היום (שלישי), הובאה למנוחות שורדת השבי וחברת קיבוץ ניר עוז חנה קציר, אשר הלכה לעולמה היום בגיל 78, שבועיים בלבד לאחר שציינה את יום הולדתה. חנה נאבקה בחודשים האחרונים עם מצב רפואי קשה ומורכב בעקבות חטיפתה והשלכות השבי.


חנה קציר (צילום: באדיבות המשפחה)
חנה קציר (צילום: באדיבות המשפחה)

בשבעה באוקטובר 2023 מחבלי חמאס פרצו לביתה. היא ובעלה רמי ז״ל נעלו את הבית והממ״ד וניסו להזעיק עזרה שלא הגיעה. המחבלים חטפו את חנה ולאחר מכן רצחו את רמי, והבית נבזז ועלה באש. בנה של חנה, אלעד קציר ז״ל, נחטף גם הוא. 

חנה הוחזקה ברצועת עזה בתנאים קשים ביותר שגרמו לפגיעה קשה במצבה הפיזי והנפשי. לאחר 49 ימים בשבי, היא שוחררה במסגרת הסכם להשבת החטופים, על אף שהג׳יהאד הודיע קודם לכן כי אינה בין החיים. עם חזרתה, גילתה על דבר הרצחו של רמי בעלה וחטיפת בנה.
חנה התמודדה באומץ ובנחישות עם השלכות השבי, תוך גילוי כוחות גוף ונפש מעוררי השראה.

בשישה באפריל 2024, גופתו של אלעד חולצה במבצע צבאי, והמשפחה נודעה כי הוא נרצח בשבי. חנה הייתה דמות משמעותית ואהובה בקיבוץ, והאבל היום הנו כבד וגדול עבור כולנו. בצעירותה, עבדה חנה בבתי הילדים, פינקה דורו של ילדים בחיבוקים ותה מתוק, ובהמשך ניהלה את מחסן הבגדים (הקומונה) לצד חברתה הטובה, ברכה לוינסון ז"ל.

כרמית פלטי קציר (צילום: אבשלום ששוני)
כרמית פלטי קציר (צילום: אבשלום ששוני)

כרמית פלטי קציר, בתה של חנה נשאה דברים בשמה ובשם אחותה אביטל:
״האמת חייבת להיאמר. בשבעה באוקטובר הבית הזה נפרץ, הבית הזה חולל, בבית הזה קראו לעזרה ועזרה לא הגיעה. בבית הזה אבא נרצח, מהבית הזה אמא נחטפה לעזה. סליחה אמא שהייתם שם לבד, סליחה שלא יכולנו להגיע, סליחה שמדינת ישראל כשלה בלהגן עליכם ועדיין לא לוקחת אחריות על המחדל הכי גדול בתולדותיה.

49 ימים היית בגיהינום, אבל שרדת אותו וחזרת ממנו, חלשה ורזה וחולה כל כך. חזרת ממנו אחרת. שמחת החיים המופלאה שלך, היכולת להתלהב מכל דבר קטנטן, הנאיביות והידיעה המוחלטת שהעולם הוא מקום טוב ושאנשים רוצים להיטיב – כל אלו נפגעו.

חזרת צלולה וחדה, תיארת לנו מה עבר עלייך בעזה, מול איזה רוע מפלצתי שאף אדם לא צריך לפגוש, התמודדת. אני אומרת את המילים האלו ולא מאמינה שמדינת ישראל בוחרת להשאיר עד עכשיו 100 אנשים, ממש כמוך, בשבי״.

עוד הוסיפה לאחר ההלוויה: ״אירועי השבעה באוקטובר ו-445 הימים שבעקבותיו גבו שלושה קורבנות מבני משפחתנו. אמי התמודדה בגבורה עם זוועות השבי, אך גופה וליבה נשברו מהשבי והשלכותיו הנוראיות, ובפרט מהפקרת החטופים ובנה אלעד. אני קוראת לממשלת ישראל ולעומד בראשה לחתום עוד היום על הסכם שישיב את כל החטופים לביתם ומשפחותיהם״.