החיים בקיבוץ כפר מסריק, בגליל המערבי, לא מצליחים לחזור לשגרה, והאירועים האחרונים רק מוסיפים לפצעים שטרם הגלידו. שבועיים בלבד לאחר שנרצח סיון שדה ז"ל, בן ה-18 מהקיבוץ, ממטח רקטות של חיזבאללה בשטח חקלאי, פגע טיל נוסף בקיבוץ – והפעם ישירות מאחורי ביתם של בני משפחתו.
המשפחה, שעדיין לא הספיקה לעכל את האובדן, מוצאת את עצמה שוב מתמודדת עם אימת הטילים והרס רב. הבית של בני משפחת שדה נופץ לחלוטין.
האירוע התרחש היום (ראשון) בסביבות השעה 10 בבוקר, כאשר מטח רקטות כבד פגע באזור. עילית קורן שדה, דודתו של סיון ז"ל, סיפרה ל"מעריב" על הרגעים הקשים שבהם הבית שלה ספג פגיעה ישירה: "טרם האזעקה, בעלי ואני היינו אצל אסף ורחלי, ההורים של סיון, שגרים בצמוד אלינו. כשנשמעה ההתרעה, בעלי רץ מהר הביתה כי הבת שלנו, יהלי בת ה-14, עדיין ישנה. הוא שלף אותה מהמיטה, והם נשכבו במטבח, כי אין לנו ממ"ד בבית. ואז שמענו בום מטורף. הבנו מיד שיש נפילה קרובה. הבית שלנו נפגע ישירות, הטיל פגע מאחורי ביתנו. כל הקירות נסדקו, החלונות עפו, והמיטה של הבת שלנו הייתה מלאה ברסיסים".
לדבריה, נמנע אסון נוסף: "כל הבית התמלא רסיסים וכדוריות קטנות. כל החדר של ביתי נפגע – וזה מזל גדול שבעלי הספיק להעיר אותה. הדלת של המקלט ברחוב נפגעה, כך שגם הוא לא היה מקום בטוח".
עילית ובעלה, שהיו באותו זמן אצל אחיה אסף ורעייתו רחלי, הוריו של סיון, לא הספיקו לשוב לשגרה מאז האסון שפקד אותם לפני כשבועיים. "לא חזרנו לעבודה, אנחנו עדיין מנסים להתאבל על סיון. ואז מגיע עוד אירוע כזה. איך אפשר להתרגל לדבר כזה? איך אפשר להמשיך?" תהתה בכאב.
סיון שדה ז"ל, צעיר בן 18 מקיבוץ כפר מסריק, נרצח בשדות החקלאיים של הקיבוץ כשנפגע מרסיסים במהלך מטח רקטות. הוא עבד בשטחי הגידולים של הקיבוץ באותה עת, וכנראה יצא מרכבו כדי למצוא מחסה, אך לא הצליח להינצל.
"אנחנו מרגישים שלא נותנים לנו זמן להתאושש. האובדן של סיון שבר אותנו, ועכשיו הבית שלנו הרוס לגמרי. הכול מנופץ, אין לנו חשמל ואין מים, וכל הזמן יש אזעקות ופחד. איך ממשיכים מכאן?" המשפחה, כמו תושבים רבים אחרים בקיבוץ, חשה זעם כלפי התחושה שלטענתם המדינה הפקירה אותם: "אנחנו אוספים כדוריות רסיסים מהרצפה בזמן שבממשלה בירושלים הכול נמשך כרגיל", אומרת עילית. "איך אפשר ללכת לישון בלילה כשאתה יודע שהבית שלך לא ממוגן? איך אפשר לשלוח ילדים ללמוד בתנאים כאלה ולצפות מהם להצליח בבגרויות?"
גם אסף, אביו של סיון, מביע תסכול עמוק: "אנחנו חיים במציאות בלתי הגיונית. בעוד שבמרכז ובירושלים מנהלים דיונים פוליטיים, אנחנו כאן בקיבוץ חיים תחת אש יומיומית. אותנו לא סופרים".
הפגיעה בקיבוץ כפר מסריק, לצד הרצח של סיון שדה ז"ל, היא עוד תזכורת למחיר הכבד שמשלמים תושבי הצפון על חייהם תחת איום מתמיד של ירי רקטות. משפחת שדה, לצד משפחות נוספות בקיבוץ, מתקשה לראות כיצד ניתן לשוב לשגרה: "ניסינו לאסוף את עצמנו מהאובדן של סיון, אבל אין רגע שקט. כל יום יש אזעקות, כל יום יש עוד נפילות, והכול נשאר אותו דבר. אין לנו ביטחון, אין לנו תחושת מוגנות. מישהו צריך לזכור אותנו ולדאוג לנו".