אלפי בני משפחה, חברים ומוקירים הגיעו היום (חמישי) לחלקה הצבאית בבית העלמין בכוכב יאיר כדי ללוות בדרכו האחרונה את סרן איתי מרקוביץ ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 51 בחטיבת גולני שנפל בקרב בדרום לבנון.
בצידי הכביש המוביל לבית העלמין עמדו מאות עם דגלי המדינה כהוקרה והצדעה. הלוויה החלה על רקע בכי וזעקות שבר והאב אורן אמר קדיש בבכי.
תת אלוף גברעם הגלילי, נציג צה"ל: "כאב גדול נוכח האבידה העצומה. חטיבת גולני נלחמת עכשיו מול האוייב בשטחי לבנון. איתי, הצטיינת בכל דבר שעשית, שמת לך למטרה לעשות הכל להוביל את החיילים להצטיינות. היית מסור לחייליך, מפקד ערכי, סמל לרעות, מדריך בצופים, מלח הארץ. איתי הותיר בנפילתו חלל רב".
החברים ספדו לו בכאב: "דיברת על התקופה הקשה שאתה עובר, האבל והתמרונים. רק אתמול כתבתי לך שתעשה הכל שהתמרון הזה יעבור בשלום. לא רצינו לחוות עוד שכול. אני לא מסוגל לדמיין שאתה לא פה. אי אפשר אחי, זה יותר מדי. היינו 16, נשארנו 14. לפני חודש עמדנו כאן והקראנו דברים לחבר נוסף שנפל. זה כבר יותר מידי".
האח אמר: "אחי הגדול, היית מושא ההערצה שלי. לפני יומיים סיימתי את מסע הכומתה. הייתי מאושר שאוכל ללכת בדרך שלך. אמשיך ללכת בדרך שלך!".
האב אורן הוסיף: "איך כותבים הספד על ילד? כשיש לך ילד ביחידות הקרביות אתה כל יום בורח מהבשורה. כמה עבדת קשה להצליח, איך לימדת אותנו על אהבת הארץ והמולדת, לטייל ולראות את הזריחות. בכל מוצאי שבת סיימת את החופשה בכיכר החטופים. קיבלנו אותך כמתנה, זוכר את איך נולדת, איך התחלת לזחול, איך טיילנו יחד בארץ ובחו"ל. יצאנו לפני חודש לתצפית במצפה רמון, ובדרך עברנו בעוטף עזה והראית לי מה עברת, התפעלנו ביחד שהכל שוב צומח. אוהב אותך המון! כולנו תקווה שהאובדן היקר שלנו הוא האובדן האחרון. הדור הזה מדהים!".
האמא תמי אמרה בבכי: "לא מצליחה לקלוט. כמה יחסרו לי השיחות איתך והחיבוק. הכרתי אותך וידעתי שהשיחה האחרונה הייתה שונה. אין גאה ממני להיות אמא שלך. לא ברור לי איך ממשיכים מכאן".