא אמר: 'אתם תרגישו חג, עליי'".
איך אלמנתו איילת וילדיו מתמודדים עם האובדן הנורא?
"המשפחה המורחבת מלוכדת וקרובה. אין ספר חוקים שאומר איך להתמודד, כל אחד מתמודד בדרך שלו, אחד יותר מופנם ואחד יותר מוחצן. אנשים לא יודעים, גם אנחנו לא ידענו, אבל עכשיו אנחנו מבינים שמישהי שמתאלמנת צריכה לקבל אינסוף החלטות, מאיפה לקבור ועד טיפול בדברים שאבירם היה מתעסק בהם".
"עכשיו הכל מגיע לפתחה של איילת. איילת מתמודדת, ואני מהצד מסתכל עליה בהשתאות. זה לא אומר שהיא לא מתפרקת, כי בסוף היא איבדה את העוגן שלה. איזה בור הוא השאיר".